פיצוי מרבי בגין כאב וסבל ללא נכות צמיתה

עוד הובהר שם בפרק היישומי (סעיף 46 ואילך) כי תחימת הנזק בגין הפסדי הישתכרות לעבר ולעתיד, אותו בלבד יש להעביר לקופת הפש"ר, צריכה להעשות בהתאם לגריעה משכר החייב, אותו גרם הארוע הנזיקי והכל ביחס לתקופת פשיטת הרגל: "אם, חרף האמור, פסק הדין הנזיקי לא יכלול הערכה של גובה הפצוי בגין ראשי הנזק האמורים מכל טעם שהוא, או אם ההליך הנזיקי הסתיים טרם כניסתו של הניזוק להליך פשיטת הרגל, והפיצויים שנפסקו לפושט הרגל כוללים גם פיצוי בגין תקופת הליך פשיטת הרגל, כי אז על בית המשפט הדן בתיק פשיטת הרגל לחלץ מתוך סכום הפצוי הכולל שנפסק לטובת הניזוק פושט הרגל את סכום הפצוי המשקף את גובה הפסדי ההישתכרות. קביעת סכום הפצוי כאמור תיעשה על-פי הנוסחות המובאות להלן, בהתייחס לתקופת ההפסד כולה (עבר + עתיד), תוך היתחשבות בסכום הכולל שנפסק ובהיתחשב בפרמטרים הרלוואנטיים, כגון, גיל הניזוק, בסיס השכר שלו ערב הארוע הנזיקי ולאחריו, שיעור אחוזי הנכות הצמיתה, שיעור הנכות התפקודית, הפסדי שכר בפועל, גיל תוחלת עבודה, ועוד". ויודגש, אין חולק כי פיצויים בגין ראשי נזק כגון: כאב וסבל, הוצאות נסיעה, והוצאות בגין טיפולים רפואיים, אינם מוקנים מלכתחילה לקופת הכנוס.

יחד עם זאת, לאור הפסיקה המחמירה ביחס למקרים בהם תנתן רשות להבאת ראיות לסתור (ראה סעיף 6ב' לחוק, על פיו ביה"מ יתיר הבאתן רק במקרים שראה כי מן הצדק להתיר זאת ומטעמים מיוחדים שיירשמו),ברי כי סכום הפשרה לא היתייחס במהותו להפסדי שכר לעתיד, אלא בנסיבות ובהתייחס לטענות החייבת, הורכב הפצוי מסכום הפצוי המאקסימאלי בגין כאב וסבל, אשר בסמכות ביה"מ מימלא לפסקו ע"פ תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976.

...

לאור כל האמור, אני מורה על הסרת העיקול מכספי הפיצויים המוחזקים אצל המחזיקה-אילון חברה לביטוח.

אני מורה למחזיקה להעביר סך של 1,500 ₪ לקופת הכינוס של החייבת ואילו היתרה תועבר לב"כ החייבת, אשר יעביר מתוך כספים אלו את שכ"ט בא כוחה בהליך לפיצוי –בסך 2,800 ₪ לבא כוחה שם והיתרה תועבר על ידו לחייבת.

התובע היה בן 54 בעת התאונה, והוא נהנה מרמת הכנסה יציבה שלא מעבודה מפנסיה ותגמולי נכות שאינם קשורים לתאונה.

כאב וסבל: כפי שפורט לעיל, לתובע נגרם שבר בעצם הבריח שלא התאחה, בגינו נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 10%.

בנסיבות אלה ראוי לפסוק לתובע את הפצוי המאקסימאלי בגין כאב וסבל לפי תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976.

...

התובע טוען כי על רקע האמור יש לפסוק לו פיצוי שכר חלקי לעבר על בסיס נכות תפקודית של 30%, וזאת לאור נתוני שכרו המצביעים על ירידה ממשית בהשתכרות לאחר התאונה.

סיכומם של דברים: התביעה מתקבלת.

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר האגרה ששולמה משוערכת להיום ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהפיצוי שנפסק ובצירוף מע"מ. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

בחוה"ד קבע המומחה כי טווח התנועות אצל התובעת הנו תקין וכי אינה סובלת מהגבלה כלשהיא בתנועות ומסקנתו זו מבוססת על בדיקה פיזית שערך ועל היתרשמותו מתנועותיה, גם אלה שבהיסח דעת, במהלך הבדיקה.

ב"כ התובע טען כי התובע סבל מכאבי גב תחתון בעקבות תאונת דרכים קודמת, בה היה מעורב בשנת 1997, אם כי מומחה מטעם בית המשפט קבע, לעניין אותה תאונה, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגינה.

התובע ביקש לפסוק לו פיצוי בגין הפסד שכר מלא לתקופה של ששה חודשים לאחר התאונה ובסכום של 2,000 ₪ לחודש, הפסד שכר חלקי בסכום של 500 ₪ לחודש, מאז ועד היום, פיצוי מאקסימאלי בגין כאב וסבל, פיצוי בסך של 15,500 ₪ בגין עזרת צד ג' והוצאות ופצוי גלובלי לעתיד בסכום של 25,000 ₪.

...

בחנתי את טענות התובעת ושוכנעתי שאין בסיס לטענה כי התשתית עליה נשענת חוות דעת המומחה הייתה לא מהימנה או שקיימת הצדקה להתערבות במסקנותיו.

לאחר שעיינתי במלוא התיעוד שהוגש ושקלתי את טענות הצדדים ובהתאם לסמכות שניתנה לי לפסוק על דרך הפשרה, אני פוסקת לתובע פיצוי כולל בסך של 14,000 ₪.

סוף דבר לאור המקובץ, אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת מס' 1 סכום של 23,000 ₪ ולתובע מס' 2 סכום של 14,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים את האגרה ששולמה עם פתיחת ההליך כשהיא משוערכת ליום התשלום ושכ"ט בסכום של 5,628 ₪.

בנסיבות, היא עתרה לפצוי מאקסימאלי וביקשה לפסוק לה פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 17,500 ₪.

לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו, לאור עברה של התובעת מחד והתלונות והטיפולים אליהם נזקקה בסמוך לאחר התאונה, בשים לב לתקופת אי הכושר שקבע מומחה בימ"ש ולכך שלא נותרה אצלה נכות צמיתה עקב התאונה, לאור הקבלות שצורפו ולאחר שבחנתי את טענת הנתבעת בדבר העידר קשר סיבתי בין התאונה לבין הטיפולים האלטרנטיביים שעברה, אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עזרת צד ג' והוצאות לעבר בסך של 6,000 ₪.

...

לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו, לאור עברה של התובעת מחד והתלונות והטיפולים אליהם נזקקה בסמוך לאחר התאונה, בשים לב לתקופת אי הכושר שקבע מומחה בימ"ש ולכך שלא נותרה אצלה נכות צמיתה עקב התאונה, לאור הקבלות שצורפו ולאחר שבחנתי את טענת הנתבעת בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין הטיפולים האלטרנטיביים שעברה, אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עזרת צד ג' והוצאות לעבר בסך של 6,000 ₪.

לסיכום, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 25,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את האגרה ששולמה עם הגשת התביעה, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 12% מהפיצוי שנפסק בתוספת מע"מ כחוק.

לטענת ב"כ התובע, התובע זכאי ל- 10% פיצוי מהסכום המקסימלי לתשלום בגין כאב וסבל, אשר מוערך בסך של 19,000 ₪.

יחד עם זאת, לאור העובדה ששני המומחים מטעם בית המשפט קבעו כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה, יש לקזז מהפצוי שייפסק סך כולל של 10,000 ₪ ששולם על ידי הנתבעת, זאת לאור החלטתו של כב' השופט אחסאן כנעאן, שניתנה במסגרת ההליך הקודם ( בתיק ת"א 59518-02-1 ).

לאחר עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה וכן לאחר עיון בחוות הדעת מאת המומחים שמונו מטעם בית המשפט, ועל רקע הממצאים הרפואיים שם, לרבות תלונות התובע בפני הרופאים על כאבים בבטן ובבית החזה, והגבלה בתנועות הגב והכתף, וכן בהיתחשב בכך כי הוא נזקק לטיפולים רפואיים, לרבות טפולי פיזיותראפיה, מחד, ועל רקע העובדה כי התובע לא נזקק לאישפוז ולא נגרמה לו נכות רפואית עקב קרות התאונה, הריני לפסוק לו פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 12,000 ₪.

...

שנית, העובדה כי התובע היה בחופשת מחלה, לפי החלטה של רופא, לא מובילה, כשלעצמה, למסקנה כי הוא סבל אותה עת מנכות רפואית זמנית.

משכך, דין התביעה לראש נזק זה לדחייה.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, פיצוי כולל בסכום של 17,000 ₪ ושכ"ט עו"ד כדין .