פיצוי על ליקויים בדירה מושכרת

טענות הצדדים התובע עותר לפצוי בשל נזקים כלכליים "כבדים", כלשונו, אשר נגרמו לו עקב ליקויים רבים ואף מסכני חיים במושכר , אשר לא תוקנו על ידי המשכיר , לא תוך זמן סביר וחלקם לא תוקנו כלל ,בעטיים נאלץ לעזוב את המושכר ולתור אחר דירה חלופית בדחיפות לאחר תקופת שכירות קצרה ביותר במושכר של כ-3 חודשים.

למותר להדגיש, באחריות המשכיר היודע על ליקוי זה, בטרם ישכיר את הדירה ולא תוך גרימת אי נוחות והטרדה בוטה את השוכר ששילם לו ממיטב כספו, לגלות גילוי נאות ומלא של פגם זה לשוכר – דרך בה לא נהג המשכיר כאמור בחוסר תום לב בוטה ! ראו לדוגמא פסק דין שדן במקרה שבו החלו גושי טיח ליפול בנכס מושכר ונפסק כי המשכיר חייב לתקן פגמים במושכר תוך זמן סביר לאחר שקבל דרישה על כך מאת השוכר ומטרדים מעין אלה שהובאו בפניו מהוים הפרת חוזה מצד המשכיר (ראו ת.א 35621/01 חברת פרוספר גריל בר בע”מ נ’ חברת נכסי משען בע”מ ואח' (16.3.2004)).

...

- לעניין זה דוחה את רכיב התביעה מאחר לא שוכנעתי שהתובע דרש מהנתבע לנקות את הדירה ולבצע הדברה על חשבונו.

הובלה – מאחר ובעקבות הליקויים והפרת הנתבע את הסכם השכירות נאלץ התובע לבטל את הסכם השכירות ולעבור לדירה חלופית בחלוף 3 חודשי שכירות בלבד , נאלץ לשוב ולשכור שירותי הובלה לדירה החלופית – 750 ₪ - סכום זה על דרך האומדנה הוא למעלה מסביר ואני מקבלת רכיב זה של התביעה ומחייבת את הנתבע לשלמו לתובע! החזר פיקדון- לטענת התובע עפ"י חוזה השכירות הוא מסר למשכיר צ'ק בנקאי ע"ס 25,000 ₪ כבטוחה.

בנוסף , תובע התובע פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש בסך של 15000 ש"ח הוצאות טיפול משפט בסך של 8686 ש"ח והוצאות תרגום ותמלול הודעות ביישומון "whatsapp" של הנתבע לתובע לצורך התביעה בסכום כולל של 2101 ש"ח. כפי שפרטתי לעיל הנתבע לא חס על התובע לא חסך ממנו עוגמת נפש ואי נוחות בהיותו שוכר שהתקשר איתו בהסכם שכירות בתום לב. מאחר ובהחלט נוכחתי שהתובע סבל , וזאת בלשון המעטה מהתנהלותו המזלזלת חסרת תום הלב של הנתבע, נאלץ לתעד את כל התקשורת הרבה אם הנתבע להקליט , להמציא חוות דעת מומחה ולשכור שירותים משפטיים אני מקבלת רכיב זה של התביעה ומחייבת את הנתבע לפצות את התובע בגין עוגמת נפש בסכום של 11,160 ש"ח - סכום שמהווה למעשה 10% מסכום דמי השכירות השנתיים על פי הסכם השכירות בין הצדדים בצירוף הסך של 8686 ש"ח, הוצאות משפט ובצירוף הוצאות התובע לתרגום ותמלול ראיותיו בסכום נוסף של 2101 ש"ח. בסך הכל מחייבת את הנתבע לשלם לתובע בגין רכיב זה את הסכום הכולל של 21,947 ש"ח. בריכוז כל רכיבי הפיצוי שתביעתם נתקבלה כמפורט מעלה – מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך הכולל של 65,468 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל בנוסף מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום האגרה בה נשא בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום שנשא בה ועד התשלום בפועל.

כך גם נפסק בהתייחס למסמך המפרט ליקויים בדירה: "משנתמנה מומחה מטעם בית המשפט אין הוא מוגבל בקביעותיו דוקא לאמור באותו מיסמך. לא יעלה על הדעת שמומחה כזה יגלה ליקויים, וחובת תקונם לא תחול על המערערת. אילו כך סברה המערערת מלכתחילה היה עליה לעורר טענה זו עובר למינויו של המומחה ולא בדיעבד..." (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו]) דא עקא, שלכלל זה יש חריג, עליו גם נרמז באותה החלטה – הסכמת הצדדים.

טענות התובעים בכתב התביעה התבססו על מסמכים אלו כבסיס לחבות הנתבעת בפצוי על הליקויים בדירה.

...

טענה זו – נדחית.

אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 136,334 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת באגרת בית המשפט בה נשאו התובעים.

על בסיס הטענה לליקויים אלו בדירה, עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בהשבת הוצאות שהוציאה לתיקון ליקויים בדירה בסך של 4,000 ₪; בתשלום פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה בסך של 1,000 ₪ לכל חדש בו התגוררה בדירה ובסך הכל 36,000 ₪; להשבת מלוא דמי השכירות ששילמה בכל תקופת מגוריה בדירה בסך של 106,920 ₪; ולפצוי על נזקים למיטלטלין בסך של 10,000 ₪.

...

אף טענה זו – נדחית.

