פיצוי לעו"ד בגין ביקורת משמיצה בדף הפייסבוק העסקי

לפניי תביעה כספית בסך של 291,616 ₪, לקבלת פיצוי עבור תגובות שפירסמו הנתבעות בדף העיסקי של התובעת בפייסבוק ואשר לפי הטענה מהוות לשון הרע כלפי התובעת.

על רקע תוכנו של הפירסום, כמו גם הדיעות שבהן מחזיקה הנתבעת 1, אשר כאמור הנה טבעונית מטעמי מוסר ושוחרת זכויות בעלי חיים, גם שוכנעתי כי הפירסום נעשה בתום לב, שכן הוכח שהפירסום זוכה להגנת סעיף 15(6) לחוק איסור לשון הרע, אשר קובע כי תהא זו הגנה טובה אם הפירסום היה "... ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אומנותית או אחרת שהנפגע פירסם או הציג ברבים...". לפיכך, קמה החזקה הקבועה בסעיף 16(א) לחוק, חזקה שלא נסתרה.

התובעת מלינה על כך שהנתבעת 1 הסיתה את חברי הקבוצה טיבעוניות ישראל לפרסם תגובות מכפישות בדף העיסקי שלה ורואה בכך מעשה פסול.

בהיתחשב בכלל נסיבות העניין, לרבות מחד, חוסר ההצדקה המוחלט בהגשת התביעה נגד נתבעת 1 ועוד בסכום שהוגש, ומאידך, העובדה כי ההיתדיינות לא הייתה מורכבת והקף המסמכים שהוגש היה מועט וכך גם הקף הטיעונים, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בדמות שכר טירחת עו"ד בסך של 7,500 ₪.

...

סוף דבר אשר על כן, התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 1 שכר טרחת עו"ד סך של 7,500 ₪.

התביעה נגד נתבעת 2 מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת גם נכנסה לדף הפייסבוק העיסקי של התובעת, והוסיפה תגובות שליליות לביקורות שפורסמו שם, כאשר בהמשך מחקה אותן.

יש לפסוק פיצוי ראוי לכל אחד מהתובעים, וכן לפסוק שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, ולהורות לנתבעת לכתוב מכתב תיקון והכחשה.

דיון והכרעה עיון בפירסום מעלה אכן כי נרשמו בו דברים מכפישים כנגד המוסך.

"..בתי עסק המציעים את מרכולתם לציבור הצרכנים חושפים עצמם לבקורת, גם שלילית, ולעיתים אף קשה, מצדו של ציבור הצרכנים. לציבור זה, המשקיע את מיטב כספו ברכישת מוצר או שירות, נתונה זכות מלאה להביע את דעתו על המוצר או השרות שרכש. בהבעת דיעה זו ייצא הציבור כולו נשכר: ציבור הצרכנים יידע לכלכל צעדיו בכל הנוגע לבית העסק או המוצר והשירות הניתנים בו; ובעליו של בית העסק יוכל, על רקע הבקורת שהטחה בו, לשפר את המוצר או השרות שהוא נותן. אין צורך לומר, החרות להביע דיעה ולמתוח ביקורת אין משמעה זכות להשתלחות פרועה או ביקורת צרכנית שאינה תמת לב והוגנת.." ובהמשך נקבע שפרסום פוסט על ידי לקוחה בפייסבוק שלה על פיצה שרכשה מוגן בהגנת תום הלב.

...

יישום הכלל האמור בעניינו מביא למסקנה כי לחן עומדת הגנת ה"אמת הפרסום" גם אם אקבע שמקריאת הפרסום ניתן להבין שלטענת חן המקרה שלה איננו חריג וכי הוא רק דוגמא לדרך בה נוהגת שמש עם כלל לקוחותיה.

זאת מאחר וברור, כי מסקנה זו, מבוססת על תיאור המקרה הפרטי שלה, ("אחרי ניסיון רע מאד שהיה לי עם חברת בודי ליין... אני ממליצה לכן") שקבעתי כי הוא חוסה תחת הגנת האמת בפרסום ופרשנותה לאירועים הייתה סבירה בשעת הפרסום.

לסיכום אני מורה על דחיית התביעה שכן הנתבעת הוכיחה את ההגנות הקבועות בחוק.

