פיצוי על מקומות ישיבה במשחק כדורגל מחוץ לישראל

התובע ביחד עם בנו מר עידן אסלן ואחיינו מר לירן כהן, הזמינו באמצעות הנתבעת חבילת נופש לשלושתם, אשר כללה כרטיסי טיסה לברצלונה ביום 20/4/14, שהייה למשך שני לילות במלון RONDA (3 כוכבים) בברצלונה, טיסת פנים מברצלונה למדריד ביום 22/4/14 ושהייה לשני לילות בבית מלון במדריד וכן 3 כרטיסי ישיבה לאורך מיגרש כדורגל בויסנטה קלדרון במדריד בתאריך 22/4/14 בטבעת הראשונה במשחק ליגת האליפות בין אטלטיקו מדריד לבין צ'לסי, וכן 3 כרטיסי ישיבה במיגרש כדורגל סנטיאגו ברנבאו במדריד ביום 23/4/14 לאורך המיגרש טבעת 1-2 במשחק האליפות בין ריאל מדריד-באיירן מינכן.

יומיים לפני עזיבת הארץ, הנתבעת מסרה לתובעים כי שלושת כרטיסי המשחק באצטדיון כדורגל קלדרון במדריד יימסרו להם בבית מלון אחר בעיר וכי עליהם לאסוף את הכרטיסים מאותו בית מלון ולא יקבלו את הכרטיסים בבית המלון שלהם וכפיצוי על הטרטור הנ"ל, סוכם שהתובעים יקבלו 3 כרטיסי כניסה חינם לביקור במוזאון שבאצטדיון הנ"ל. התובעים טענו בתביעתם כי לא קיבלו 3 כרטיסי כניסה למוזיאון, על אף התחייבות הנתבעת וכי עלות כל כרטיס כזה 20 יורו.

לעניין כרטיסי הישיבה באצטדיון קלדרון, התברר לנתבעת כי סופקו לתובעים כרטיסים לטבעת העליונה וכי הכרטיסים שסופקו הם מקטגוריה דומה לקטגוריה המקורית ובמקום מושבים לאורך המיגרש , סופקו כרטיסים לאורך המיגרש ובין הרחבות בטבעת העליונה, וכי ספק הכרטיסים החליט באופן חד צדדי לשנות את מיקום המושבים על מנת שיכול לספק להם שלושה כרטיסים באותו הבלוק ונטען כי עפ"י הוראות ההסכם וההזמנה, מובטח למסור כרטיסים בישיבה זוגית וכי עקב החלטות חריגות של ההפקות, ו/או מארגני האירועים, ו/או מועדוני הספורט, עשויים הכרטיסים להיתקבל בבודדים.

ברור לביהמ"ש ואף ברור לנתבעת שהמטרה העיקרית לנסיעת התובעים לחו"ל היא לזכות לראות משחק כדורגל ברמה עולמית ואין כל ספק שראייתו מהטבעת העליונה של האצטדיון היא פחות טובה מהראיה מהטבעת הראשונה.

...

דיון והכרעה: עניין חדר האירוח בבית המלון: לאחר ששקלתי את טענות התובעים בעניין זה, אני מחליט שדין תביעתם בעניין זה להידחות.

מה עוד שהם יכלו להפנות תביעתם להנהלת בית המלון ולא נטען שעשו כך. לעניין אי קבלת כרטיסי כניסה למוזיאון קלדרון: אני מאמין לעדות התובע שלא נמסרו לתובעים כרטיסי כניסה למוזיאון, אולם אינני מקבל את טענתו שעלות כל כרטיס 20 יורו.

התובע טען שכל כרטיס עלה לתובעים סך של 2,500 ₪, טענה שאין לה כל בסיס ודינה להידחות.

לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סכום כולל של 2,600 ₪ בתוספת 250 ₪ בגין הוצאות משפט, אשר ישולמו לשלושת התובעים, באמצעות התובע, תוך 30 יום מיום קבלת העתק מפסק דין זה שאם לא כן הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

עוד התבקש בית המשפט להטיל על הנאשמים עונש מאסר על תנאי, לצד קנס כספי, פיצוי למתלוננים וחתימה על התחייבות להמנע מעבירה.

