פיצוי כספי על נפילה במדרכה: חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

שטיינר העיד כי כאשר הגיע לאתר מצא אותו ריק, חיפש את המערער שלא ענה לו לטלפונים, וביומנו כתב: "בשעה 11:00 שמשון לא הודיע יצא מהשטח "לאכול" באיזור תעשייה ישן בראשון החנה את הרכב ולדבריו הלך לאכול החליק במדרכה נפל על הכביש".

בנסיבות אלה גורס המשיב, כי אין מדובר בפגיעה אשר אירעה למערער בתנאים הקבועים בחוק וכי חובת ההוכחה חלה על המערער אך הוא לא עמד בה. במהלך הדיון בעירעור נישאל המערער על כספים שקבל בשל התאונה, והשיב כי: "לשאלת בית הדין מה שקבלתי באותו זמן היה משהו בסביבות 60,000 ₪... אני לא קבלתי מחברת הביטוח שום דבר. מה שקבלתי זה העו"ד שלח אותי לבנק שלו ומה שקבלתי זה לתרופות וזה הסתכם ב-60,000 ₪. אין לי מסמכים. אני יכול לתת לבית הדין את שמו של עורך הדין." בית הדין החליט כי כל החומר הרלוואנטי לעניין התביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – חוק הפלת"ד), יומצא לבית הדין, ולאחר מכן יוחלט על המשך ניהול ההליך.

...

לגופו של עניין לא מצאנו, לאור ניתוח הראיות שערך בית הדין האזורי, להתערב במימצאיו ובהחלטתו.

בין כך ובין כך, דין הערעור להידחות לנוכח קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, שלא נמצא כל טעם, כמפורט לעיל, להתערב בהן.

סוף דבר – הערעור נדחה.

1) עניינה של התביעה הוא עתירה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק"), עקב תאונת דרכים, כך לטענת התובע, שארעה ביום 18.12.2012 (להלן: "הארוע" או "התאונה"), ובה הוא נפגע עם בנו כהולכי רגל, מרכב שהיה נהוג על-ידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע" או "הנהג").

11) הנתבעים טוענים מנגד, כי התובע החליט "להתלבש" על תאונת הדרכים שבה נפגע בנו, על מנת לקבל פיצוי כספי ללא קשר לתאונה.

" (ההדגשות אינן במקור) 16) לפי גרסת התובע בתצהירו מיום 14.11.2016 (סעיפים 5-4): "4. בתאריך 18.12.12, בשעה 23:00 בערך, נפגעתי בתאונת דרכים, בשכונת בית חנינה החדשה בירושלים, בזמן שרכב פגע בי כהולך רגל. בשעה זו יצאתי עם בני, עומר טאה, משער הכניסה של הבית שלנו והלכנו לצד הכביש כי אין מדרכה. פיתאום רכב מ"ר ... הגיע במהירות מהסיבוב ופגע בבני ובי. הנהג המשיך לנסוע ולא עצר. אחר כך דרך השכנים הבנו שהנהג הוא איאד אבו סובחי מבית חנינה אבל אני לא מכיר אותו. הנהג אמר שזרקו אבנים אבל זה לא נכון והוא בטח אמר את זה במישטרה כדי שלא יעשו לו בעיות. בסרט של מצלמות האבטחה של הבית רואים שהרכב פגע בי וגם בעומר ולא רואים שזרקו אבנים. לא קבלתי כסף מהנהג.

ואז אתה קם ורואה שהבן שלך נפגע? באותו רגע שאני שוכב על הריצפה ראיתי את הבן שלי עף באויר" (ההדגשות אינן במקור) 18) גרסה זו של התובע, ובעיקר טענתו לפיה הוא נפגע בכתפו (עקב הדיפה או דחיפה שהביאה לנפילתו על היד שלו) זאת מרכבו של הנתבע אשר נסע במהירות מופרזת, נתמכת בעדותו של העד (עו"ד נשאשיבי) בדיון מיום 18.6.2017, ולפיה, בין השאר (שורות 12-8, עמוד 6): "זה היה לפני 5-6 שנים, 2012 - 2011 בשעות הלילה המאוחרות, ב 23:00 בערך, כשיצאתי מהבית, ומצאתי את התובע והבן שלו ואמרתי להם ערב טוב וכשהגענו לצומת של העלייה ליד הבית שלי שהם נמצאים באותה שכונה, פיתאום הגיע רכב פג'ו ופגע בעוצמה את בנו של התובע והרכב נהדף לצד הימיני, היה לידו גם עץ. עומאר עף באויר ונביל נותר על הריצפה וקם באופן מידי ותפס את הכתף שלו ואת הילד שלו ובא רכב והוביל את עומאר ואביו לבית החולים הר הצופים" בהמשך (שורת 10-1, עמוד 7): "ש. אפשר להגיש שדיברתם על התאונה יותר מפעם אחת לפני שהגעת לפה היום?

...

13) לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק והתרשמתי מעדויות התובע ועדיו, הגעתי לכלל מסקנה כאמור, כי התובע נפגע בגופו מרכב הנתבע.

38) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון והתרשמותי מעדות התובע ומחומר הראיות שהונח לפניי, סבורני כי לנכותו הרפואית של התובע אין משמעות תפקודית ממשית.

הוצאות רפואיות וניידות 45) לאחר שעיינתי במכלול החומר הראייתי שהונח לפניי, בפרט, הקבלות שהציג התובע ועל יסודן הוא הוציא סך כ-2,700 ₪ בגין ביקורים בבית החולים מוקאסד בירושלים זאת לאחר ועקב התאונה, נפסק בזאת פיצוי לתובע בגין ראש נזק זה, סך 4,000 ₪.

הואיל ופגיעת התובע הוכרה כתאונת עבודה, והתובע הגיש בקשה לקביעת נכותו ע"י המוסד לביטוח לאומי, קבע האחרון כי אצל התובע נותרה נכות בשיעור משוקלל של 9.75% (5% בשל שבר בגוף החוליה ו- 5% בשל הגבלה בתנועות הגב, לאחר ניכוי מצב קודם), וקביעה זה מהוה "נכות כל פי דין" לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לגירסה הנרשמת מפי הנפגע בהזדמנות הראשונה לגורם רפואי מטפל יש משקל ראייתי, שכן מדובר בגירסה הנמסרת באופן ספונטאני, בדרך כלל עוד לפני שהנפגע חשב, באופן כזה או אחר, על ההשלכות הכספיות או המשפטיות שיכולות להיות לגירסה זו. כאשר גירסתו של בעל דין כפי שנמסרת במסגרת הליך משפטי אינו מופיעה בהזדמנות הראשונה בה תועדו דבריו ע"י גורם רפואי, נידרש אותו בעל דין לספק הסבר המניח את הדעת לכך.

אגב, לחוקר אחר מטעם הנתבעת (מר דוד אזולאי), שפגש את התובע בשנת 2020 ובקש לבצע שחזור של התאונה, סיפר התובע במהלך השיחזור (שהוסרט ומופיע בהחסן נ/15, ראו גם תמליל שיחזור נ/12), כי לאחר הנפילה התובע קרא לאישתו ולבנו, אשר הגיעו לסייע לו, מבלי שהתובע מזכיר לחוקר אזולאי, ולו ברמז, את הגברת שעברה במקום.

שחזור אחרון זה הוסרט (ראו קובץ בהחסן נ/15), ובו רואים את התובע ניגש לרכב, ניכנס לתוכו, יוצא ממנו כדי לסגור את דלת תא המטען האחורי), ואז מנסה להכנס לרכב ע"י פתיחת הדלת הקדמית, כאשר באותה העת הוא הדגים החלקה של יד ימין מעל ידית הדלת, היתקלות של רגלו הימנית בשפת במדרכה, ונפילה אחורנית על המדרכה.

עוד ביחס לאותה דלת קדמית נציין, כי התובע טען שלאחר שידו החליקה על ידית הדלת שליד הנהג, הדלת נשארה סגורה, בעוד שבנו מסר בעדותו כי נראה לו שהדלת היתה פתוחה בעת שהגיעה לסייע לאביו.

...

האם הוכיח התובע שהוא נפגע עקב שימוש ברכב מנועי שבוטח בידי הנתבעת? לאחר שמיעת הראיות סבורני כי התשובה לשאלה זו היא שלילית, ומשכך מצאתי להורות על דחיית התביעה.

ב"כ התובע טען כי חוקרי הנתבעת דווקא האמינו לתובע ולשחזורים אותם עשה, וכי לא ברור לא מדוע הנתבעת דחתה בסופו של דבר את דרישתו.

סוף דבר נוכח האמור אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, וזאת בתוך 30 ימים, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

לפניי תביעה לחיוב הנתבע בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

לטענת התובע, בזמן שרכב על אופנועו בנסיעה ישרה בנתיב הימיני, המונית יצאה מחניה במקביל למדרכה שמימין, חסמה את נתיב נסיעתו של האופנוע ופגעה באופנוע.

עוד בעיניין זה טוען הנתבע כי התובע אינו יכול לידרוש פיצוי בגין ניזקי גוף שאותם הוא יכול לתבוע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

התובע העיד כי ניסה לחמוק מהמפגש עם המונית אך ללא הועיל והאופנוע נתקל במונית כשהיא הייתה בזוית של 45 מעלות לערך, מוטה שמאלה, ואז אירע המפגש והאופנוע נפל ארצה (עמ' 1, שורות 19-18 לפרוטוקול).

...

מדובר בטענה מתחמקת של הנתבע שאיני מקבל.

" בנסיבות אלו, של יציאה מחניה לדרך באופן פתאומי, סבורני כי לא היה באפשרותו של התובע למנוע את התאונה, יותר מכפי שפעל על מנת למנוע אותה.

לפיכך, הנתבע ישלם לתובע סך של 11,246 ₪ בתוספת אגרת בית המשפט בסך של 150 ₪ והוצאות משפט בסך של 1000 ₪, תוך 30 יום.

לפניי תביעה לחיוב הנתבעים בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש-רכב והפסדים על רקע תאונת דרכים.

מנגד, הנתבע מעלה טענה מקדמית, לפיה לא רשאי התובע לתבוע במסגרת הליך זה פיצויים בגין ניזקי גוף שמקום בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים").

בעשותו כן, הנתבע הפר גם את הוראת תקנה 111 לתקנות התעבורה הקובעת: "לא ירד הולך רגל ממדרכה או ממקום מבטחים אחר שבדרך באופן פיתאומי או מבלי שנקט בזהירות מספקת, בשעה שרכב מתקרב אליו, ממרחק שאין סיפק בידי נוהג הרכב לעצור את הרכב כדי למנוע תאונה." סבורני כי היכולת של התובע למנוע תאונה במצב כזה היא כימעט אפסית עד לא קיימת, בנגוד ליכולתו של הנתבע על ידי מתן תשומת לב למתרחש מולו וציות לאור אדום שברמזור שבכיוונו.

אשר לפריט הקסדה הרי שאני מקבל את טענתו של התובע כי לאחר שהיה מעורב בתאונה בה אין חולק כי הוא נפל הכביש ופריטים אחרים נזוקו, אין לעשות שימוש שוב בקסדה שכזו.

...

משכך, ולאחר ששוכנעתי כי פריטים אלו אכן ניזוקו כתוצאה מהתאונה הרי שהתובע זכאי לפיצוי.

לכן, בגין פריט הנעליים אני מאשר סך של 330 ₪ בלבד.

סיכום אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום התביעה המוכח בסך 24,930 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה ועד למועד התשלום המלא בפועל.