פיצוי על הפקעה מחמת סמכות עניינית

סעיף זה מורה כי "עיריה לא תהיה רשאית למכור מקרקעין, להחליפם או למשכנם אלא על פי החלטת המועצה ברוב חבריה ובאשור השר או מי שהוא הסמיך לכך". ביום 10.2.2013 פנתה העיריה למשרד הפנים בבקשה לקבלת האישור המתחייב בהתאם לסעיף הנ"ל. ביום 5.6.2013 דחה משרד הפנים את בקשת העיריה, מחמת כך שעל פי חוזר מנכ"ל 3/2008, במקרה בו רשות מקומית מפקיעה קרקע, אזי הפצוי על ההפקעה יהיה כספי ולא על דרך של קרקע חליפית.

משרד הפנים ביקש להורות על סילוק העתירה על הסף, מחמת שהסמכות העניינית לידון בה מסורה לבג"ץ. במהלך הדיון ביום 7.1.2014, נענה התובע להמלצת בית המשפט, לחזור בו מעתירתו, והעתירה אכן נמחקה.

...

סוף דבר מן המקובץ עולה, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעת התובע כנגד משרד הפנים.

אשר על כן, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד משרד הפנים מחמת חוסר סמכות עניינית.

התובע ישלם לנתבע 2 (משרד הפנים) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

החוק מפנה לעניין הסמכות העניינית לסעיף 9א לפקודה ולפיו סיכסוך בין הועדה לבעל הזכויות ביחס לסכום הפיצויים יופנה לשמאי מכריע וסכסוך ביחס לעניינים האחרים המנויים בסעיף, שאינו סכום הפיצויים, ייושב על ידי בית המשפט ויחולו לגביו הוראות סעיף 9.

בסעיף 9א נקבע, כי: " (1) על אף האמור בסעיף 9, הציע שר האוצר או מי מטעמו לבעל קרקע או לבעל זכות או טובת הנאה בקרקע (בסעיף זה – בעל הזכויות) פיצויים בעד זכויותיו בקרקע ובעל הזכויות חלק על סכום הפיצויים שהוצע לו, לא ייושב סיכסוך בעיניין סכום הפיצויים אלא בידי שמאי מכריע או בידי ועדת ההשגות בהתאם לבחירתו של בעל הזכויות בתוך 90 ימים מיום שהובאו ההצעה לידיעתו, ובהתאם להוראות סעיף זה". הינה כי כן, טרם תיקון מס' 3, הסמכות לידון בתביעות לפצוי בגין הפקעת מקרקעין בהתאם לפקודת הקרקעות הייתה מסורה באופן בלעדי לבית המשפט המחוזי.

סעיף 9א אמנם צימצם את סמכותו של בית המשפט אולם לא בהקף אשר הנתבעת טוענת לו. סעיף 9א לא צימצם את סמכותו של בית המשפט להכריע בגובה הפיצויים, בין היתר, במקרים המפורטים בסעיף 9 כאשר לא ניתנה לנפקע הצעה לפיצויים אליה מתייחס סעיף 9א. בסעיף 190(א) לחוק התיכנון והבנייה נקבע, כי "במידה שלא נקבעו הוראות מיוחדות בחוק זה, תבוצע ההפקעה על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, כאילו הורשתה הוועדה המקומית בהודעה ברשומות להשתמש בסמכויות ולמלא את התפקידים של הממשלה או של היועץ המשפטי לממשלה לפי הפקודה האמורה, לעניין המקרקעין העומדים להפקעה, הכל בשינויים ובתיאומים אלה:

...

אציין עוד, כי ככל שתביעתו של התובע הייתה נדחית בשל חוסר סמכות עניינית הרי שתביעתו לוועדה עלולה להידחות בשל התיישנות.

בנסיבות אלו אינני מקבלת את טענת הנתבעת לעניין חוסר סמכות עניינית.

לאור כל המפורט לעיל, הבקשה לדחיית התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית נדחית.

(סוגיה זו איננה חלק מן התביעה דנן, מטעמי סמכות עניינית.

