פיצוי כספי מהקבלן בגין אי התקנת ריצוף בדירה

בפרט נטען כי שגה ביהמ"ש קמא כשקבע שהמשיבים זכאים לפצוי כספי לצורך ביצוע התיקונים, וזאת תחת מתן אפשרות למערערת לבצע את התיקונים, שכן מחוות הדעת שהגישו המשיבים עולה כי המערערת טיפלה בליקויים שהוצגו לה (בחוות הדעת הראשונה מטעם המשיבים עלות תיקון הליקויים היתה בסך 70,980 ₪, בעוד מחוות הדעת השנייה הליקויים הוערכו ב - 62,000 ₪ בלבד), קרי המערערת תקנה ליקויים בסך של כ - 9,000 ₪.

עוד נטען כי המשיבים הכשילו כניסת בעלי מיקצוע, כפי שעלה מתצהיר אלון, הן לגבי תיקון הרובה והן לגבי התקנת ספי שיש, וכן מנעו כניסת קבלני ריצוף לדירה.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במלוא החומר שעמד ושהוצג לבית המשפט קמא, ולאחר ששמעתי טענות הצדדים בערעור, אני סבורה שדין הערעור להידחות פרט לשני רכיבים כפי שאפרט להלן: תוספת 30% לחוו"ד המומחה: בית המשפט קמא לא נימק בפסק דינו מדוע הורה להוסיף סכום זה פרט לאמירה כי יהיה על התובעים לבצע התיקון.

באשר לטענות המשיבים הנוגעות לתביעה התלויה ועומדת נגדם אומר כי אין כל צורך להכריע בסוגיה במסגרת ערעור זה. סוף דבר – הערעור מתקבל באופן שמסכום פסק הדין יופחת סכום של 9,852 ₪ (תוספת 30%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3/7/20, וסכום של 2,925 ₪ (עלות המזגן) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הקבלה שהוצגה.

לפניי תביעה כספית לפצוי בגין ליקויי בניה שהגישו רוכשי דירה נגד קבלן.

תיקון הליקוי בריצוף דורש פירוק כל הריצוף בדירה והתקנת ריצוף חדש במקומו.

המומחה לא כלל את העלות בחוות הדעת וציין כי ככל שתאושר החלפת הריצוף בדירה הרי שתיקון הרובה כלולה בה. לפיכך, ושעה שקבעתי כי התובעים זכאים לפיצויח בגין החלפת הריצוף, אין הצדקה לפסוק פיצוי נפרד בגין תיקון הרובה.

...

הוצאות: כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪ (בהתאם לתעריף מינימלי כאמור בתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי).

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים את הוצאות שכ"ט המומחה מטעמם וכן את חלקם בתשלום למומחה מטעם בית המשפט( לפי קבלות שיוצגו לנתבעת) בתוספת ריבית והצמדה כחוק מממועד ביצוע התשלום ועד היום.

כן תשלם הנתבעת לתובעים את מלוא האגרה ששלמו, בתוספת ריבית והצמדה כחוק ממועד התשלום ועד היום.

בסוף חודש ספטמבר 2017 נודע לקבלן, כי המזמין משלים את עבודות הטיח, האיטום והריצוף בדירה ע"י קבלן אחר, או אז הוא נקט נגדו בהליך הקודם למתן סעד זמני דחוף לעצירת המשך העבודות.

לגירסתו, הוא לא נותר חייב מאומה לקבלן על פי ההסכם הפאושלי, וכל העבודות הנוספות לכאורה שצוינו בכתב התביעה כלולות בהסכם זה. עוד ובנוסף, נטען ע"י המזמין כי הקבלן עצמו הוא זה שחב כספית למזמין עקב איחור במסירת בית המגורים, ועל פי לשון ההסכם עליו לשלם פיצויים מוסכמים כקבוע בהסכם, וכן לפצות בגין ליקויי הבנייה.

לכל השלבים שבאו לאחר מכן, המפורטים בסעיפים 20 י"ג - י"ז להסכם, והם סיום עבודות הריצוף והחיפוי, סיום עבודות צבע והחלקות יד שנייה, התקנת כלים סניטריים ועבודות חשמל, סיום טיח צבעוני ואטומים של הגג, וסיום כל עבודות הבניה ומסירה, נמצאה היתייחסות בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, כאשר בחלק מאותן עבודות כגון הריצוף, הטיח, הצבע, התקנת הכלים הסניטריים, אף נימצאו ליקויים וצורך בהשלמות.