לסיכום, התברר שהתובעת התגוררה בדירה במשך למעלה מ- 3 שנים, שבמהלכן אשררה שוב ושוב את שביעות רצונה ממצב הדירה.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

מועד מסירת ההודעה על הליקויים אל מול תקופות האחריות והבדק ונפקות התיקונים שבוצעו גדר אחריות הקבלן קבועה בחוק המכר (דירות) הקובע בסעיף 4(א) אחריות ביחס לאי התאמה שהתגלתה: "(2) תוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה או קונה המשנה;

בשיקלול האמור לעיל אל מול טיב הליקויים, היתנהגות הנתבעת במהלך ביצוע התיקונים ובהליך המשפטי, ומנגד היתחשבות בכך שהתובע לא גר בדירה אלא משכיר אותה מצאתי כי התובע זכאי לפצוי בסך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש והטרחה שנגרמה לו בטיפול בליקויים בדירה.

...

סוף דבר הנתבעת מסרה לתובע דירה עם ליקוי מהותי של חדירת רטיבות מדירת השכן, ולמרות מספר ניסיונות לתיקון נותר הליקוי המהותי על כנו, לאור תיקונים כושלים וסירוב הנתבעת לתקן את כשל האיטום באופן יסודי.

הנתבעת תשלם לתובע בגין אבדן דמי שכירות, פיצוי בסך של 4,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.7.12.

בגין נזק לא ממוני ופיצוי על טרחה תשלם הנתבעת לתובע סך של 20,000 ₪ , נכון למועד פסק הדין.

אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בשל הליקויים, לרבות ליקוי הרטיבות, לתקופה שבה לא החזיקו בדירה, וזו הייתה מושכרת לאחרים.

כך למשל, בתביעת נזיקין בגין ניזקי גוף, נקבע, כי כל ניזוק חייב לפעול באופן סביר למניעת הפסד מיותר (ר' לעניין זה ע"א 252/86, יצחק גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4), 45 [1991], בעמ' 51-53), ונפסק (פסקות 7-9) כי : "על הניזוק לנקוט, להקטנת ניזקו, כל אותם אמצעים שאדם סביר היה נוקט בנסיבות העניין... מטרת הפצוי אינה בהענשת המזיק, ואין צידוק חברתי לפצות על נזק שניתן למונעו..." כב' הנשיא מ' שמגר במאמריו '"מגמות במשפט" עיוני משפט כ (תשנ"ו-תשנ"ז) 5, בעמ' 19, קבע כי "ההצדקה לעקרון של הקטנת הנזק – זו הכלכלית וזו המוסרית – יפה לכל דיני החיובים. לכן, ההלכות בתחום מסוים מדיני החיובים יכולות לשמש לנו מקור השראה לגבי תחומים אחרים מתוך דיני החיובים. משנגרם הנזק, הדין מטיל את הנטל של הקטנת הנזק על הניזוק. מה לי אם הנזק נגרם עקב פגיעה חוזית או עקב פגיעה נזיקית?". בע"א 6581/98, זאב זאבי נ' מדינת ישראל, מחלקת עבודות ציבוריות, פ"ד נט(6) 1 [2005], קבע בית המשפט העליון, על בסיס הדברים לעיל, כי "לאור ההיגיון העומד בעיקרון הקטנת הנזק ולאור עיקרון תום-הלב, ניתן להקיש מדברי הנשיא שמגר, האמורים לעיל, גם במקרה שלפנינו אל דיני ההפקעות." אך לאחרונה, חזר בית המשפט העליון על העקרון האמור, תוך הבהרה כי בהפעלתו יש, במקרים הרלבאנטיים, כדי להקטין את הפצוי לו זכאי הניזוק: בע"א 4554/19, פלדמן אבזור רכב בע"מ נ' ליאור שחם [18.11.2020], נקבע כי "שיטת חישוב זו משמיעה לנו כי את מצבו של הנפגע מהפרת החוזה אילו החוזה היה מקוים (המצב התקין) יש להשוות לא למצב הגרוע בו הוא מצוי בפועל (מצב ההפרה) אלא למצב טוב יותר ממצב ההפרה, בו היה אילו היה פועל להקטנת הנזק, דהיינו מתקשר בהתקשרות חלופית עם ספק אחר (להלן: מצב הנזק המוקטן)." בעניינינו, טענו הנתבעות פעם אחר פעם, כי הוצע לתובע לרכוש ממנו חזרה את הדירה, אולם הוא סירב להצעות אלה מצד הנתבעות.

...

ריכוז סכומי הפיצויים: הוצאות ועלויות נלוות לתיקון 2,141 ₪ עוגמת נפש 10,000 ₪ הפסד דמי שכירות 4,800 ₪ סה"כ : 16,941 ₪ ובמעוגל: 17,000 ₪ הוצאות המשפט לעניין שווי העבודות, אני מקבלת את הערכת מומחה בית המשפט, שהוא המומחה האובייקטיבי הרלבנטי, כאשר לסכום שנקב בו יש להוסיף מע"מ: בית המשפט העליון קבע בע"א 1772/99, זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4), 203 [2001] את זכותם של ניזוקים לקבל פיצוי בגין נזקיהם, לרבות תוספת מע"מ על עלות התיקון גם מקום שלא בוצע על ידם תיקון בפועל: "תוספת מע"מ לפיצויי-כסף שנפסקו לדיירים

דיור לעולה משיבה על-כך, כי אין בכוונת הדיירים לבצע תיקונים ברכוש המשותף; כי תשלום מע"מ לדיירים יעשיר אותם ולא במשפט; וכמסקנה נדרשת מכך, כי אין לזכות את הדיירים בגין הוצאה שלא יעמדו בה כלל.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים סכום של 66,000 ₪, אשר חושב כדלקמן: פיצויים בסך של 17,000 ₪, החזר הוצאות בסך 24,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.