במכתב מיום 12.9.69 (נספח ו' לכתב התביעה), אשר נשלח לקק"ל, לא צוין כי קיימות עיסקאות נוספות או מניעה לרכישת כלל החלקה, ואילו המכתב מיום 10.10.69 (נספח ז' לכתב התביעה) נשלח למנהל, שבאותה עת היתנהל בצורה עצמאית ונפרדת מקק"ל, ובו צוין כי המנוח חמאד מכר חלקים מן החלקה לשלושה אנשים וכי מקורות שילמה לאותם אנשים פיצוי על הפקעת חלקים לטובת המדינה.

...

אמנם לא הוכח כי מכתב זה הגיע גם לידי קק"ל, שלפי טענת המצהירה, שלא נסתרה, התנהלה בנפרד מן המנהל באותה עת. יחד עם זאת, יש בו כדי לחזק את המסקנה שבירור המצב בשטח עובר לעסקה השניה, היה מביא בנקל, ככל הנראה, לחשיפת עובדות אלה.

המסקנה העולה מן האמור לעיל היא שזכותו של בעל העסקה הראשונה - המנוח עלי, עדיפה על פני זכותה של בעלת העסקה השנייה - קק"ל. יחד עם זאת, משהוכח כי המנוח עלי מכר 3,180 מ"ר מתוך חלקו למקורות, הרי שהוא זכאי להירשם כבעלים של 2,869 מ"ר בלבד, כטענת הנתבעות.

סיכום על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שניתן בזאת פסק דין הצהרתי כדלקמן: המנוח עלי, שיורשיו הם התובעים מס' 1-5, זכאי להירשם כבעלים של 2,869 מ"ר (במושע) מתוך החלקה, אשר ייגרעו מן החלקים הרשומים על שם קק"ל. הרישום כפוף לכל הנהלים ולהשלמת כל הדיווחים הנדרשים לרשויות המס ולביצוע תשלומי המסים ויתר תשלומי החובה הכרוכים בכך, בהתאם לכל דין.

פתח דבר: לפני בקשת נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (נתיבי ישראל) (להלן-"הנתבעת") לדחות את התביעה לפצוי הפקעה שבכותרת על הסף מחמת העידר סמכות עניינית בהתאם לסעיף 9א(א)(1) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן-"פקודת הקרקעות"), כאשר לטענת הנתבעת הסמכות העניינית לידון ולהכריע בתביעה מסורה לשמאי מכריע או לועדת ההשגות בהתאם לבחירת הנפקע (התובע) ; רקע עובדתי וטענות הצדדים בשאלת הסמכות העניינית: ביום 12.9.16 פירסם שר התחבורה והבטיחות בדרכים הודעה על הפקעת חלק מחלקה 38 בגוש 18976 (להלן-"החלקה") לפי פקודת הקרקעות והנתבעת, שלה ניתנה ההרשאה בהתאם לסעיפים 22 ו- 22א לפקודת הקרקעות, תפסה חזקה בשטח ביום 22.1.17.

בכתב ההגנה העלתה הנתבעת כאמור טענה מקדמית שלפיה יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית כאשר לטענתה הסמכות העניינית לידון ולהכריע בטענות התובע בעיניין סכום הפיצויים לו הוא זכאי בגין ההפקעה האמורה מסורה במקרה דנן לשמאי מכריע או לועדת ההשגות ולא לבית משפט זה. בעיניין זה מבססת הנתבעת את טענותיה על סעיף 9א (א)(1) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 וטוענת כי בהתאם להסדר שנקבע באותו סעיף במקרים שבהם הוצע לבעל הזכויות פיצויים בגין זכויותיו בקרקע שהופקעה ובעל הזכויות חלק על סכום הפצוי שהוצע לו , הסמכות לידון ולהכריע בסכסוך בעיניין סכום הפיצויים מסורה לשמאי מכריע או לועדת ההשגות, בהתאם לבחירת בעל הזכויות ולא לבית המשפט.

...

אין חולק כי בסופו של דבר שולם לתובע סך של 278,195 ₪ בגין פיצויי הפקעה כאשר מתוכו בוצע ניכוי במקור בסך של 41,729 ₪ אשר הועברו ישירות לרשויות המס והסך ששולם כולל תמריץ פינוי בסך של 35,989 ₪.