חדשות לבקרים אנו מדווחים על מקרים בהם אוהדים פורצים אל כר הדשא על מנת להתעמת עם שופט המשחק או עם שחקני הקבוצה היריבה, על מקרים בהם פורצת תגרה בין שני קהלי אוהדים, על השלכת חזיזים, רימוני עשן וחפצים לכר הדשא או למקומות ישיבה ועל מקרים בהם מושמעות קריאות גזעניות ואחרות כלפי שחקנים, מאמנים ונושאי משרות בקבוצות.

עמד על כך בית המשפט העליון בבש"פ 1869/13 בן אברהם נ' מדינת ישראל (18.4.13): "... לדאבוננו, בתקופה האחרונה מקבלות משמעות חדשה ושלילית מילותיו של המשורר 'גם כשהלך לכדורגל, הוא לא חיפש לו רק נצחון' (משירו של עלי מוהר ז"ל – 'אמרו לו'). יש הבוחרים לבטא את קשת הרגשות שמעורר משחק הכדורגל בביטויים של אלימות פיזית ומילולית על רקע גזעני. ישנן קבוצות אוהדים ה'מאחלות' שואה לאוהדי היריבה, שמנגד מגדפים בכינויי 'מחבל' שחקן יריב ממוצא ערבי. יש השרים בגנות בעלים של קבוצה ששלח יד בנפשו, וישנם אוהדים מסויימים הדורשים כי קבוצתם תישאר 'טהורה' לעד – לאמור – ללא שחקנים מוסלמים. לא למותר לציין כי אלימות מילולית סופה באלימות פיזית (או לכל הפחות, נוצר חשד להגעה ליעד הבא), וזאת במיוחד כשמקור השנאה הוא על רקע גזעני-לאומני". ובמקום אחר נאמר: "תופעת האלימות בקרב אוהדי ספורט, בין אם בתחומי מיגרשי הספורט ובין אם מחוצה להם מתפשטת כאש בשדה קוצים בקרבנו. חדשות לבקרים אנו שומעים על מקרי פשיעה כאלו ואחרים הנובעים מהרצון להאדיר את שמה של קבוצה מסויימת על ידי פגיעה בקבוצה אחרת או אף בקבוצה האהודה. לא רק שאין פעולות אלו משיגות את התוצאה הנחשקת אלא הן פוגעות בקבוצה ובענף הספורט כולו. תופעות אלו עומדות בנגוד חריף למהות של הפעילות הספורטיבית. פעילות זו היא חלק בלתי נפרד מהמארג התרבותי של החברה בישראל, ומהוה חלק בלתי נפרד מזהותם של רבים ורבות במדינת ישראל. היא משקפת לא תחרותיות ונסיון להביס את היריב, חלף שתוף פעולה, עבודה בצוות, פיתוח הגוף ופיתוח הרוח" (ע"פ 5972/12 פינטו נ' מדינת ישראל (11.3.13).

...

לא נטען כי נאשם 4 התכוון לממש את האיום שהפנה כלפי ארדשיר וממילא הוא לא פעל לממש איום זה. באלה הדברים אני קובע כי מתחמי הענישה הראויים בהינתן נסיבות ביצוע העבירות על ידי כל אחד מהנאשמים הם כדלקמן: נאשם 1 – בין 6 ל-18 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נוספים.

אני גוזר, איפוא, על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השרות.

גם ת"א 19107-04-16 דן בשני שידורים: האחד, שידור משחק שהתקיים בין קבוצות הכדורגל ליברפול- סביליה מיום 18.5.16, השני, משחק שהתקיים בין קבוצות הכדורגל מכבי חיפה- הפועל קריית שמונה מיום 27.4.15, אשר הוקרנו בפומבי בתחום בית העסק "זוליס" המשמש כמקום בידור צבורי.

אשר לפצוי המבוקש, טענה התובעת כי מכלול השיקולים המנויים בסעיף 56(ב) לחוק, עומדים לחובת הנתבעים, ומאחר שמדובר במקרה חמור ביותר, במערכת בלתי פוסקת של הפרות במסגרת עסקים רבים, יש לפסוק לזכותה פיצוי ברף הגבוה ביותר ובשעור שבו הוגשו התביעות במלואן, נוסף להוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד. טענות הנתבעים הנתבעים טענו כי פעילותה העסקית של הנתבעת הסתיימה ברובה באוגוסט 2016, פעילות העסקים שבהם שודרו המשחקים הייתה מצומצמת, לא רווחית והסתיימה בהפסדים רבים, כפי שעלה מהדוחות הכספיים שהוגשו.

