למעלה מן הצורך, מצאתי לנמק את הטעם לדחיית אחת מטענות המערערות, הנוגעת להפחתת הפצוי בגין ליקויי בניה ברכוש המשותף בהתאם לחלקן היחסי של המערערות:
בפסק הדין המשלים, בית המשפט המחוזי אימץ את חוות דעת המומחה לעניין ליקויי הבנייה ברכוש המשותף, כך שהסכום שנפסק בגין ליקויים אלו הועמד על סך של 254,850 ש"ח. עם זאת, נקבע כי חלקן היחסי של המערערות ברכוש המשותף עומד על כ-17.1% בלבד, ועל כן יש להעמיד את הפצוי המגיע למערערות בגין הליקויים ברכוש המשותף על כ-17.1% מהסכום שקבע המומחה, קרי על סך של 43,681 ש"ח בלבד (הפחתה של 211,168 ש"ח).
...
סבורני כי, לעניין ההצמדה, הדין עם המשיבים.
יצוין כי בניגוד לחישוב אותו הציגו המשיבים בערעורם, על מנת לקבוע את מדרגת תשלום התמורה הנוספת, יש להצמיד את תקבולי המכירות למדד תשומות הבנייה, בדרך שקבע בית המשפט המחוזי בפסקה 44(ב)9 לפסק הדין המשלים: "כל פעם שייחתם הסכם מכר לאחת מדירות הנתבעים, יש לשערך את שווי התקבולים שנקבעו בו, לערכם ביום חתימת ההסכם ובאופן זה הסכום הנקוב בטבלה בנוגע ל'סך תקבולי המכירות' יהיה בערך הריאלי של מועד חתימת כל הסכם מכר שייחתם למכירת דירות הנתבעים". פרשנות בית המשפט המחוזי לעניין זה מקובלת עליי.
התשלום יהא בתוספת מע"מ.
סוף דבר
הנני ממליץ לחבריי לקבוע כי דין ע"א 6927/20 להידחות לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, כי דין ע"א 3964/22 להידחות אף הוא בהתאם לתקנה 148(ב) הנ"ל, למעט טענת המערערות ביחס לסעיף 71 להסכם הקומבינציה ולפיצוי בגין המחסן (כמפורט בפסקאות 13-12 לעיל), וכי דין ע"א 3988/22 להתקבל, הכל כמפורט לעיל.