פיצוי על גניבת לקוחות ממעביד קודם

באותו ענין נקבע כי: "נסוג חופש העיסוק של המשיבים להתקשרות מסחרית עם קרונה דוקא, מפני ההיתחייבות החוזית הכוללת שנטלו עליהם, במיוחד כן לאור נורמות ההיתנהגות החמורות שחלו עליהם, אף למעלה מחובת קיום החוזה בתום-לב, כל עוד היו עובדיה הבכירים של החברה. המשיבים הפרו את חובת האמון ואת חובת תום-הלב המוגברת במהלך עבודתם בחברה שהבשילה פרי באושים עם צאתם ממנה". בע"ע 35403-12-11‏‏ קנטרי פלורס בע"מ נ' חוה נחמני (29.11.16) נתבע סעד של פיצוי, כשהמדובר היה בעובד לשעבר שנתן "שירות ללקוח שהכיר במסגרת עבודתו אצל מעסיק קודם והשלמת עסקה שבה טיפל או היה אחראי באופן ישיר או עקיף במסגרת עבודתו אצל אותו מעסיק, ואשר גיבושה טרם הסתיים בתקופת עבודתו". ביחס להיתנהגות זו נקבע כי היא "עולה כדי גזלה של ממש". יחד עם זאת, הבהיר בית הדין כי: "ויובהר, אין בקביעה זו כדי לומר שלעולם לא יוכל עובד להיתקשר עם ספק שהכיר במסגרת עבודתו אצל מעסיק קודם, ואין בכך כדי לומר שלעולם לא יוכל עובד להיתקשר עם לקוח שהכיר במסגרת עבודתו אצל מעסיק קודם". על רקע המסגרת הנורמאטיבית שלעיל, ולאחר שבחנו את מסכת הראיות והעדויות בתיק שלפנינו, הגענו לכלל מסקנה שהתובעת לא הוכיחה את טענותיה בדבר עוולות מסחריות שעוול הנתבע כלפיה, ודאי לא עוולות שגרמו לה לנזק בר פיצוי.

אף הטענות בדבר "העתקה" של קוי עיצוב, אופן סידור הסחורה על המדפים, או של התימחור ניראו לנו קלושות, וודאי שאין הן עולות כדי גניבת עין, עוולה מסחרית אחרת, היתנהלות שלא בתום לב או הפרת חובת אמון.

...

שביעית לאחר שעיינו בפרסומת שפרסם הנתבע לעסק שלו, והשווינו אותה לפרסומת של העסק של התובעת, לא מצאנו כי קיימים ביניהם קווי דמיון העולים כדי הטעיה, ואף התובעת בחקירתה הנגדית (עמ' 33 ש' 23 ואילך) אישרה זאת.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

עם זאת הנתבעת נימנעה מלפעול בהתאם להתחייבויות ושחררה לו רק את קופת הפיצויים על סך 406,865 ₪ ולא השלימה לו את מלוא הזכאות לפצויי פיטורים שעומדת לזכאותו בסך 635,207 ₪ (48,706 ₪ * 156.5 חודשים /12).

שלילת פצויי פיטורים ושיעורה מסורה "בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק". כאשר מועלית על ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהוים עילה לשלילת פצויי הפיטורים .

הנתבעת טענה כי במחדליו אלו התובע פעל בחוסר תוך לב בקיום ההסכם, גניבה, תרמית ומעילה באמון המזכה אותה לתבוע פיצוי בגין הפרות ההסכם על פי חוק החוזים.

כך, בין השאר, נאמר על ידי בית הדין הארצי לעבודה, בפרשת הר זהב: "במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העיסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום. אולם במקרים אלה, חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובע מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שינויים במחירון ובתנאים הייחודים, שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים, הרי שעם הוצאת המחירון החדש עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר 'סוד מסחרי'". העקרון בדבר הצורך ב"ערך מוסף" לשם הפיכת רשימת לקוחות ל"סוד מסחרי" אומץ שוב על ידי בית הדין הארצי לעבודה גם בפסקי דין בע"ע 457/09, הדיה בע"מ - תיצוג פדגו פלסטיק בע"מ (ניתן ביום 28/10/11), וכן בפסק הדין בע"ע 2912-11-10,מן ואח' - ספיר ספרינט בע"מ (ניתן ביום 14/11/11)(להלן: עניין מנחם מן).

...

לאחר ששקלנו את השיקולים הדרושים, ובכלל זה מידת הפסול שדבקה במעשיו של התובע , תפקידו הבכיר ותקופת העסקתו , מצאנו לנכון לחייב את התובע בפיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הפרת חובות תום הלב והאמון כלפי התובעת בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין הסכומים המפורטים להלן: הפרש פיצויי פיטורים בסך 193,051 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

מנגד התובע ישלם לנתבעת תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין סך של 40,000 ₪ בפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב במהלך תקופת העסקתה וכן סך של 30,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב לאחר תקופת העסקתו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

התובעת לא הוכיחה כי מתקיימים התנאים אשר נקבעו בהלכה באשר לרשימת לקוחות (כדוגמת מאמץ מיוחד הדרוש על מנת להשיגה), ואף לא הציגה את אותה רשימת לקוחות אשר עולה לטענתה כדי סוד מסחרי או כל מידע המבסס את טענותיה בתחום זה. נוכח זאת, התובעת לא הוכיחה כי הנתבע פעל על מנת לגזול ממנה "סוד מסחרי". לפיכך, נותר לבחון האם התובעת הוכיחה כי מיתקיים בעיניינו של הנתבע הקריטריון הרביעי, דהיינו - הפרת חובת תום הלב והנאמנות אשר יש בו כדי להצדיק את טענות התובעת בדבר חיוב הנתבע בפצוי.

