פיצוי על ביטול טיסה ללא התראה: הפרת חוזה הובלה אווירית

לאחר שתביעתה של סוכנות הנסיעות נדחתה בבימ"ש השלום (תוך קביעה כי במועד ובנסיבות בהן בחרו התובעים לשוב לביתם לא ניתן היה לצפות מהם כי ימשיכו וימתינו בתנאים כפי שהוצגו שם למועד טיסה בלתי ידוע) הגישה חברת הנסיעות ערעור על פסה"ד. בהחלטתו, לאחר שהותיר ביהמ"ש המחוזי (במסגרת ע"א (מחוזי ת"א-יפו) 23105-03-16) את הקביעות העובדתיות אשר בפסה"ד של בימ"ש השלום על כנן, קבע ביהמ"ש כי סוכנות הנסיעות היא איננה "מארגן הטיסה" וכי בהתאמה, לא עמדה לנתבעים שם (התובעים כאן) זכות לבטל את החיוב, הן בהיעדר יריבות ישירה מכח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי תנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: חוק שירותי תעופה), והן בשל העובדה שלטעמו מילאה סוכנות הנסיעות את כל החובות המוטלות עליה כלפי הנוסעים, שכן אין לצפות ממנה כי תעמוד בקשר עם כל נוסעיה בהיתחשב בנסיבות אשר נוצרו, למתן מענה בזמן אמת.

עוד אציין כי כבר בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הבהיר ביהמ"ש כי לא ברור לו מדוע לא הגישו הנתבעים שם (התובעים בתיק שלפניי) הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת כאן, מארגנת הטיסה, המפעיל או המוביל האווירי.

התביעה שלפניי הוגשה כ- 4 שנים לאחר פס"ד אחרון זה ומבלי שקדמה להגשת התביעה כל תיכתובת בין הצדדים כאן, לרבות מכתב דרישה ו/או מכתב התראה.

הנתבעת בחרה למלא פיה מים בהקשר זה. משמילאה לכאורה הנתבעת את חובתה לבצע את הזמנת השירותים עבור התובעים (לא נטען אחרת) עובר להפרת ההסכם על ידה, וממילא עובר לביטול ההסכם על ידי התובעים, ולאור טענותיה בדבר העברת הכספים לספקים (לא ברור מן המסמכים שהניחו הצדדים לפניי האם אסמכתאות ביחד להוצאות אלו הוצגו במסגרת ההליך שהתקיים בבימ"ש השלום בתל אביב, ולאור השהוי הניכר לא ניזקף היעדרם כאן לחובתה של הנתבעת) - דומה בעיניי כי מתן הוראה להשבה מלאה של עלות העסקה לידי התובעים עשויה להיות במקרה דנן בלתי צודקת ובלתי מידתית.

...

כאמור, שוכנעתי כי שירותים כאמור לא ניתנו על ידי הנתבעת או מי מטעמה עד לשעה 18:00, והתרשמתי, בין היתר על סמך העובדות המפורטות בפסק דינו של בימ"ש השלום בהליך שבו לקחה הנתבעת חלק (כנתבעת מס' 5 שם) בת.א. 31922-09-15 הנ"ל, כי הנתבעת אף לא הקפידה על מערך המעניק מענה הולם ללקוחות השונים בכל הנוגע לתיאום אל מול הנהלת השדה ואל מול חברת התעופה שאמונה היתה על הוצאת הטיסה לדרכה.

כן אציין כי מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה מחויבת היתה בתשלום אגרת מיסי הנמל מעת שהוחתם דרכונם של התובעים כאן, לאור סבירות הטענה ובהיעדר ראיה לסתור.

בנסיבות אלו דומני כי יש להורות על ביצוע השבה חלקית בלבד, ואני קובעת כי הנתבעת תשיב לכל זוג תובעים 50% בלבד משיעור התמורה ששילמו.

התובעים הוסיפו וטענו כי בעת ההיתקשרות הם חתמו על מיסמך "גילוי נאות" שהועבר להם ע"י הנתבעות, ובו הדגישה הנתבעת כי הטיסות שהזמינה עלולות להתעכב, להתבטל ובמקרה כזה לא תחול עליה האחריות לפצות את התובעים, אולם לא ציינה דבר דומה ביחס לעיכוב של עגינת האנייה.