על התובעת מוטל הנטל להראות כי רכשה את זכות השידור של המשחקים מבעלי הזכויות בהן בחו"ל וכן השקיעה בהפקת השידורים שהוקרנו בישראל השקעה שבאה לידי ביטוי בצורה הסופית של השידור.

זכות התובעת לשדר את השידורים בישראל התובעת הגישה מיסמך מטעם היתאחדות הליגה האנגלית בכדורגל, כמי שאמונה על שידור משחקי הליגה האנגלית ברחבי העולם, ועל הענקת רישיונות השידור של משחקים אלה, מיום 23.4.15 (נספח 15 לתצהיר מר ויינשטיין).

מסמכים אלה מעידים כי לתובעת ניתנה הסמכות להפיק ולבצע בפומבי כל שידור של משחקי הליגה האנגלית בישראל, וכן את שידורי האגוד האירופי בתקופות האמורות, בכללם כל שידורי משחקי החוץ הנידונים.

בהיתחשב במכלול נסיבות ההפרות, כפי שהוסכם עליהן, וכפי שבאו לידי ביטוי גם בעדות ותצהירי הצדדים, שוכנעתי כי מדובר בהפרות אשר על הפצוי הקבוע לצידן להיות ברף הנמוך.

מאחר שהוסכם שמספר מקומות הישיבה בעת ההפרות במקרה דנן החל מ-30 איש, הרי שמדובר ברישיון שעלותו גבוהה יותר מזה אשר הציג הנתבע, אולם כפי שהעיד מר ויינשטיין, התובעת אינה מפרסמת לכל את תעריפי הרישיונות שלה, ובירור מחיר הרישיון מתבצע בפנייה טלפונית לתובעת.

...

בהתחשב במכלול נסיבות ההפרות, כפי שהוסכם עליהן, וכפי שבאו לידי ביטוי גם בעדות ותצהירי הצדדים, שוכנעתי כי מדובר בהפרות אשר על הפיצוי הקבוע לצדן להיות ברף הנמוך.

בהינתן נתונים אלה, ולנוכח מכלול נסיבות ההפרות, אני קובע כי עבור כל אחת מההפרות ישלמו הנתבעים סך של 14,000 ₪.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 84,000 ₪ סך הכל, כפיצוי עבור הפרת זכויות היוצרים של התובעת.

לטענת התובעת הוכח, באמצעות תצהירו של מר וינשטיין, כי הנה משקיעה משאבים רבים בהפקת שידורי הספורט ודואגת להעצים את חוויית הצפייה של הצופים בישראל, מעמידה שדרים ופרשנים שילוו את המשחקים וישדרו את המתרחש במגרשים ומחוצה להם, עושה שימוש בניידות שידור, מצלמות, אמצעים גרפיים ועורכת את השידור באולפן ייעודי אליו הוספו כתוביות, קטעי וידאו, גרפיקה, סטטיסטיקות, מוזיקה ופרשנות בשפה העברית.

כמו כן, החוקר העיד כי במועד הביקור, היה בבית העסק של הנתבעת 25 מקומות ישיבה בתפוסה מלאה, וכי באותה עת ישבו 7 אנשים וצפו בפועל במשחק.

רק במידה והתשובה לשאלות הנ"ל הנה חיובית, יש לבחון האם בוצעה הקרנה פומבית בבית העסק של הנתבעת תוך הפרת זכויות היוצרים של התובעת, ואם כן- מה הוא סכום הפצוי הראוי במקרה זה. אשר לזכותה של התובעת לקבלת "חומר הגלם" של משחקי היורו ושידורו, הרי שהתובעת צרפה לתצהיר שהוגש מטעמה את ההסכם שבין התובעת ל- UEFA (נספח 3 לתצהיר מר אלכס וינשטיין).

ראיתי שם טלויזיה ושמשדרים משחק ולקוחות צופים? כן. בכ"ז אתה מגיע לכאן ונותן תצהיר ואומר שלא מותקנת טלויזיה? אני לא שם טלויזיה בחוץ, שמתי את זה רק בשביל לנסות להבין מה זה הכדורגל הזה, ראינו שזה לא זה ומאז אין לי טלויזיה בחוץ אם החוקר היה מצלם יותר טוב היה רואה שהיא מונחת על שולחן זמני .

בנסיבות אלו ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים שיש לשקול בקביעת הפצוי ללא הוכחת נזק, לפי הדין וההלכה, הנני מעמידה את הפצוי על כפל עלות רישיון ההקרנה .

...

לאור המפורט לעיל ולאור ההלכה הפסוקה, אני קובעת כי האחריות להפרת זכויות היוצרים של התובעת הינה של הנתבעים , ביחד ולחוד.

בנסיבות אלו ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים שיש לשקול בקביעת הפיצוי ללא הוכחת נזק, לפי הדין וההלכה, הנני מעמידה את הפיצוי על כפל עלות רישיון ההקרנה .

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים.

בית משפט השלום בבאר שבע תא"מ 25735-11-16 סילוקי ואח' נ' איסתא ישראל בע"מ תיק חצוני: בפני כב' הרשם הבכיר אורי הדר התובעות 1. הדר סילוקי ת"ז, 039460829 2. סמדר מזוז ת"ז, 066115908 שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד יוסף מזוז הנתבעת איסתא ישראל בע"מ חברות, 513754812 ע"י ב"כ עוה"ד אדם שעשוע ואח' פסק דין

קבעתי את התיק לישיבה מקדמית לאחר תצהירים.

יש לציין גם כי הזמנת חופשה שבועיים לפני המועד ליעד שהוא עמוס בתיירים גם מבלי שמתקיים בו משחק כדורגל, ודי לטעמי בשיטוט קצר באותה שדרה מפורסמת באמצע אוגוסט על מנת להתרשם, לחיוב או לשלילה איש איש לפי טעמו, מההמולה הקיימת במקום, למעט אולי בין השעות 04:00 לפנות בוקר ועד 07:00 בבוקר, על מנת להניח כי עובדתית אין כל וודאות כי הזמנת חופשה בנסיבות אלו הנה אכן עניין פשוט למדי.

כך למשל, בס' 12 לכתב התביעה מציינות התובעות כי הוזמן מלון colonia hotel ומצרפות את נספח 1 לכתב התביעה שהוא, לשיטתן, "אישור הזמנת המלון". די בעיון חטוף בנספח 1 לכתב התביעה כדי להבחין כי סטאטוס המלון הוא "ממתין לאישור". משמעות הדברים היא ברורה: ממתין לאישור פרושו כי הזמנת המלון עדיין לא אושרה, בין אם ע"י המלון עצמו ובין אם ע"י ספק החופשה בחו"ל. לא ניתן להבין מאותו נספח, כמו גם מנספח 3 לכתב התביעה שגם לגביו נטען כי מדובר באישור, כי הזמנת המלון אושרה.

סבורני כי התובעות הפריזו בהערכת הנזקים ובכל מקרה העתרות לסעדים של השבה מלאה וכן פיצוי מלא על מה ששלמו לסוכנת החלופית כשלעצמה מביאה לתוצאה בלתי סבירה לחלוטין ולמצב בו התובעות שהו בכל זאת בחופשה, וחרף מה שעברו ניתן להניח כי כאנשים סבירים ידעו לנצל את הזמן גם על מנת להנות ולערוך קניות כפי שציינו בכתב התביעה ביחס למטרת החופשה (ס' 6 לכתב התביעה), והן לא תשלמנה מכיסן לאף אחד מהאנשים עימם התקשרו דבר בעבור אותה חופשה.

...

מכוח סמכותי ע"פ דין אני מורה על תיקון טעויות הסופר הבאות שנפלו בפרוטוקולים: בעמ' 6, שורה 32 במקום "ואל" יש לרשום "ולא". בעמ' 7, שורה 20 במקום "מתסדרת" יש לרשום "מסתדרת". בעמ' 10, שורה 32 במקום "על" יש לרשום "עם". בעמ' 12, שורה 29 במקום "התחלה" יש לרשום "בהתחלה". העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה מה מידת האחריות שיש לכל אחד מהצדדים בתיק שלפנינו למיקומו של המלון שהוזמן, בסופו של התהליך, באמצעות הנתבעת ביחס למרכז העיר? זו המחלוקת המשפטית העיקרית בין הצדדים.

ראו לעניין זה את שנאמר בע"א 3912/90, eximin s.a נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ. לאחר ששקלתי את כל האמור סבורני כי יש לייחס לתובעות אשם תורם בשיעור של 30%.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התובענה בחלקה.

לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות 1 ו- 2, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים: סך של 6,503 ₪ כהשבה חלקית של הסכום ששולם עבור המלון שהוזמן וזאת לאחר ניכוי האשם התורם.