השמוש במילה "גנב", כאשר ההודעה נשלחת ללקוח מאת מעסיק קודם של התובע שכנגד, מתפרש ככינוי גנאי ויוצר מצג כי התובע ביצע מעשה של גניבה חומרית לגביה מוזהר הלקוח.

זה מצדיק הכפשתו של עובד על גניבה? היתה לי כוונה להתריע בפני לקוח שהיה לי איתו קשר במשך 15 שנה והייתי בן ביתו ואני הכנסתי אליו את שמגר.

...

לאור הטעמים האמורים לעיל, הנני מקבלת את תביעת התובע בגין לשון הרע, וקובעת כי הנתבע יישא בתשלום בסך של 15,000 ₪ לתובע.

סוף דבר- מר שמגר בן ענת ישלם לחברה תוך 30 יום מקבלת פסק הדין , פיצוי בסך של 32,480 ₪, בגין הפרת חובות תום הלב והנאמנות.

הנתבע ישלם למר שמגר בן ענת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, פיצוי בסך של 15,000 ₪, בגין הוצאת דיבה.

לפני תביעתה של חברת סיגנון סוכנות לביטוח (1992) בע"מ (להלן גם: "המעסיק" או "סיגנון") כנגד מר אלמקייס דוד, עובד לשעבר שלה (להלן גם: "העובד"), לפצוי בגין "גזל לקוחות" ופצוי בגין "הפרת אמון". העובד מצדו הגיש "תביעה שכנגד" לתשלום "הפרישי פצויי פיטורים", "תמורת הודעה מוקדמת", "יתרת דמי הבראה", "הפרש עמלות", "הפרישי שכר מינימום", "פדיון חופשה", "הפרשות לפנסיית חובה בלבד", גמול שעות נוספות", פיצוי בגין "פיטורים שלא כדין", צו עשה המחייב את המעביד "להעביר את תיק הלקוחות הרשום בחברת הביטוח" משמה של סיגנון לשמו של העובד, ו"פיצוי על ניהול מו"מ שלא בתום לב".

על פי סעיף 1(א) לחוק פצויי פיטורים, החייב בתשלום פצויי פיטורים הוא המעסיק שפיטר, וזהו, בדרך כלל, המעסיק האחרון; הוא גם המחויב בתשלומם של פצויי הפיטורים בהתייחס לכל תקופת העבודה- בין זו שאצלו ובין זו שאצל מעסיקים קודמים באותו מקום עבודה (דב"ע נו/3-95 אריה סלייטר נ' מוחסן רחב פרדיס, סעיף 5 לפסק דין מיום 13.5.96).

...

בדרך של אומדן, ואולי בהשערה כי מדובר בפיצוי ברף המינימלי, החלטתי שהעובד ישלם לסגנון 50,000 ₪ בקשר להפרת חובת הנאמנות שלו כלפי מעסיקו לשעבר (סגנון), בדרך התנהגותו המתוארת, בין אם תקרא לה "גזל סוד מסחרי", ובין אם תקרא לה "הפרת חוזה", עקב התנהגות שלא בתום לב. בקביעת גובה הפיצוי, התחשבתי בטענת העובד, כי חלק מהלקוחות היו בני משפחה וקרובים שלו; למרות שלטעמי עובדה זו אינה מכריעה את הכף.

לפיכך, החלטתי להפחיתם בחישוב פיצויי הפיטורים, כאמור.

אי אפשר לומר שהמעסיק פעל בחוסר תום לב לעניין זה, וממילא דין תביעת העובד בהקשר זה - להידחות.

כללי הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירת גניבה בידי עובד בסכום כולל של כ- 52,000 ש"ח. הנאשם עבד כמנהל חנות, ובין היתר היה אחראי על קבלת תשלום מלקוחות והפקדת הכספים בקופה.

במסגרת זאת נטען, כי הכספים שנוכו משכרו של הנאשם במסגרת הסעיף "נזק/אובדן ציוד" מחודש אוגוסט 2015 ועד חודש פברואר 2016 היו בגין הלוואות קודמות שניתנו לו מטעם המעסיק עקב מצבו הכלכלי הקשה.

הנאשם טען כי מחודש אוגוסט 2015, המתלונן הפחית 2,500 ₪ משכרו בכל חודש כדי לפצות על הגניבות, וכן נימנע מהעברת חלק המעסיק לקופת גמל.

...

מקובלת עלי עמדת ב"כ הנאשם, לפיה בחינת השיקום אינה נעשית אך ורק ביחס להיבטים תעסוקתיים.

ראו רע"פ 5819/18 בן דוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 7.8.18); רע"פ 8529/12 עקילה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 18.12.12); רע"פ 3153/10 שבתשוילי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.4.10); רע"פ 2709/10 אבו עייש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 13.4.10); ת"פ (רמלה) 26825-09-14 מדינת ישראל נ' עוזרי (פורסם בנבו 10.9.15) ופסק הדין בערעור עליו- עפ"ג (מרכז) 10187-10-15 עוזרי נ' מדינת ישראל (17.1.16) וכן ע"פ (ת"א) 20466-10-14 הנ"ל. מסקנה זו עולה גם מתוך הפסיקה שבה תמך ב"כ הנאשם את טיעוניו.

לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חמישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות.