פיצוי כספי בגין אי-אספקת מזון כשר בטיסה

זו תביעה לפיצויים בשל איחור בהמראת טיסה שהפעילה הנתבעת 1, וכן בשל אי אספקת מזון כשר בעת ההמתנה לטיסה החלופית.

אשר לפצוי הנידרש בגין הפסד יום עבודה, הרי שאין מקום פסוק פיצוי כאמור, הן משום שהנזק הנטען לא הוכח הן מהטעם, שכפי שהובהר לעיל, החוק קבע פיצוי כספי רק במקרה בו מדובר בטיסה שבוטלה, מה שאין כך במקרה זה. אשר לאחריותה של נתבעת 2, חברת גאלא טורס בע"מ, הרי שבנסיבות העניין אין מקום להטיל עליה אחריות.

...

על כן יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2.

סיכומו של דבר: אני מקבלת בחלקה את התביעה כנגד הנתבעת 1, ומחייבת את הנתבעת 1 לפצות את התובע בסכום של 1,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית, ללא צו להוצאות.

בפסק הדין בהליך הקודם, אשר ניתן לאחר שמיעת הראיות ובהן את עדותה של המצהירה היחידה מטעם אל-על בתיק זה, ביקר בית המשפט את היתנהלות אל על וקבע כי היא לא מילאה כלפי התובעים בהליך הקודם, נוסעי אותה טיסה, את החובה למתן שירותי סיוע כנדרש על פי החוק, בנוגע למתן מזון ומשקאות ושרותי לינה וחייב את אל-על לשלם לכל אחד מנוסעי הטיסה התובעים באותו הליך פיצויים לדוגמא בסך של 10,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה (פיצוי לדוגמא בסך של 4,000 ₪ לנוסע בגין אי מילוי החובה לאספקת מזון ומשקאות ופצוי בסך 6,000 ₪ לנוסע בגין אי מילוי חובת שירותי לינה).

בנוגע לאספקת מזון לנוסעים, טוענת קתרין לנוסעים חולקו משקאות, פירות, עוגות ושוקולד ולחלקם אף מזון כשר וזאת בתהליך חלוקה חופשי, כשצוות אל על דואג לספק כמות מספקת של מזון ושתייה לכלל הנוסעים.

נסיבות מקרה זה, כמו גם הטענה להפרת חובת היידוע והגילוי בנוגע לשירותי סיוע לתובעים, שונה מנסיבות עניין סיזב, שם קבע בית המשפט שהנוסעות לא יודעו אודות זכות הבחירה העומדת לרשותן להשבת כספן במקרה של עיכוב בטיסה ואין מקום להקיש מהפצוי שנקבע באותו עניין גזירה שווה לעניין זה. אשר לזהות הגורם שמונה מטעם הנתבעת לסיוע לנוסעים למימוש זכויותיהם, לא התרשמתי שהיה למי מהתובעים קושי לאתר גורם אליו ניתן לפנות.

...

פיצוי זה אני קובעת על סך של 6,000 ₪ לכל תובע.

בנסיבות אלה, כאשר התובעים היו מודעים לזכותם לקבלת שירותי מזון, לינה והסעה למלון ולא הצביעו על נזק קונקרטי מהפרת חובת היידוע של זכויות להן היו מודעים וכאשר אינני מקבלת את התביעה בגין אי מתן שירותי תקשורת, על הנתבעת לשאת בפיצוי ברף הנמוך על מנת לתמרץ אותה להקפיד על מילוי חובה זה אותו אני קובעת בסך של 500 ₪ לכל אחד מהתובעים.

סוף דבר מכל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים פיצויים לדוגמא מכוח חוק שירותי תעופה בסך של 6,000 ₪ ופיצוי בסך 500 ₪ בגין הפרת חובת היידוע ובסה"כ 6,500 ₪ לכל תובע (סה"כ 39,000 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כמו כן, עותר התובע לקבל "פיצוי לדוגמא" בגין אי אספקת מזון ומשקאות, סרוב לספק אמצעי תיקשורת לשוחח עם בני ביתו, הפרת חובת גילוי ויידוע, ואי מתן הפצוי בתוך 45 יום מיום הגשת התלונה בכתב, על פי סעיפים 3(א)(4), 6(א)(1) ו- 14 לחוק, בסך של 6,000 ₪.

באשר לפצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, התובע טוען, כי הוא זכאי לקבל פיצוי סטאטוטורי בהתאם להוראות סעיף 6(א)(3) לחוק, ה"קובע כי "נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה". מנגד, טוענת הנתבעת כי אין לחייבה בתשלום הפצוי הכספי מאחר ובנסיבות העניין חל החריג המנוי בסעיף 6(ה)(1) לחוק, לפיו נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי " הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו- לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות". הנטל להוכחת התקיימותו של החריג המנוי בסעיף 6(ה)(1) לחוק מוטל על כתפיה של הנתבעת.

לא מצאתי כל ממש בטענת התובע כי נימנעה ממנו ההטבה המנויה בסעיף 6(א)(1) לחוק שעניינה: "שירותי סיוע". כאמור בחוק: " נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן הטבות אלה: (1) שירותי סיוע;...". כך, אינני סבור שיש לקבל את גרסת התובע לפיה, בנמל התעופה בן גוריון לא קיבל כלל מזון ומשקאות, ואילו במוסקבה קיבל שובר זניח אשר הספיק לו לשתייה בלבד, כאשר בטיסה החלופית לא סופק מזון כשר כלל.

...

במקרה דנן, לא די בכך שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להציג ראיות ואסמכתאות לבית המשפט ולנתבעת, התובע אף הודה, כי התובע קיבל פיצוי בגין העיכוב בקבלת הכבודה מאת חברת 'דלתא' , ובנסיבות אלה דרישתו לפיצוי נוסף מן הנתבעת נדחית.

מכל המקובץ, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,120 ₪ תוך 30 יום.

במקרה דנן, בהתחשב בפער העצום בין גובה התביעה לבין הסכום שאושר בסופו של דבר, אני סבור כי ראוי הדבר שכל צד יישא בהוצאותיו.

לפניי תביעה קטנה במסגרתה דורשים התובעים פיצוי כספי, בין היתר בגין איחור בהמראה שגרם לכך שהם החמיצו טיסת המשך ונאלצו בשל כך לשהות כיממה באוקראינה, והעובדה שבמהלך שהות זו לא סופק להם מזון כשר.

...

גם במקרים בהם המסקנה היא כי מפעיל הטיסה אינו חייב לספק מזון עם תעודת כשרות, כגון בשל תנאים שלא אפשרו השגת מזון כזה במאמצים סבירים, אין בכך כדי לומר כי הוא פטור לחלוטין ממתן מענה לצורכי הנוסעים מבחינת כשרות.

במצב דברים זה, אני סבור שאוקראין לא עמדה בחובתה לפי חוק שירותי תעופה לספק לתובעים מזון ומשקאות.

סוף דבר הצד השלישי (אוקראין) ישלם לתובעים סך של 7,180 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח. התביעה נגד הנתבעת (איסתא) נדחית, ללא צו להוצאות.

התובעים בתביעה 59097-05-15 הגישו כתב תביעה מתוקן, והעמידו תביעתם ע"ס של 23,458.60 ₪ בהתאם למפורט: 12,360 ₪, פיצוי כספי בגין ביטול טיסה בהתאם להוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב – 2012 (להלן: "החוק") ויתרת הסכום, פיצויים לדוגמא בהתאם לסעיף 11 לחוק, בגין אי אספקת מזון לאחר ביטול טיסה וכן עוגמת נפש.

במהלך הדיון, הציג נציג צד ג' תיכתובת שנשלחה על ידי צד ג' לנתבעת - בדבר ביטול הטיסה וכן בקשה להודיע לנוסעים שלא להגיע לנתב"ג. נציגת הנתבעת הצהירה, כי התכתובת לא מוכרת לה. הנציג הוסיף, כי צד ג' פעל להסדרת לינה במלון ללילה אחד והבהיר, כי למרות שחברת התעופה היא האחראית על אספקת המזון במקרה של עיכוב בטיסה, אין היא אחראית לכשרות המזון במזנון בעובדה.

...

לאחר ששמעתי העדויות בדבר הטרחה שנגרמה לתובעים לנוכח חוסר ההערכות של הנתבעת בשדה התעופה בעובדה – מחד, ובהינתן כי הנתבעת סיפקה לתובעים שירותי הסעה מנתב"ג לעובדה והתובעים שבו לביתם בשעות אחר הצהריים, אני רואה לקבוע פיצוי כולל ע"ס של 1,000 ₪, בגין רכיבי תביעה אלה, לכל תביעה.

התוצאה היא שהתביעות מתקבלות בחלקן כדלקמן: 45.1 הנתבעת תשלם לתובעים בתביעה 59097-05-15 - סך של 12,360 ₪ - פיצוי בגין טיסה שבוטלה, בהתאם לתוספת הראשונה לחוק וכן סך של 1,000 ₪, פיצוי בגין הטרחה וחוסר הנוחות שנגרמו להם.

45.2 הנתבעת תשלם לתובעים בתביעה 57464-05-15, סך של 14,420 ₪ - פיצוי בגין טיסה שבוטלה, בהתאם לתוספת הראשונה לחוק וכן סך של 1,000 ₪, פיצוי בגין הטרחה וחוסר הנוחות שנגרמו להם.