פיצוי נזקי גוף חמורים ומוות בתאונת דרכים

התברר כי מות קטין שלא עבד בתאונת דרכים מזכה את יורשיו בפצוי רק בשל נזק בלתי ממוני ובשל הוצאות קבורה.

הוכח שבדין הפלסטיני אין מפצים אדם שסבל נזק עקיף עקב נזק גוף שניגרם לאדם אחר בתאונת דרכים.

לשיטת הנתבעת תיסמונת בתר-חבלתית המקנה 15% אינה נזק חמור דיו, על מנת להצדיק את קבלת תביעתו של ניזוק עקיף.

...

בסופו של דבר הוא נותר עם פגיעה בתר-חבלתית בשיעור 15%.

מכאן המסקנה שהתובע 3 הוא ניזוק משני בתאונת הדרכים שבה נהרג בנו.

בסיכומיה טענה הנתבעת 3 שיש לדחות את תביעתו ולא טענה כלל לפרטי הנזק.

סיכום התביעה מתקבלת.

עניינו של תיק זה בשאלת זכאותה של התובעת לתשלום פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לה כניזוק עקיף - משני, בשל מות בנה בתאונת דרכים, לפי חוק פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

האם המקרה חוסה תחת הילכת אלסוחה ארבעה תנאים נקבעו בעיניין אלסוחה, לצורך הכרה בפצוי בגין נזק נפשי, שניגרם לניזוק עקיף: זהות התובע; היתרשמות ישירה מן הארוע המזיק; מידת הקרבה במקום ובזמן לארוע המזיק; ופגיעה נפשית חמורה.

...

מכל האמור לעיל, אני פוסק לתובעת סכומי כסף כדלקמן: כאב וסבל 43,321 ₪ הפסד השתכרות לעבר (בערכי קרן) 104,989 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 10,000 ₪ הפסד פנסיה (בערכי קרן) 14,373 ₪ עזרת הזולת 20,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 12,000 ₪ סה"כ: 204,683 ₪ ניכויים 72,813 ₪ - סה"כ 131,870 ₪ כל הסכומים המפורטים בסעיף זה, הינם נכונים למועד מתן פסק הדין, למעט הסכומים בגין הפסדי השתכרות לעבר, שצויינו בסכומי קרן.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%, בתוספת הוצאות משפט (כולל אגרת משפט) בסך של 1,500 ש"ח. שכר הטרחה יחול על הסכום המלא לאחר שיתווסף הסכום בגין שערוך הפסדי ההשתכרות לעבר.

לפיכך, מכל המקובץ אני מחייב את הנתבעת 2, לשלם לתובעת את הסכומים האמורים בסעיף 38 וזאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הסכומים שנפסקו, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

השתלשלות ההליכים לפניי תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שניגרם בשתי תאונות אופנוע שהן תאונות דרכים, כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

לאור כל האמור בפרק זה לעיל, סך הפצוי בגין ניזקי התובעים בגין התאונה השנייה הוא כדלקמן: הפסד שכר "בשנים האבודות" לתקופת העבר 161,106 ₪ הפסד שכר "בשנים האבודות" לתקופת העתיד 843,755 ₪ נזק לא ממוני - 20,733 ₪ הוצאות לוויה וקבורה - 15,000 ₪ סה"כ פיצוי בגין התאונה השנייה: 1,040,594 ₪ תביעת ההורים מכוח "הילכת אלסוחה" הטענות והעובדות כאמור, ההורים, התובעים 2 ו-3, תובעים גם בטענה כי נזוקו בנזק גוף (נפשי) שניגרם להם כ"נפגעים" בתאונת דרכים (כהגדרת בחוק הפלת"ד) בה נהרג בנם.

הואיל, וכל קביעה קשיחה בתשובה לשאלה זו יש לה "מחיר" סופי וקבוע, והואיל ומטיבם אירועים נזיקיים שונים בנסיבותיהם, מצאה הפסיקה לקבוע מבחנים נסיבתיים על מנת לתת לשופט המפעיל את שיקול הדעת כלים - על מנת לקבוע האם הניזוק המישני שלפניו זכאי לפצוי בגין נזק שניגרם לו. הכלים הללו רוכזו בהילכת אלסוחה, שבה נקבעו ארבעה תנאים שנידרש שיתקיימו על מנת שניזוק עקיף יוכר כזכאי לפצוי בגין נזק נפשי שניגרם לו בעקבות תאונה (גם - תאונת דרכים) בה לא היה מעורב ישירות, שהם: היותו של הניזוק העקיף קרוב מישפחה מדרגה ראשונה של הניזוק העקרי; היתרשמות עצמאית של הניזוק העקיף מן הארוע; קיומה של קרבה במקום ובזמן בין הפגיעה בניזוק העקרי לבין הווצרות הנזק הנתבע על ידי הניזוק העקיף; נידרש כי הפגיעה נפשית, אצל הניזוק העקיף תהא חמורה, עד שתעלה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש, שיש בהן משום נכות ניכרת, שניתן להוכיחה באמצעות חוות דעת רפואית.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: תביעתם הישירה של התובעים 2 ו-3 בטענת "נפגעים" לפי חוק הפלת"ד – נדחית.

תביעת העזבון באמצעות יורשיו מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך 1,125,594 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים החזר שכר טרחת עורך דין בסך 171,203 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמו התובעים בנדון, והחזר מחצית מהסכום הכולל ששילמו התובעים בגין חוות הדעת הפסיכיאטריות שניתנו בעניינם בנדון.