משהוכח לפניי כי העבודות הנוספות שהוכחשו כאמור בתוקף ע"י המזמין, אכן בוצעו, דבר שהוברר רק בחקירתו הנגדית של המזמין בשלב שמיעת הראיות בתיק, משנדחק הוא להודות באמור, לאחר שכבר נבחנו הטענות והעבודות בשטח ע"י מומחה ביהמ"ש, הרי לא ניתן לראות בהפסקת הבניה ע"י הקבלן טרם השלמתה, בשל אי תשלום התמורה עבור העבודות הנוספות, ובצידה הפניה לבית המשפט בהליך משפטי של סעד זמני דחוף למניעת השלמת הבניה ע"י קבלן אחר, כהפרה יסודית של ההסכם המזכה את המזמין בפצוי מוסכם.

מנגד, טען הקבלן כי בחודש 8/2017 הוא הפסיק את העבודות בשלב הטיח, הריצוף (שלב סופי), וזאת עקב אי תשלום המזמין עבור תוספות ושינויים אשר בוצעו לבקשתו, ושלא היו כלולים בתוכניות ובכתב הכמויות.

...

לאור האמור, מקום שתרם המזמין בהתנהגותו תרומה משמעותית לעוגמת הנפש הנטענת על ידו, אין מקום לפסוק עבורו פיצוי בגין כך. ומשכך, אני דוחה את התביעה ברכיב זה. סיכום ותוצאה התביעה העיקרית מתקבלת במלואה.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 65,000 ₪, וכן הוצאות משפט הכוללות החזר בגין חוות דעת המומחה מטעמו ומומחה בית המשפט והחזר אגרות משפט ששולמו בגין התביעה העיקרית.

בנוסף תשלם הנתבעת שכנגד לתובע שכנגד שכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪, וכן הוצאות משפט הכוללות החזר בגין חוות דעת המומחה מטעמו וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, וכן החזר אגרות בתביעה שכנגד באופן יחסי, זאת בהתחשב בסכום התביעה שהתקבל לעומת סכום התביעה שהוגש.

תביעה לתשלום פיצויים בסך 200,000 ש"ח בגין ליקוי בנייה, שעיקרם בטענה להבדלי גוונים באריחי הריצוף שהותקנו בדירת התובעת.

מעדותה של התובעת, שלא נסתרה, עולה כי בשלב זה ההצעה היחידה שהוצעה לה על ידי שגראווי הייתה פיצוי כספי בסך 20,000 ש"ח (עמ' 12 לתמליל הדיון): "עו"ד רקובר: טוב, הקבלן הציע לך משהו בנוגע לריצוף? כלום?

מהאמור לעיל עולה, כי בנגוד לטענת הנתבעות, התובעת לא סירבה לפתרונות שהוצעו לה ואף הסכימה בזמן אמת לפיתרון שהציעה זהבי עצמון, אך באופן תמוה ומטעמים שאינם ברורים, הנתבעות לא ביצעו את התיקון ולא יישמו את הפיתרון שהוצע.

...

לעניין זה ראו גם ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובניין בע"מ, פ"ד נז(5), 1 (2003), שם נקבע כי אם ניתנה למוכר הזדמנות נאותה לתקן ליקוי או אי התאמה לפני הגשת התביעה והוא לא נאות לבצע את התיקון, אין לאפשר לו לדרוש הזדמנות נוספת לבצע את התיקון במסגרת ההליך השיפוטי.

הגם שמצאתי כשלים בהתנהלות הנתבעות, בשים לב למהות הליקויים, עלות תיקונם ואי הנוחות הנלווית לכך, מצאתי לחייב את הנתבעות 1 ו-2 (שיכון ובינוי ושגראווי) לשלם לתובעת פיצוי בגין רכיב זה בסך של 10,000 ש"ח. בנסיבות העניין, לאור האמור לעיל, לא מצאתי לחייב את זהבי עצמון ברכיב זה. סיכומו של דבר בהתאם לקביעותיו של מומחה בית המשפט, עליהן כאמור לא חלקו הצדדים, בנוגע לליקויים בדירת התובעת ועלות תיקונם, ומשנדחו טענות הנתבעות ברובן (כמפורט לעיל), מצאתי לחייב את הנתבעות 1 ו- 2 (שיכון ובינוי ושגראווי), ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 72,876 ש"ח. מתוך הסך הנ"ל, מצאתי לחייב את הנתבעת 3 (זהבי עצמון) לשלם לתובעת, ביחד ולחוד עם הנתבעות 1 ו- 2, סך של 5,002 ש"ח. לסכומים אלו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף תשלמנה הנתבעות 1 ו- 2 לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח. לא מצאתי לחייב את זהבי עצמון בגין רכיב זה (הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד) והיא תישא בהוצאותיה.

התובעים פנו במכתבים אל הנתבעת, הן בדרישה לתשלום פיצוי כספי ראשוני בגין האיחור במסירה, והן בבקשה לתאם מועד למסירת הדירה.

נעשתה בחירה כושלת של קבלנים וספקים שאינם מקצועיים, פועלים שאינם מיומנים תוך שימוש בחומרים לקויים ו/או שאינם עומדים בדרישות התקנים, וכי הנתבעת לא פיקחה במידה הראויה על ביצוע העבודות בנכס, ולא עשתה דבר במטרה למנוע נזקים עם גילויים.

נטען כי לאחר שטופס 4 היתקבל , התובעים הם אלה שסירבו לקבל את הדירה , עקב טענות בקשר לריצוף שהותקן בדירה .

לעניין טענה להתיישנות הדרישה, בשל איחור במסירה, נטען כי במענה הנתבעת מיום 1.12.19 (נספח 10 לתביעה), מודה הנתבעת כי הדירה נימסרה באיחור, ואף התחייבה לתקן הליקויים, בכך הנתבעת הטעיתה את התובעים ביודעין, וגררה רגליה במכוון, ויש במכתב זה, ובכלל , הטעה לפי סעיף 7 לחוק , וכן עוד בשנת 2014 , הודתה הנתבעת בכתב כי קיים איחור במסירה , ומשכך מושהית תקופת ההתיישנות , וכאמור בסעיפים 7 ו 9 לחוק ההתיישנות , ומשכך הנתבעת מושתקת מלהעלות טענה בעיניין.

וכן ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1287-04 קופת חולים לעובדים לאומיים של הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל נ'  עריית תל אביב יפו [פורסם בנבו] " אינני מקבלת את הטענה. זאת משום שאין די בכך שהעירייה הודתה כי התובעת פטורה מתשלום האגרה משנת 2000 ואילך. כדי לקבוע כי ס' 9 חל, היה על הערייה להודות כי התובעת זכאית לסעד שהיא עתרה לו בתביעה הנוכחית, קרי להשבה של דמי האגרה ששולמו על ידיה בעבר. " בהקשר האמור, לא ראיתי בהתכתבות שצורפה ע"י הצדדים כבסיס מספק לטענת הטעה ביודעין, או הודאה בזכות מצד הנתבעת , להבדיל מנושא תיקון הליקויים הנטענים.

...

נטען כי מרבית טענות התובעים דינן להידחות מחמת התיישנות, (שכן עולות לאחר קרוב ל-8 שנים), תוך ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת.

וכן ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1287-04 קופת חולים לעובדים לאומיים של הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל נ'  עיריית תל אביב יפו [פורסם בנבו] " אינני מקבלת את הטענה. זאת משום שאין די בכך שהעירייה הודתה כי התובעת פטורה מתשלום האגרה משנת 2000 ואילך. כדי לקבוע כי ס' 9 חל, היה על העירייה להודות כי התובעת זכאית לסעד שהיא עתרה לו בתביעה הנוכחית, קרי להשבה של דמי האגרה ששולמו על ידיה בעבר. " בהקשר האמור, לא ראיתי בהתכתבות שצורפה ע"י הצדדים כבסיס מספק לטענת הטעיה ביודעין, או הודאה בזכות מצד הנתבעת , להבדיל מנושא תיקון הליקויים הנטענים.

אני סבור שהסכמה זו ראויה, ואולם ברי שאין בה לצמצם אחריות לפי חוק המכר דירות ו/או כל דין , ביחס לנשוא עבודת התיקון .

סוף דבר בית המשפט מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש בסך 5,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.