פיצוי ממס רכוש בגין הצתת מבנה: פיצוי על נזקי שריפה

ביום 29.11.2016 פירסמה רשות המסים הודעה ובה רשימת המקומות שנפגעו בשריפה עקב הצתות מכוונות שמקורן בפעולות איבה, וקבעה כי במקומות אלו מדובר בנזק מילחמה כהגדרתו בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, או כי מדובר בפעולת איבה כהגדרתה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970, אשר מזכים בפיצויים.

דירתה של התובעת ואחיה, המצויה ברחוב דיזראלי 3א בחיפה, נפגעה בשריפה שפרצה ביום 24.11.2016, ובגין תביעה שהתובעת הגישה לממונה על מס רכוש וקרן פיצויים היא פוצתה על נזקים לתכולה בסך 108,810 ₪.

עוד בטרם פוצתה התובעת על-ידי רשות המסים, היא הגישה לנתבעת תביעה לתגמולי ביטוח על-פי פוליסת ביטוח דירה (מבנה ותכולה) שהוצאה לה על-ידי הנתבעת לתקופה הרלבנטית.

...

מאחר והתובעת לא הוכיחה זאת, הרי שהיא לא עמדה בתנאי שבפוליסה המחייב הקמה מחדש של הכינון, ולכן דין תביעתה להידחות.

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך-דין בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ענייננו בתביעה לתשלום פיצויים על סך 195,000 ₪ בגין ניזקי רכוש אשר נגרמו לתובע בעקבות ארוע שריפת רכבו.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 מתקבלת: כאמור התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 הנה על בסיס הסכמי - לפי הנטען בתביעה, ביום 13.10.2016 נחתם "הסכם סולחה", לפני ועדת הסולחה בג'נין, לפיו הנתבעים 2 ו- 3 התחייבו לשלם לתובע את מלוא הנזקים הממוניים והלא ממוניים שגרם מחמוד לתובע בעקבות אישור ההצתה.

במהלך השיח שהתקיים באותה פגישה, סוכם כי לא יהא זה הוגן כי הנתבע 1 יישא באחריות כולה, לרבות בנזק שניגרם למבנה במקום, ולפיכך במסגרת הסולחה התחייבו הנתבעים לשאת בנזקים הממוניים והבלתי ממוניים שנגרמו לתובע.

...

הנתבעים טענו בהגנתם כי דין התביעה נגדם להידחות בהיותה טורדנית וקנטרנית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי שווי הרכב לצורכי פיצוי בתביעה שלפניי הוא 100,000 ₪; קביעתי מבוססת על העובדות כדלקמן; הנתבעים אינם חולקים כי מדובר בדגם המפואר ביותר של הרכב מסוג SPIRIT (כך עולה משאלתם לשמאי (עמ' 24, שורות 19-20); הנתבעים לא טרחו להציג לפני ביהמ"ש חוות דעת שמאית נגדית אשר תסתור את ממצאי חוות דעת שמאי התובע; הפער בין קביעת חו"ד שמאי התובע, לממצאי כתב האישום אשר יש לראות בהן כעובדות מוגמרות לצורך ההליך שלפניי הינו 18,000 ₪ בלבד (כ-90,000 ₪ לפי כתב האישום וכ-108,000 ₪ לפי שמאי התובע).

לאחר שבחנתי את נסיבות העניין ונחה דעתי כי הפיצוי במסגרת ההליך הפלילי שולם, מצאתי כי יש לחייב את הנתבעים ביתרה בין הסכום שקבעתי לעיל, לאחר הפחתת הסכום שכבר שולם, ובסך הכל, 75,000 ₪.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעים, ביחד לחוד לשלם לתובע פיצויים על סך 75,000 ₪.

לפניי תביעה לחיוב הנתבעות בתשלום 6,635,846 ₪ עקב נזק שניגרם לטענתו לרכושו בעקבות דליפת גז שהובילה לפיצוץ גז ולשריפה שפרצה ביום 8.9.2010 בבית העסק שבבעלותו, מועדון בשם "פאב לויס", ברחוב בעלי המלאכה 20-38 באשדוד (להלן: "בית העסק").

כתוצאה מהפיצוץ והשריפה נגרמו למבנה בית העסק נזקים רבים וכן נגרם אובדן מלא לתכולה.

אף הציוד שניזוק ובגינו נידרש הפצוי נרכש על-ידי אסף לוי ולא על-ידי התובע, ועל כן התובע איננו הניזוק ואין לו זכות תביעה בגין הנזק הנטען.

הנתבעות טוענות כי ממכלול הראיות שהוגשו עולה כי סיבת פרוץ השריפה אינה ארוע גז כנטען על ידי התובע, אלא הצתה מכוונת, וכי מסקנה זו נתמכת בחוות דעת יעקב גל מומחה מערכות גז וגפ"מ ואלי היינה מומחה לחקירת שרפות כמו גם בדו"ח הארוע של שירותי הכבאות וההצלה.

