פיצוי כספי על נזק למחשבים מהפסקת חשמל

הפסקה בדיון כל עורכי הדין: מוסכם בינינו, תוך שמירה על כל טענות הצדדים, כי באי כח בעלי הדין יסכמו עכשיו את טענותיהם בעל-פה, בהליך העקרי, כאשר כל אחד מעורכי הדין יוכל להסתמך על התעוד הכתוב שהוגש עד עתה לתיק בית המשפט.

לגבי הפצוי הכספי – אני אומר: חוזר על האמור בכתב התביעה ובבקשה לסעד זמני.

אני אתייחס לטענות ההגנה – טענה ראשונה, "כולם גונבים", יש עוד חברות שגונבות תוכן מהתובעת, אני אומר חד משמעית – לא מקובל לגנוב זכויות יוצרים לא בשוק החשמל ולא בשוק אחר.

הקף הנזק – סעיף 56 קובע את הקף הנזק והוא מתייחס לפרמטרים מסוימים.

אני שמחתי לשמוע את חברי מצהיר שהרווח כתוצאה מהפרה הסתכם באלפי שקלים, רק לא ראיתי תצהיר של חברי שמעיד על העניין הזה ולא ראיתי שמץ ראיה, למרות שזה היה פשוט לצרף פלט של מחשב, לא בכתב ההגנה ולא בכתב התשובה.

...

עו"ד שטרן: לטעמנו לא הייתה הפרה אבל לגופם של דברים שאין לנו בעיה עם צו מניעה קבוע, אמרנו מפורשות כל הסעדים המבוקשים שם. אין לנו עניין בתכנים, ככל שהיו, הם הוסרו.

גם אם במקרה שאין תרגום עסקינן בסופו של דבר בתרגום פשוט של מס' מילים שמתארות תיאור טכני ולא יותר מזה.

בסופו של דבר, מכל מה שתואר לעיל, אני מבקש לדחות את התביעה ולחייב את התובעות בהוצאות.

בנוסף, מצאתי שהיה לתובעים ביטחונות נוספים הכוללים ני"ע של אביו של התובע בסך של 1 מיליון ₪, קופ"ג של אביו בסך 276,000 ₪; ולתובע עצמו היו גם ביטחונות בסך של 70,000 ₪, כמו גם כספי פיצויים שהגיעו לו בגין תאונת דרכים בסכום של 175,000 ₪ (סעיף 65 לתצהיר התובע).

בנסיבות אלו, אחראית הנתבעת הן על הנזקים הישירים שנגרמו לבית העסק בארוע השריפה המכוסים על ידי פוליסת הביטוח והן על נזקים תוצאתיים כלכליים עקיפים, שניתן היה לצפות שייגרמו לתובעים, כתוצאה מסירובה לשלם את תגמולי הביטוח (ע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 9.7.2012)).

בהקשר זה גם יוער, כי הפסיקה טרם הכירה בזכותו של מבוטח לפיצויים בגין נזק נפשי כתוצאה מאי תשלום תגמולי הביטוח במועדם (רע"א 1774/19 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 8.7.2019)), וממילא מהעדויות שנשמעו בעיניין זה, עלה שהמקרה דנן אינו המקרה המתאים לקביעה שכזו.

מכשירים חשמליים שונים (מחשב מסך, מדפסת, מקלדת ועכבר, רמקולים, קומקום וטוסטר) הצדדים מסכימים כי גובה הנזק בעיניין זה עומד על סך של 7,041 ₪, וכך גם הריני לפסוק (יצוין, כי בחוות דעתו של רפפורט נפלה טעות סופר ונכתב בטעות המחיר כולל המע"מ בסך של 8,383 ₪; וראו הצעת המחיר של חברת אופיס דיפו מיום 29.12.2010).

...

מהטעמים האלה דחיתי את טענות התובעים בעניין זה, מבלי להמעיט כמובן בסבל ובתחושות הקשות שליוו אותם במהלך תקופה זו. בסיכומו של דבר, תביעת התובעים מתקבלת בחלקה, ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים שכדלקמן: פיצוי בגין אי תשלום תגמולי ביטוח עבור נזק למלאי, תכולה ומבנה – הנתבעת תשלם לתובעים סך של 893,337 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.12.2010.

פיצוי בגין אובדן הכנסות בבית העסק - הנתבעת תשלם לתובעים סך של 26,591 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.12.2010.

פיצוי בגין עלויות מימון אשראי - הנתבעת תשלם לתובעים סך של 230,00 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

התובעת אף פירטה, כי סעיפי תביעתה כוללים הטרדה נפשית; עוגמת נפש; אלימות; לשון הרע ופגיעה בפרטיות; ניצול תום לב; גזל והחתמתה על "חוזה דראקוני". בשל האמור, טענה עוד התובעת, היא זכאית לקבלת הערבות במלואה (15,000 ₪) וכן את כל ההמחאות העתידיות, החזר באופן יחסי על חודשי שכירות מאז עזיבתה את הנכס, החזר על התקנת גדר שערים ונזקים בעקבות כך, הישתתפות בתשלום לעו"ד, פיצוי "על חודשים ללא הכנסה כספית", הישתתפות בתשלום הובלה בשל יציאתה המוקדמת מהנכס.

התברר כי כלבה של התובעת הוא גדול ונבח לעתים תכופות תוך הטרדת הנתבעת והשכנים, ותוך גרימת נזק למחשב השולט בהשקיית הגינה.

ניסיון הנתבעת לגרום לתובעת לשלם עבור החשבונות – ניתקל בחשדנות, כך צוין, אך גם לאחר שהעבירה הנתבעת לתובעת את החשבונות, סירבה התובעת לשלם עבור חשבון החשמל.

הפסיקה הכירה באפשרות של הגשת תביעה לביטולו של הסכם פשרה שנעשה בין הצדדים, ואף ביחס לפסק דין סופי של בית המשפט (ע"א 8024/17 ב. י. מ. חברה לבניה והשקעות (חיפה 1993) בע"מ נ' מדינת ישראל - רשם הקבלנים (16.3.2020)) תוך שנעשית הבחנה בין "תרמית פנימית" ובין "תרמית חיצונית". זו הפנימית, נוגעת למעשה בלתי חוקי בעת ניהול המשפט.

...

בהינתן נימוקים אלה, דין תביעה זו להידחות.

מאותם טעמים – דין התביעה שכנגד להידחות.

סיכום אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד.

  התניה בסעיף 2.4 להוראות המיכרז – סעיף 2.4 להוראות המיכרז מורה:"מובהר בזה למציע מפורשות, כי עיכוב בתחילת ביצוע העבודות והשלמתן עלול לגרום נזק למועצה. לפיכך, אם יחליט המציע לנקוט בהליך משפטי כנגד המועצה בקשר לכל עניין שנעשה או שלא נעשה בהליכי המיכרז, ו/או בתקופת ביצוע העבודות בהתאם לחוזה ונספחיו לרבות עבודות התפעול, יוכל לבקש מבית המשפט סעדים כספיים על נזקים שייגרמו לו (אם ובמידה והיו כאלה), אך לא 'צו עשה' ולא 'צו לא תעשה', זמני או קבוע". בהקשר זה ניתן להפנות גם לסעיף 13 להוראות המיכרז, תחת הכותרת "פגמים במיכרז", הקובע: "13.1 קבע בית משפט מוסמך כי נפל פגם יסודי בהחלטת ועדת המכרזים או בהליכי המיכרז האחרים וכתוצאה מפגם זה לא זכה מציע במיכרז ובמקומו זכה מציע אחר, יהיה זכאי המציע לקבל מהמועצה, עקב אי זכייתו, אך ורק פיצויים עבור הוצאות מוכחות שהוציא בפועל בגין הערבות הבנקאית ורכישת טפסי המיכרז...". לטענת העותרות, נוכח היתנהלות ועדת המכרזים שלא יידעה במועד את העותרת נגב אקולוגיה בדבר קיום הדיון הנוסף והחלטתה, אין היא רשאית להאחז בהוראות סעיף 2.4 למסמכי המיכרז.

נקודת המוצא היא כי שינוי מהותי של המיכרז בדיעבד חותר תחת עקרון השויון, ועל כן אסור, להבדיל משינוי מינורי טכני שאין בו כדי לשנות את מאזן הכוחות שבין המציעים או כדי להכריע את הכף בדבר הזוכה במיכרז (עע"מ 6149/21 נכונית בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (23.2.2022)).

כאשר מדובר בהפרתו של תנאי סף, הפסיקה אינה נוטה לגלות גמישות, אלא נוטה לצמצמם את שיקול הדעת של ועדת המכרזים במתן היתר למציע לתקן את הצעתו על ידי השלמת תנאי מהותי שהיה חסר בהצעה בעת הגשתה (ר' למשל: עע"מ 6090/05 מ.ג.ע.ר – מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' מי נתניה (2003) בע"מ (27.2.2006).

...

בסופו של דבר סיכום כל הניסיון המצטבר, בהפעלה עם רישיון עסק, לא הספיק לעמידה בתנאי הסף, ועל כן בדין נפסלה הצעתה בהקשר זה. הטענה נגד פסילת הצעת העותרת בני וצביקה בשל אי הצגת ניסיון מספק בהקמת אתרי קליטה – טענת העותרת בני וצביקה היא כדלקמן – בתנאי סף זה היה על המציעים להציג ניסיון בהקמת אתרים לקליטת פסולת, בהיקף כספי מצטבר של 15 מיליון ₪.

סבורני, כי לא נפל פגם גם בקביעתה זו של ועדת המכרזים.

לפיכך, העתירות נדחות.העותרות תישאנה, יחד ולחוד, בהוצאות המשיבות – המועצה וקבוצת טלאור כראדי, בסך 25,000 ₪ לכל אחת מהן.

לאחר פרעון החוב עפ"י פסק הדין התובעים הגישו את התביעה דנן במסגרתם הם עותרים לפצוי עבור רכישת קומביסטימר חדש בסך של 25,300 ₪ בצרוף מע"מ ובגין נזק שניגרם בעקבות האוכל שהתקלקל, הפסד רווחים ואובדן הכנסות בסך של 30,000 ₪ ועגמת נפש פגיעה בשם הטוב והוצאות לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

בעדותו הוא מתאר: "באתי כרגיל להתקין תנור כמו שכתוב לי בקריאה. הגעתי לשמה לא היתה תשתית לחשמל, לא היתה תשתית למים, לא היה הגנה בלוח החשמל הגנה מפני ברקים הפסקות חשמל עליות מתח ירידות [..] אני הגעתי לנקודה שאני צריך להיתחבר עם החשמל לתנור במקום לא הסתכלתי כללית לא מעניין אותי, באתי לנקודה שאני צריך להתקין שם ראיתי שאין תשתית מוכנה לתנור. [...] התשתית שלו הייתה צריכה להיות עם ברז שלושת רבעי. לא היה שם חיבור מתאים. הצנור שחיברתי של המים כהכנה חיברתי בצד של התנור בלבד לא בתשתית כי לא התאים. [...] הסברתי לו שהתשתית לא מוכנה אי אפשר לעשות התקנה אין מייצבי מתח, אין מרכך מים, התנור לא יכול לעבוד ללא מרכך. יהיה נזק". לאור תשובתו זו התבקש מר אוחיון להסביר כיצד קבע כי אין מרכך מים במקום ולדבריו: "אני מגיע למקום אני צריך לחבר את התנור, צריך לידו צמוד להיות מרכך אם לא צריך להיות כללי וגם זה לא היה שום מרכך" (עמ' 11, שורות 33-35 ועמ' 12, שורות 7-23 לפרוטוקול).

מר אוחיון שהעיד מטעם הנתבעת היתייחס לקריאת השרות מיום 22.10.19 בשל בעיית קרור של תנור קומביסטימר (נספח 7) ולדבריו בבדיקה נמצאה בעיה בכרטיס הבקרה: "אני ראיתי את הסימפטום שזה מים זורמים קבוע בתנור, בבדיקה שעשיתי, מצאתי שכרטיס הבקרה נותן פקודה לברז חשמלי קבוע ולכן המים זורמים כל הזמן [...] מנסיון של 30 שנה, רוב הבעיות במערכות אלקטרוניות שמבוססות על מחשב התוכנה נדפקת כתוצאה מעליות מתח, קפיצות מתח והפסקות חשמל. לרוב" (עמ' 13, שורות 17-26 לפרוטוקול).

אך למעלה מזאת וזו העיקר – התובעים לא הציגו ראיות מספקות ולא הובא פירוט מינימאלי של הטענות בדבר חישוב רכיבי הסכום, לא הוגשו דוחות כספיים או כל מיסמך חשבונאי אחר כתימוכין להוכחת טענה להפסד רווחים או אובדן הכנסות כתוצאה מהעדר תקינות שהשפיעה על פעילות המסעדה – כל שכן, חוות דעת שמאית או מומחה אחר.

...

הלכה היא כי במשפט אזרחי מוטל על התובעים הנטל להוכיח את טענותיהם בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה' ומשכשלו בהרמת הנטל – יש לדחות את התביעה.

בהקשר זה מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי טענת התובעים לפגיעה בשם הטוב ולאובדן רווחים אינה מתיישבת עם גרסתם כי התקלות במוצרים ובציוד החלו בסמוך לפתיחת המסעדה.

לאור האמור ובנסיבות שפורטו לעיל, אין מנוס אלא מלהורות על דחיית התביעה.