על פי התקנון של קרוזס, שחל על הנתבעות שהתקשרו עם קרוזס, אין לקרוזס, המשמשת כמתווכת בלבד, כל אחריות ביחס לשירותי קוסטה או לתקלות כלשהן לרבות כאלו הנגרמות ממזג האויר, ובכל מקרה לקוסטה שיקול דעת בלעדי לסטות מלוחות הזמנים של המסלול.

בפסק הדין של בית הדין לחוזים אחידים בח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009) (להלן: "עניין דיזינהויז") דן בית הדין בעיניין מעמדה המשפטי של סוכנות נסיעות, ונפסק, כי מחד גיסא, חורג מעמדה של סוכנות הנסיעות מיגדרי "מתווכת" גרידא, אך מאידך גיסא אין היא אחראית אחריות ישירה ומלאה להספקת השרות כספק השירותים עצמו.

בעניינינו, טענו התובעים כי הנתבעת הפרה את החובות המוטלות עליה בכל אחד מהשלבים האמורים.

ואולם, ברי שאין די בכך כדי להוביל למסקנה כי הזמנת הטיסה לשעות אחר הצהרים שעה שהעגינה תוכננה לבוקר, היא היתנהלות בלתי סבירה, או כי היה על הנתבעת להתריע בפני התובעים באופן מיוחד על פער זמנים זה. בכל הנוגע לשלב ביצוע ההזמנה, טענו התובעים כי הנתבעת התרשלה בכך שלא סייעה בידיהם לפעול מול ספקי השירותים על מנת לאתר חלופה ראויה לטיסה אותה פספסו, כמו גם לקבלת שירות ופצוי מן האונייה בשל העיכוב שהתרחש.

...

לא מצאתי כי יש מקום לחייב באופן אישי את הנתבעת 1, ששימשה כסוכנת מטעם הנתבעת 2, ולפיכך התביעה נגדה נדחית.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעים סכום כולל של 8,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 1 – נדחית, וכך גם ההודעה לצד ג', ללא צו נוסף להוצאות.

בפסק הדין שבעניין קליין הנ"ל נקבע, כי נוכח הוראות חוק התובלה האוירית ונוכח חקיקתו של חוק שירותי תעופה, ובמיוחד נוכח מילותיו המפורשות של סעיף 10 בחוק התובלה האוירית: "... ולא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על-פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עילתה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". נטען איפוא בבקשת הסילוק, שאין לתבוע מוביל אויר בעילות שאינן מכוח חוק שירותי תעופה, או מכוח חוק התובלה האוירית, וזאת בנסיבות בהן חלה אמנת מונטראול, וזהו, כך לטענת המשיבה, המצב בעניינינו.

על יסוד כל אלה טוענת המשיבה בסעיף 22 של בקשתה לסילוק על הסף: "... 22. לאור האמור לעיל, וכמפורט להלן, לאור פסיקת בתי המשפט בעיניין דהן ובעניין קליין מחד, אשר לפיהן לא ניתן לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק שירותי תעופה, לרבות גם לא סעדים הצהרתיים שמשמעותם הפראקטית היא קבלת אותו פיצוי סטאטוטורי ולאור האמור בעיניין קליין לפיו לאור סעיף ייחוד העילה לא ניתן לתבוע סעדים אחרים כנגד מוביל אווירי, שלא בהתאם לחוק תובלה אוירית או חוק שירותי תעופה (היינו כלל הסעדים המבוקשים ע"י המבקשים, בגין הפרת חובה חקוקה, נזיקין חוזים וכיוצ"ב), הרי שלתובענה שבכותרת אין עוד תכלית ומשכך, ברי כי יש לסלקה על הסף כבר כעת". לטעמה של המשיבה, יש לסלק על הסף את הסעדים שמטרתם קבלת פיצוי ללא הוכחת נזק, הואיל ולא ניתן לתבוע אותם במסגרת הליך תובענה ייצוגית ולעניין זה מפנה המשיבה להוראות סעיפים 177(ג) ו-177(ד) שהבאתי לעיל.

עוד מציינת המשיבה, כי הואיל וחוק שירותי תעופה הוא חוק ספציפי ומאוחר לחוק התובלה האוירית, אין אמנת מונטראול גורעת מן הזכויות שהוענקו בחוק שירותי תעופה לנוסע שטיסתו בוטלה (ת"צ (מחוזי-מרכז) 24969-06-15 ואלריה לוין נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ (9.1.18)), ולעומת זאת, כפי שנקבע בעיניין קליין, בנוגע למארג היחסים בין חוק שירותי תעופה וחוק התובלה האוירית, אין לתבוע מוביל אוירי בעילות שאינן מכוח חוק שירותי תעופה במקרים שבהם חלה אמנת מונטראול.

מציינים המבקשים, כי בבקשת האישור וכן בתשובתם לתגובתה של המשיבה ביחס לבקשת האישור, נטען על ידם שהמשיבה מפרה באופן קבוע את חובת היידוע והגילוי המוטלת עליה מכוח חוק שירותי תעופה ואינה מיידעת את נוסעיה הזכאים להטבות בדבר זכאותם להטבות אלה.

...

לכן, אני נעתר לבקשתה של המשיבה ומורה על מחיקת כל הסעדים בבקשת האישור שעניינם סעד של פיצוי ללא הוכחת נזק, וזאת בשים לב להוראת סעיף 20(ה) של חוק תובענות ייצוגיות והנימוקים שפורטו בהחלטה שנתתי בעניין דהן.

מקובלת עליי, בשלב הנוכחי של הדיון בבקשה לסילוק על הסף, עמדת המבקשים בסעיף 15 של תגובתם: "אין מחלוקת כי במסגרת בקשת אישור זו עולות טענות נגד ישראייר שאינן קשורות לפיצוי הכספי הקבוע בתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה (שלגביו נפסק כאמור כי הוא אינו בר תביעה בהליך ייצוגי)". דהיינו, עצם העובדה שאכן אין מקום לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בתובענה ייצוגית אין בה כדי לשלול מן המבקשים אפשרות לטעון כי המשיבה אינה מקיימת את חובת היידוע של נוסעיה באשר לזכויותיהם, בין אם באשר לפיצוי כספי, ובין אם באשר לשירותי סיוע (סעיף 14 לחוק שירותי תעופה, שעניינו: חובות יידוע וגילוי).

משכך, ונוכח הסכמת המבקשים בתגובתם למחיקת הסעדים בבקשת האישור המתייחסים לפיצוי הכספי הקבוע בתוספת הראשונה של החוק, הרי שיש להיעתר במקרה ספציפי זה לבקשתה של המשיבה לסילוק על הסף בכל הנוגע לסעד המבוקש של פיצוי כספי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 6(א)(3) וסעיף 5(ב) של החוק וכפי שקבוע בתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה, וכך אני אכן מחליט.

לטענת הנתבעת פעלה היא אל מול חברת התעופה ככל יכולתה בנסיבות על מנת להביא להקטנת הסכום שנדרשו התובעים לשלם בגין השינוי אך ללא הצלחה ואף ויתרה על העמלה המגיעה לה כחלק מניסיון זה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הינה "נותן שירותי סוכנות נסיעות" (סעיף 11 לכתב ההגנה) וכי אינה קשורה בבצוע ההובלה האוירית בפועל אלא למטרות ביצוע ההזמנה וייצוג התובעים מול חברת התעופה.

יתרה, אף לשיטת הנתבעת הסיבה שהטיסה לא בוטלה על ידי חברת התעופה היא אותם חריגים אשר התובעים אינם נמנים עליהם.

הנתבעת אף הפניתה לפסיקת בית המשפט בעיניין (ת"א (תא) 30008-10-13 פרמייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' Amazon.com inc (19.3.2015) [פורסם בנבו]) שם נקבע כי מקום בו מתקשר אדם בחוזה אינטרנטי בו התנאים גלויים בפניו ניתן להחיל את דיני החוזים הכלליים לפיהם מוחזק אדם כמי שקרא והסכים לתנאים.

