שירות המבחן התרשם כי תחושת ההשתייכות משמעותית לו מאד, ומהווה פיצוי על הרגשתו בתחומים אחרים שבהם אינו חש מיצוי עצמי.
בע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682 (1996), קיבל בית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שלא להרשיע את המערער ולהסתפק במבחן בלבד, וקבע כי:
"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו, זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת הנאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן".
בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 341 (1997) קבעה כב' השופטת ד' דורנר, כי האפשרות להמנע מהרשעה הנה בבחינת חריג נדיר בו ייעשה שימוש אך ורק בהתקיים שני גורמים מצטברים: כאשר ההרשעה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, וכאשר "סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים" (ראה גם: ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 869 (2004); ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685 (2000)).
יצויין, כי כאשר המדובר בעבירות מין, אזי אף אם הנאשם קטין, שבעניינו מקבלת מערכת השיקולים בעניין ההרשעה דגשים שונים לטובת אי-הרשעה, אין מקום להמנע מהרשעתו, שכן חומרת העבירות והעדפת השיקולים הציבוריים של הרתעה, מניעה וגמול הם השיקולים המרכזיים המטים את הכף לעבר הרשעה על פני השיקול השיקומי, אף כי גם שיקול זה הנו מעניינו של הציבור (ע"פ 2502/06 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3) 141 (2006) והאזכורים שם).
נוסיף ונאמר, כי על הנאשם, בהיותו שייך למיגזר החרדי, לדעת ידוע היטב, כי המעשים שביצע אסורים אף על פי הגישה ההלכתית, לבד מהאיסור הפלילי והמוסרי, ולפיכך, אף אם נציין לזכותו את התנדבותו במסגרת "עזר מציון", אין להמנע מלגנותו על ביצוע המעשים, ועליו לשאת בעונש על כך.
נוסיף, כי במסגרת שיקולינו לעונשו של הנאשם רואים אנו ערך חשוב בהרתעת הנאשם ואחרים מלבצע מעשים מגונים במי שנתונים לחסדם ולאחריותם, כפי שנתון היה המתלונן לאחריותו של הנאשם, לבל יהינו לעשות מעשים דומים בכל מסגרת שהיא, גם אם המדובר במסגרת מעשה התנדבות ראוי לציון כהשתתפות בקייטנת "עזר מציון" או במעשי היתנדבות אחרים.
...
איננו מקבלים את גישתו של ב"כ הנאשם בניסיונו לתלות את ביצוע המעשים של הנאשם במתלונן בכך שלא קיבל הדרכה מתאימה מעמותת "עזר מציון".
הגבול בין הענקת חיבוק וחום לנזקקים לבין ביצוע מעשים מגונים, תחומים היטב וצריכים להיות בידיעתו של כל אחד ואחד.
כך אף דעתנו, אף כי לא נוכל להעתר להמלצת שירות המבחן לעניין העונש, אשר נראה לנו כמקל במיוחד עם הנאשם ואינו ראוי בנסיבות העניין.
לאחר שנתנו דעתנו לטענות ב"כ הצדדים, לנסיבותיו האישיות של הנאשם המפורטות בתסקיר של שירות המבחן, לרבות חרטתו הנראית לנו ככנה ואמיתית, הננו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:
שישה (6) חודשים של מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות.