פיצוי יומי בגין איחור בפינוי נכס מושכר

פיצוי בגין האיחור בפנוי הנכס מיום 9/12/16 ועד ליום 7/5/17 ובתוספת פרק זמן בן יומיים נוספים 18-19/5/17 (סך הכל 149 יום * 1,600) ₪ - סך של 238,400 ₪; בסעיף 31.2 להסכם השכירות תחת הכותרת "הפרות" נקבע כי: "בנוסף ומבלי לגרוע מזכות כלשהיא של המשכיר עפ"י ההסכם ועפ"י כל דין מוסכם כדלקמן:

...

לאור כל האמור, הנני דוחה רכיב כספי זה. נזקים לא ממוניים שנגרמו למשכירים מהפרות ההסכם וביצוע העוולות מצד השוכר – סך של 100,000 ₪; על אף שהתנהלות השוכר במקרה דנן, הייתה רוויית הפרות כאמור ועל אף שלא הוברר דיו מה מנע מהשוכר לפנות מיוזמתו את הנכס מוקדם יותר נוכח קשייו הכלכליים , לא ראיתי לפסוק למשכירים פיצוי בגין נזק לא ממוני, וזאת בין היתר, לאור היעתרותי המלאה כאמור לפיצוי המוסכם.

סוף – דבר: הנה כי כן, לאור כל האמור דין תביעת השוכר כאמור להידחות בעוד שתביעת המשכירים כאמור מתקבלת בחלקה, הכל כפי שפורט לעיל.

הנני מחייבת את השוכר לשלם לידי המשכירים סך כולל של 409,963 ₪ (הרכיבים הכספיים בהם מצאת להכיר כשהם נושאים ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד היום).

כך העיד כי הפצוי המוסכם בגין איחור בפנוי הנכס נקבע כמקובל ועל-פי הנוהג כפצוי יומי בשיעור התואם את טיב הנכס כנכס מסחרי ואת דמי השכירות הגבוהים בגינו (סעיף 71 לתצהיר שלמה).

...

כמו כן ספק אם המשכירה עמדה בנטל להוכיח שטענות השוכרים בנוגע להשכרת המשנה שנטענו על ידם כהגנה מפני תביעת הפינוי מהוות השתק פלוגתא במובן זה שהיה בכוחן לשנות מן המסקנה לעניין ביטול ההסכם כדין על-ידי המשכירה בגין ההפרות שנקבעו מצד השוכרים כאמור בפסק דינו השני של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת כאמור בסעיף 23 לעיל.

התביעה שכנגד נדחית.

אין מדובר בתנית פיצוי מוסכם גורפת החלה על הפרות שונות של ההסכם, אלא בתנית פיצוי מוסכם אשר נקבעה רק ביחס לאיחור במועד פינוי הנכס ובשים לב למשך האיחור בפנוי אין מקום להתערבות בה. לגבי דמי השמוש הקבועים בסעיף 12(ג)(1) להסכם השכירות בסך 2,000 ₪ לכל יום איחור בפנוי המושכר החל מהיום השביעי לאיחור, מדובר בפצוי יומי בגין הפרה ספציפית ולא בפצוי גורף, לגביו היתערבות בית המשפט מצומצמת במיוחד (ראו; ע"א 4481/90 אהרון נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד מז03) 427 (19939)).

...

הסכמי השכירות שהנתבעת חתמה לגבי נכסים אחרים, לאחר שנדרשה לפנות את המושכר, תומכים אף הם במסקנה שאין להתערב בפיצוי המוסכם ובדמי השימוש בגין איחור בפינוי.

התביעה לתשלום הפיצוי המוסכם בסך 75,000 ₪ - נדחית.

סוף דבר התוצאה, אפוא, הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 92,579 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (7.5.2018) עד למועד התשלום בפועל.

השוכרים לא פינו את הדירה בזמן ולא מסרו לתובע את החזקה ביום 1.6.17 ולכן חייבים בפצוי מוסכם יומי בגין איחור בפנוי המושכר.

פיצוי מוסכם בגין אי פינוי המוסכם בזמן והחזקתו בנגוד להוראות הסכם השכירות מיום 1.6.15 ועד יום 30.7.17 (יום תפיסת החזקה בנכס לאחר ביצוע פינוי ולפיסה בהליך הוצל"פ) בסך של 70$ בגין כל יום (60 ימים), בסך כולל של 14,700 ₪ (לא כולל ריבית חריגה).

...

נטען כי התובע בחר לנקוט בהליך של סילוק יד באופן תמוה תוך הימנעות מפעולה בסיסית שעמדה לרשותו, הן מכוח הודעת השוכרים והן מכוח הסכם השכירות, והיא תפיסת החזקה במושכר כפי הסכמת השוכרים שנמסרה לו בהודעה מטעמם בכתב ובעל פה, וכי בגין כך יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים, בכתבי הטענות ובתצהירים הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן למבקשים - הנתבעים רשות להתגונן, למעט סך של 5,200 ₪ גין דמי שכירות עבור חודש ינואר 2017 וביחס לשוכרים בלבד.

על מנת לדחות בקשת רשות להתגונן על בית המשפט להגיע למסקנה גמורה ונחרצת כי טענות ההגנה הינן כאלה שגם לכאורה לא יוכלו לשמש הגנה מפני התביעה או לחילופין, טענות הגנה שקרסו בחקירתו הנגדית של הנתבע.

פיצוי מוסכם בגין איחור בפנוי ונזק לא ממוני בחוזה מ-2009 נקבע בסעיף 17: "הוסכם בין הצדדים שאי פינוי הנכס המושכר במועד יחייב את השוכר בתשלום נוסף בסך של 100 ₪ בתוספת מע"מ כחוק לכל יום איחור". הוראה דומה נכללה בחוזה מ-2007 בסעיף 17(ב): "באם השוכר לא ימלא את התחייבותו האמורה בסעיף (א) לעיל לגבי פינוי המושכר במועד אזי מתחייב השוכר לשלם למשכיר סך של 100 ₪ עבור כל יום של איחור בפנוי המושכר כדמי פיצויים קבועים ומושכרים מראש". השוני בין החוזים מתבטא בתוספת מע"מ על הפצוי היומי המוסכם – שקיימת בחוזה מ-2009, ללא ביטוי מקביל בחוזה מ-2007.

...

התביעה מתקבלת אפוא בחלקה, כמפורט להלן.

הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד סכומים אלו: דמי שכירות בסך של 17,550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (6.2.2020) עד יום פסק-הדין, חוב בגין תשלומי חובה בסך 750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהגשת התביעה עד יום פסק-הדין, אגרת משפט (מחצית ראשונה) בסך 3,239.34 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה (6.2.2020) עד יום פסק-הדין, שכר התייצבותו של עו"ד שטיירמן בסך 1,755 ₪ בערכי יום פסק-הדין ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בגין חיובם של הנתבעים בסעיף זה בסך של 3,510 ₪ בערכי יום פסק-הדין (להלן יחד החיוב המשותף לנתבעים).

אני מורה על העברת הפיקדון לתובע באמצעות בא-כוחו, תוך זקיפתו כתשלום בגין החיוב המשותף לנתבעים כהגדרתו לעיל.