השמאי דבי אישר בנוסף כי סך הנזקים על-פי רשימת הציוד נמוך בכשני מיליון ש"ח מתוצאת חוות-הדעת (ע' 35, ש. 23-36).

...

אף בשים לב לרושם הכולל שעלה מחקירתו הנגדית של השמאי דבי לא מצאתי כי ניתן לבסס את המסקנות כמבוקש על-ידי התובע על יסוד חוות הדעת, ולפיכך מסקנתי היא כי התובע לא עמד גם בנטל להוכיח את הנזק הנטען.

למעשה, אין ולו בדל ראיה לתמיכה בטענת התובע כי הוא ה"בעלים" של בית העסק, וכל הראיות תומכות במסקנה ההפוכה.

התוצאה התביעה נדחית.

תביעת השבוב (תא"מ 30440-08-16), היא תביעת איי.די.איי להחזר תשלום סכום של 26,000 ₪ ששילמה איי.די.איי לגב' סעדה בגין ניזקי רכוש שנגרמו בדירתה, שמעל לדירת התובעים, כתוצאה מהתפשטות השריפה מדירת התובעים, וגרמה נזקים למבנה שהיה מבוטח על ידה, בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמה, מר אופיר עובד, ושכ"ט השמאי.

התובעים דוחים את טענת הנתבעת, לפיה הדירה השכורה נשכרה על ידם כחלק מתכנון ההצתה, על מנת להעביר אליה תכולה בעלת ערך שעלולה להנזק בשריפה המתוכננת.

לגבי מנורות ונברשות, לא ידע מומחה ביהמ"ש לומר אם כלל אותן בחוות דעתו על ניזקי התכולה, אך הסכים שיש להוסיפן לאחת משתי חוות הדעת שנתן, האחת בגין ניזקי מבנה, השנייה בגין ניזקי תכולה.

כפועל יוצא מכך, על הנתבע 1 בתביעת השבוב (הוא התובע) לשאת במלוא הפצוי שנתבע במסגרת תביעת השבוב, בגין הנזק שניגרם לשכנה הגב' סעדה ותשלומי הביטוח שלה עקב כך (נזק שלא היה שנוי במחלוקת).

...

תביעת השיבוב מתקבלת נגד הנתבע 1 (טלגאוקר יצחק) ונדחית נגד הנתבעת 2 (הראל חברה לביטוח בע"מ).

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ישלמו התובעים את הסכומים כדלקמן: בתביעה העיקרית- ישאו התובעים בהוצאות הנתבעת הראל, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 50,000 ₪.

בתביעת השיבוב- ישלם הנתבע 1 לתובעות סכום של 26,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום של 5,000 ₪, החזר אגרת משפט כפי ששולמה, וכן שכר התובעת 1 בגין עדותה, בסכום של 600 ₪ כפי שנפסק בפרוטוקול מיום 8.9.19.

התובע הגיש תביעה, במסגרתה עתר להורות לנתבעת (מבטחת עסקו) לשלם לו תגמולי בטוחי בסך 492,717 ₪, בגין נזקים שנגרמו עקב הצתה שאירעה בבית עסק שבבעלותו.

דיון והכרעה אין חולק, כי במועד הרלוואנטי לתביעה היה בית העסק של התובע מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח מסוג "מאטרייה בתי עסק", הכולל כסוי מורחב לתכולה בגין שריפה ונזקי אש, סיכון ניזקי טבע, סיכון ניזקי נוזלים וביטוח מבנה (ראה נ/8 - רשימת הפוליסה).

בנוסף, צורפה תמונה של רכב הנראה מסוג ברלינגו, בצדה נרשם "ניזקי פיוח כתוצאה מזריקת בקת"ב בשבוע שלפני, לדברי בעל המיגרש שי". נמצא, כי התובע סיפר למישטרה ולחוקר השריפה של שירות הכבאות על אירוע שנחזה להיות ניסיון הצתה ולא הסתיר דבר.

הנתבעת טענה בסיכומיה, כי קיום הרשעות קודמות מעיד, שמדובר באדם לא נורמאטיבי שאינו נרתע מגרימת נזק גוף או רכוש במזיד, אף לקרובים לו ולכן, מסוגל לבצע את ההצתה.

רק כאשר מתכוון המבוטח לקבל פיצוי העולה על הנזק הממשי שניגרם לו ניתן יהיה להתייחס אל תביעתו המופרזת כאל תביעה הנגועה במירמה (ראה י. אליאס, לעיל, בעמ' 1064 ות"א (שלום-חיפה) 14799/01 ע. עזורה בע"מ נגד נגה חברה לביטוח בע"מ (19.1.2006)).

...

אני דוחה, אפוא, טענה זו של הנתבעת.

סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה בחלקה בלבד ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 123,817 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע מחצית מאגרת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.