חשוב מכך – אין זה סביר להסתפק בסימון "וי" בתהליך ההזמנה בשים לב להתכתביות המאוחרת בין הצדדים מבלי שהנתבעת כגורם המקצועי תביא את התמונה במלואה בפני התובעים במועד הקפאת הכרטיסים, עת הדברים היו ידועים לה. בנסיבות אני קובעת כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקבועה בפקודת הנזיקין והתרשלה כלפי התובעים, משהייתה לה בנסיבות חובה לנהוג באופן אחר מזה שנהגה (סעיף 35 לפקודת הנזיקין).

בנסיבות אלה מצאתי לקבל את התביעה בחלקה ולקבוע כי על התובעת לפצות את הנתבעים, אך לא בגובה התביעה שסכומה לא הוסבר על ידי התובעים, כי אם בגובה חלק מהסכום שנדרשו התובעים להוסיף ועליו צריכה היתה הנתבעת להתריע בפני התובעים כגורם המקצועי הרלוואנטי אשר ניהל שיח עימם והביא בפניהם את האפשרויות הקיימות.

...

אני קובעת כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המושגית כלפי הנתבעים בשים לב לתפקידה של הנתבעת (כפי שהיא עצמה טענה בסעיף 11 לכתב הגנתה).

טענתה של הנתבעת כי היה על התובעים לתבוע את חברת התעופה נדחית על ידי בזאת בשים לב לעובדה כי לכל אורך הדרך התנהלו התובעים מול הנתבעת בלבד ובשים לב לקביעתי כי הנתבעת התרשלה באי הצגת המידע במלואו בזמן אמת כפי שהיה עליה לעשות.

סוף דבר אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 748 ₪ בצירוף הוצאות בסך 300 ₪.

התובע הפנה להוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: חוק שירותי תעופה), הקובע בסע' 5 פיצוי בגין סרוב להעלות נוסע לטיסה וטוען בעיניינו – כי הנתבעת סירבה להעלותו לטיסה.

התובע טען כי במקרה דנן ישנה חובת אחריות מוגברת העולה על תום הלב הנידרש בדיני החוזים.

התובע מודה כי הוא סבר בשוגג, שמעבר בשדה"ת שבאנגליה לא ימנע ממנו כניסה לארה"ב, וזאת על-אף שורה ארוכה של פניות והתראות ששלחה לו הנתבעת קודם לטיסה.

דיון והכרעה: המסגרת הנורמאטיבית מערכת היחסים שבין מוביל אוירי ונוסעיו מוסדרת בחוק שירותי תעופה, ובהוראות חוק תובלה אווירית.

(ב)  נוסע שמפעיל טיסה או מארגן סרב להטיסו ולא הסכים לוותר על מקומו בטיסה בתמורה מוסכמת כאמור בסעיף קטן (א), זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או מהמארגן שירותי סיוע ופצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, וכן לפי בחירת הנוסע – השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי.

בסע' 3 לכתב התביעה מציין התובע כי בהיות בריטניה מדינה "אדומה" וחל איסור על טיסות ממנה לישראל, הוא וידא באתרי האנטרנט השונים האם מעבר בשדה התעופה באנגליה לניו יורק או ישראל מהוה הפרה של איסור וכאשר מצא כי שהות של עד 8 שעות בשדה התעופה באנגליה נחשב כהגעה ישירה אל ארץ היעד, ללא עצירת ביניים, נחה דעתו כי ניתן לרכוש הכרטיסים.

...

מצידה טוענת הנתבעת, כי אין היא אחראית להפסדי התובע ודין התביעה להידחות.

בסופו של דבר, ומאחר שנבצר מן התובע ובני משפחתו לטוס באותו המועד הוא נאלץ לשוב אל ביתו ריקם.

מכאן ממילא כי דינה של התביעה להידחות ועל התובע היה להסתפק בהחזר הכספי שהשיבה הנתבעת בגין כרטיסי הטיסה אליה לא עלה, הגם שלא חלה עליה כל חובה לעשות כן. התביעה אפוא נדחית.