בכתב ההגנה העלתה הנתבעת כאמור טענה מקדמית שלפיה יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית כאשר לטענתה הסמכות העניינית לדון ולהכריע בטענות התובע בעניין סכום הפיצויים לו הוא זכאי בגין ההפקעה האמורה מסורה במקרה דנן לשמאי מכריע או לוועדת ההשגות ולא לבית משפט זה. בעניין זה מבססת הנתבעת את טענותיה על סעיף 9א (א)(1) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 וטוענת כי בהתאם להסדר שנקבע באותו סעיף במקרים שבהם הוצע לבעל הזכויות פיצויים בגין זכויותיו בקרקע שהופקעה ובעל הזכויות חלק על סכום הפיצוי שהוצע לו , הסמכות לדון ולהכריע בסכסוך בעניין סכום הפיצויים מסורה לשמאי מכריע או לוועדת ההשגות, בהתאם לבחירת בעל הזכויות ולא לבית המשפט.

זאת ועוד, למקרא כתב הוויתור שעליו חתם התובע כאמור והודעת הנתבעת מיום 28.9.17 שצורפה בנספח 4 לכתב התביעה, אני סבור כי חתימת התובע על כתב הוויתור, ואף שמחק את הפרק המתייחס לתשלום תמריץ ויתור תביעות, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הסמכות העניינית.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לוועדת ההשגות ו/או לשמאי מכריע כמתחייב מהוראת סעיף 9א' לפקודת הקרקעות החל על המקרה דנן, וזאת גם ביחס למחלוקת שנותרה לגבי סכום הפיצוי, לאחר ששולם לתובע סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת בהתאם להצעת הפיצוי מטעם הנתבעת.

בשים לב לכך שהסמכות להכריע בשאלה אם חלף המועד להגשת השגה לוועדת ההשגות או פניה לשמאי מכריע מסורה לבעל הסמכות לדון בגוף המחלוקת בעניין הפיצויים (ראו לדוגמא החלטת וועדת ההשגות בהשגה 21/14 עצאם עאוודאלה נ' נתיבי ישראל –החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (8.7.14)), אינני מוצא מקום להעברת הדיון לוועדת ההשגות או לכל גורם אחר ולפיכך, אלא אני מורה כאמור מכוח תקנה 41(א)(4) לתקנות, על מחיקת התביעה על הסף והתובע מופנה להסדר שהותווה בסעיף 9א' לפקודת הקרקעות.

לא ברור מה הקשר בין טענות התובעת ביחס לעצם ההפקעה והשיקולים לבצוע ההפקעה משנות ה-50', לבין שאלת תשלום פצויי ההפקעה בהתייחס לתביעה שהוגשה ב-2016, כאשר התובעת עצמה מודה כי הסמכות העניינית של בית-משפט בתביעה אזרחית, והסעדים שהתבקשו בכתב התביעה, התייחסו לחיוב בפיצויי הפקעה.

דיון והכרעה תביעת התובעת נסמכת על מספר אדנים: קיום זכויות קנייניות נטענות בחלקות הרלוואנטיות בטרם בוצעה לגביהן הפקעה; זכאות התובעת לפצויי בגין הפקעת חלקות אלה הגם שבהליכי ההסדר לגביהן לא הוכרע מי בעל זכות הבעלות בחלקות הרלוואנטיות בטרם בוצעה הפקעה; טענות התובעת כי היא לא קיבלה פצויי הפקעה ו/או לא ויתרה על פיצוי ההפקעה בגין חלקות אלה במסגרת הסכם 74' .

...

יש מקום להטיל על התובעת הוצאות ריאליות, בהינתן משך ניהול ההליך, הצורך באיתור מסמכים ישנים, וכאשר הטענות בהתייחס להסכם 74' עלו בשלב מוקדם והיו ידועות לתובעת עוד מההליך הקודם מ-04', זאת במצורף לכל האמור לעיל, בהתייחס לשיהוי ולאי-הגשת חוות-דעת שמאית.

אשר על-כן, תשלם התובעת לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 100,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם לצד ג' - קרן קיסריה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית חוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.