רקע לפני תביעת תלויים/יורשים לה צורפה גם תביעת בן המנוח כניזוק משני לפיצויים בגין ניזקי גוף עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

בשלב הראשון של ההליך נדונה טענת הנתבעת כי אין מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. נושא זה הוכרע בהחלטתי מתאריך 18.7.18 בה קבעתי כי המנוח נפטר בארוע שהנו תאונת דרכים כהגדרתו בחוק הפלת"ד. עפ"י ההחלטה תאונת הדרכים התרחשה עת המנוח נהג ברכבו ואת דרכו חצה בפתאומיות אופנוע גדול.

התנאים (כפי שציין כב' הש' ריבלין בע"א 754-05 לבנה לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק , פ"ד סב(2) 218 (2007) בעקבות התפתחות הפסיקה לאחר הלכת אלסוחה) הנם (ההדגשה שלי א.ב.): "ראשון – הניזוק המישני הנו קרוב מישפחה מדרגה ראשונה של הניזוק העקרי, הגם שישנה אפשרות, במקרים חריגים וראויים, לפצות גם נפגע אחר; שני – על הניזוק המישני, ככלל, להתרשם בעצמו מן הארוע, אולם לא נשללה על הסף זכותו של קרוב שהתרשם מן הארוע מכלי שני ונזקו היה צפוי בנסיבות העניין; שלישי – הדרישה של קרבה במקום ובזמן בין הווצרות ניזקו של הניזוק המישני לבין הפגיעה בניזוק העקרי. דרישה זו זכתה לפירוש גמיש; נקבע שאין לשלול את האפשרות שנזק שהיתהווה הרחק מזירת הארוע, בחלוף זמן, או כתוצאה מחשיפה מתמשכת להבדיל מהלם מיידי, יהא גם הוא בר-פיצוי. התנאי הקובע – כך נקבע – הנו קיומה של קירבה סיבתית; רביעי – נידרשת פגיעה נפשית חמורה, אשר עולה כדי מחלת נפש (פסיכוזיס) או הפרעת נפש (נוירוזיס) שיש בהן משום נכות ניכרת (באחד המקרים נפסק כי אין די בנכות נפשית בגובה 15% ובעניין אחר נפסק כי די בנכות נפשית בגובה 20%). פגיעה מסוג זה לא ניתן להוכיח אלא באמצעות חוות דעת רפואיות". אין חולק בין הצדדים אודות התקיימותם של שלוש התנאים הראשונים והמחלוקת הנה אודות התקיימותו של התנאי הרביעי היינו "פגיעה נפשית חמורה". לבחינת נכותו הנפשית של הקטין הנובעת מהתאונה והאם הנה מגעת כדי "פגיעה נפשית חמורה" מונה פרופ' אלן אפטר שהנו מומחה לפסיכיאטריה כללית של הילד ומסר חווה"ד בתאריך 11.9.19.

...

כך למשל המומחה לא זכר תלונה בדבר גמגום, התובע לא גמגם בזמן הבדיקה אצל המומחה, הגמגום אינו נובע ממצבים פסיכולוגיים, לא מונה מומחה בתחום הגמגום ולפיכך זה לא הוכח באמצעות מומחה שברפואה מטעם ביהמ"ש ולכן דינה של הטענה להידחות.

נושא זה גם לא קיבל ביטוי מתאים במסגרת חקירתו הנגדית עת לא נקבעו בשל הגמגום אחוזי נכות (ר' עמ' 113 מול 24), ולפיכך ניסיונות התביעה לקבוע אחוזי נכות רפואית בשל גמגום התובע שמקורו בתאונה כאמור, בהעדר קביעות מומחה מתאים בתחום, דינן להידחות.

לאור כל האמור לעיל, שיפור במצב התובע בהחלט יש אך כזה המעמידו על נכות כוללת בשיעור של 30% כשהחלק הבולט בה ובשיעור של 20% הינו הנזק שהותירה בו התאונה בה חזה כאמור מול עיניו וההשלכות הקשות שיש לכך על ילד כבן 7.

המחלוקת המתעוררת בתביעה זו נוגעת לשאלה, אם מדובר בתאונת דרכים, או בפגיעה מכוונת, היוצאת מיגדרי החוק הנ"ל. פתח דבר עיקר העובדות העומדות בבסיס התביעה שלפניי אינו שנוי במחלוקת: ביום 23.10.14, לאחר ריב בין הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") לבין בנה של התובעת, המנוח עמראן ז"ל (שהלך לעולמו כתוצאה מתאונת דרכים מאוחרת יותר), הגיע הנתבע לבית התובעת ודרש לדבר עם בעלה.

על כן הגישה תביעתה הן כנגד הנתבע והן כנגד הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), ולטענתה – בהיעדר כסוי בטוחי לארוע, חבה קרנית בפצוי על נזק הגוף שניגרם לה, יחד עם הנתבע.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 1 לחוק פלת"ד מגדיר "תאונת דרכים" מה היא: "תאונת דרכים" –מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; (.

הודאה של נאשם בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות אינה דומה כלל להרשעתו של נהג בעבירות על פי פקודת התעבורה ותקנותיה, ולא היה בסיס סביר להסתמכות מעין זו. אשר לטענה כי בכתב ההגנה טען הנתבע שמדובר בתאונת דרכים, הרי שאמנם נפלה טעות בכתב ההגנה, אולם כבר ביום 12.9.17 תוקן כתב ההגנה על פי בקשת הנתבע, כך שנטען בו מפורשות כי אין מדובר בתאונת דרכים.

...

לאור מסקנה זו, אין לתובעת עילת תביעה על פי חוק פלת"ד, ולפיכך – דין תביעה זו להידחות.

משהגעתי למסקנה זו, לא ראיתי צורך לדון ולהכריע בשאלת הנזק.

התובעת תשלם לקרנית (שנשאה במחצית שכר המומחה ובעיקר עלויות ניהול התיק, לרבות שכר עדים) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.