ואכן, כשהוא סומך נעשה לנשמע, פירסם נוה ברדוגו ביום 11.12.16 בדף הפייסבוק העיסקי של עו"ד ליסטר את הדברים הבאים: "עו"ד שקרן רמאי ושרלטן שלוקח תיקים שהוא לא מתמקצע בהם הכל מתוך בצע כסף. בכלל לא מעניינת אותו טובת הלקוח רק טובתו הכלכלית ויעשה הכל כדי לסחוט עוד כסף באופן לא מקצועי ולא אמין כלל". בנוסף דירג נוה את ליסטר במדרג שביעות רצון בדף העיסקי בכוכב אחד מתוך חמש במקום המיועד לכך בדף (להלן "הפירסום").

אכן, לעתים קשה לשרטט את קו הגבול בין ביקורת צרכנית הוגנת לבין השמצה משתלחת (הש' תא"מ (שלום ראשל"צ) 26456-07-16‏ ‏ שי כהן נ' ליאור ששון (30.10.17) אולם בעניינינו דומה כי אין כל מקום להתלבטות.

לצורך קביעת שיעור הפצוי אותו ישלם נוה ברדוגו לניר ליסטר, הבאתי בחשבון את הנסיבות הבאות: מדובר בפירסום חמור אשר מציג את עו"ד ליסטר כשקרן, שרלטן ותאב בצע.

עם זאת יש לזכור כי ליסטר הציג את הדף העיסקי שלו ברשת, באופן המעמיד עצמו לכתיבת דברי ביקורת על ידי לקוחותיו, לרבות לקוחות בלתי מרוצים; הפירסום נעשה בכוונה לפגוע במשלח ידו של ליסטר (ראו עדותו של עו"ד קירלי שלא נסתרה); מנגד, לא ניתן להיתעלם מהנסיבות ומהרקע שאפפו את מעשה פירסום.

...

גם לו הייתה מתקבלת הטענה כי הטלת העיקול מהווה פגיעה בפרטיות, דין הטענה היה להידחות לגופה לנוכח סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות, המחיל את הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע; טענת ברדוגו לבטלות הסכם הפשרה מחמת עושק נדחתה אף היא.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד – נדחית.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' גלר) בת"א 32714-05-14 מיום 09.03.16 ("פסק הדין הראשון") ופסק הדין המשלים מיום 04.06.17, לפיהם נדחתה תביעת המערערים לתשלום פיצוי בגין עוולה של פירסום לשון הרע.

" הפוסט זכה לתגובות של כמה מחבריו בפייסבוק, כולל משיבה 2 (עורכת דין במשרדו של משיב 1), אשר הגיבה ביום 28.2.14: "טוב עשית שכתבת את הפוסט הזה. אני אדאג שהוא יקבל חשיפה מירבית!!!". בהמשך להצהרה זו, משיבה 2 הפיצה את הפוסט ל- 1,087 חבריה בפייסבוק.

המערער פנה אל המשיבים בדרישות להסרת הפוסט בטענה כי, מדובר בפירסום משמיץ שאינו אמת ויש בו משום לשון הרע.

בהמשך פורסם הפוסט בדף הפייסבוק של המערערת 16 פעמים, עד שלבסוף נחסם על ידה.

גלישה מקרית באתרים המפרסמים מסעדות, בתי מלון וספקי שירות אחרים מעלה כי, בצד הפירסום של ספק השרות, מופיעות ביקורות הצרכנים, אשר חלקם מסתפקים בדרוג העסק ואחרים מוסיפים דברי הסבר, חלק מספקי השרות אף יוצרים פלטפורמה בה מובנה דרוג המשתמשים.

מכיוון שלשונו של סעיף 15(6) הנ"ל אינה מגבילה את הבקורת לאמצעי התיקשורת המסורתיים ולמבקרים אשר מונו על ידי עורכיהם לבקר סוג כזה או אחר של יצירה או מוצר, סבורה אני כי, יש לבחון את הפירסום בהתאם לכללים שנקבעו בהתייחס לבקורת "המסורתית". בע"א 7/79 הנ"ל נידרש כבוד המ"מ לנשיא חיים כהן לסוגיה של 'אמת דיברתי' בכתבות בקורת: 'עיקר הגנת המשיבים היה שכל הדברים הללו היו אמת לאמיתה, והשופט המלומד בבית המשפט המחוזי מוכן היה לקבלן כאמת; אך הוא השאיר גם את האפשרות פתוחה, שהיה בדברים האלה משום בקורת מותרת.

...

לאחר ששיחה בין המשיב לעובדת של המערערת לא הצליחה להביא את המחלוקת לסיומה, פרסם משיב 1 בתאריך 27.2.14 פוסט בפייסבוק בו סקר באריכות את קורות הטיפול ותלונותיו ובסיומו כתב: "המסקנה די ברורה: דר' ונדר ממרפאת 'איי קליניק', משקיע ממרצו אך ורק בלקוחות פוטנציאלים שטרם שמו את כספם, ואילו אלו שכבר שילמו ממיטב כספם – הופכים לשקופים ואינם זוכים כלל ליחס נאות מדר' ונדר.

טענות הצדדים בערעור המערערים טוענים כי, מלשון הפרסום עולה המסקנה לפיה המערער הינו רופא חמדן שכל עניינו כספי לקוחותיו וגם מקצועית יש להזהיר מפניו.

אשר לתום לבו של המשיב, אף אני סבורה כי, תחושת הפגיעה האישית והסבל שחש אינם פוגמים בתום לבו.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור.

המערערים ישלמו שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

בית משפט השלום בבת ים תא"מ 64966-05-20 חמו נ' לוי ואח' בפני כבוד הרשמת הבכירה ויג'דאן חליחל תובע מתנאל חמו נתבעת שירן איזור צדוק בשם התובע-עו"ד יוני ג'ורנו בשם הנתבע-עו"ד אייל אבולפיה פסק – דין

המסגרת העובדתית וטענות הצדדים בדף הפייסבוק האישי של הנתבעת, נעשה שתוף של פירסום, בו תועדה פעילות משטרתית בה מעורב אזרח על אופניים ברחוב.

לדבריה, מדובר ב"גל של תביעות דיבה" שהגישו שוטרים כנגד אזרחים, בעקבות ביקורת שנמתחה על פעילות השוטרים ברשת הפייסבוק.

בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו; בפסיקה נקבע, כי בחינת השאלה האם ביטוי עולה כדי לשון הרע תעשה בארבעה שלבים.

הראשון, הוא בחינת הביטוי והמשמעות העולה ממנו באופן אובייקטיבי בהתאם לנסיבות חיצוניות וללשון הדברים; השני, בחינה האם מדובר בביטוי המטיל חבות בגינו; בשלב השלישי, יש לבחון האם עומדת למפרסם אחת מן ההגנות המופיעות בחוק איסור לשון הרע והרביעי הוא דיון בשאלת הפיצויים (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, פ"ד נח(3) 558, 568 (2004)).

סבורני כי הצדק עמו גם בעיניין זה. בעיניין רמי מור מתייחס בית המשפט להגנה זו וקובע כי "שאלה היא האם ראוי להחיל את דיני לשון הרע הקיימים על פרסומים משמיצים באנטרנט... השינויים המתחייבים כוללים היבטים שונים של הפירסום באנטרנט, ובהם: המשקל המועט שניתן לעיתים קרובות להתבטאויות במסגרת תגוביות בכלל, ובמסגרת תגוביות אנונימיות בפרט; ריבוי התגוביות באופן שלעיתים קרובות הפירסום המשמיץ "נבלע בהמון"; והנגישות של הנפגע-עצמו, ושל שוחרי טובתו, לאותם אתרים שבהם נעשה הפירסום הכולל לשון הרע, והיכולת לפרסם הכחשות ותגובות מתאימות.

...

סבורני כי הצדק עמו גם בעניין זה. בעניין רמי מור מתייחס בית המשפט להגנה זו וקובע כי "שאלה היא האם ראוי להחיל את דיני לשון הרע הקיימים על פרסומים משמיצים באינטרנט... השינויים המתחייבים כוללים היבטים שונים של הפרסום באינטרנט, ובהם: המשקל המועט שניתן לעיתים קרובות להתבטאויות במסגרת תגוביות בכלל, ובמסגרת תגוביות אנונימיות בפרט; ריבוי התגוביות באופן שלעיתים קרובות הפרסום המשמיץ "נבלע בהמון"; והנגישות של הנפגע-עצמו, ושל שוחרי טובתו, לאותם אתרים שבהם נעשה הפרסום הכולל לשון הרע, והיכולת לפרסם הכחשות ותגובות מתאימות.

סוף דבר נוכח האמור, דין התובענה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסכום של 400 ₪ ושכ"ט עו"ד הנתבע בסכום של 5,500 ₪.