פיצוי בגין תביעת הטרדה מינית חסרת בסיס

אין מקום לפסיקת פיצוי בגין פגיעה בהתארגנות בתביעת פרט כזו שבפנינו, ודאי וודאי שאין מקום בחיוב אישי של הנתבעים 2-4 בתביעה ממין זה. לטענת הנתבעים, התביעה לפצוי בגין לשון הרע אף היא חסרת בסיס.

בבקשה נטען כי החברה פוגעת בזכות ההתארגנות הראשונית והתבקש סעד זמני המורה לחברה שלא לזמן את מר בוכריס לבירור בפני בודקת חיצונית בשל תלונה על הטרדה מינית שהוגשה נגדו בחברה, וכי זו תמונה בהסכמת הצדדים.

...

משאין מדובר ב"לשון הרע" כמשמעה בחוק, התביעה לפיצוי בעילה זו הן כנגד הנתבעת 4 והן כנגד יתר הנתבעים נדחית.

לסיכום לנוכח כל האמור והמפורט לעיל, תביעת התובעת על כל ראשיה נדחית.

התובעת תשלם לכל אחד מן הנתבעים הוצאות משפט בסך 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף נידרש פיצוי נטען ע"ס 82,000 ש"ח בגין תלונות שוא והטרדות אשר עולות לו ממון רב, פיצוי בגין מניעת השמוש בחצר, ובגין הוצאות הליך תביעה קטנה שהיתה בין הצדדים, הוצאות בשיעור גבוה לנתבעת לצורך הרתעה והוצאות בגין העדרות הנתבעת מדיון הוכחות.

ב"כ הנתבעת טוען כי מדובר בתביעה שהוגשה ללא כל בסיס עובדתי מעודכן, בחוסר תו"ל משווע, ומתוך מניעים אישיים פסולים , מתוך מטרת נקם, ורצון לקנטר ולהטריד את הנתבעת.

טוענת כי במרוצת השנים התגלה סיכסוך בין הצדדים, אז נהג התובע כלפיה באלימות מילולית ופיזית, אשר בעטיין הגישה תלונות נגדו במישטרה, שיאן היה, כאשר התובע היתנפל על אחות הנתבעת, זרק מגש עם אוכל חם , ניסה לפגוע בהן פיזית, ואף ביצע הטרדה מינית כלפי אחותה, הוגשה תלונה במישטרה, ואף פנתה לביהמ"ש לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת במסגרת ה"ט 45148-06-12, שהיתקבל, וכן פניה לפרקליטות מחוז תל אביב וליחידה לתלונות הציבור במטה הארצי של משטרת ישראל.

...

אני סבור כי התובע לא הרים את הנטל הנדרש בעניין הפיצוי הכספי לו טוען, ומסוגיו השונים.

הדרישה לפיצוי בגין מניעת שימוש ועוגמת נפש נדחית.

סוף דבר על הנתבעת לסלק את גדר הבמבוק / הפלטה שבחזית הבניין, כאמור בסעיף 1 בפרק מן הכלל אל הפרט שלעיל, ובתוך 30 יום מקבלתה פסה"ד. התביעה הכספית נדחית.

התובעים עותרים לפצוי מקסימלי בסך 140,000 ₪ בגין האמור במכתב שכן לטענתם מדובר בהכפשות חסרות כל בסיס שנאמרו בכוונה לפגוע.

דרישת הפצוי הייתה גם סבירה שהרי בתביעה הקטנה שהגישה היא לא העצימה את טענת ההטרדה מינית דוקא אלא לטענתה המוסך גרם לה נזק וע"כ עליו לפצותה בגובה הנזק ובעגמת הנפש שנגרמה לה. הסכומים שנתבעו מלמדים על תביעה סבירה.

בהיתחשב בסכום התביעה, בדחייתה, בניהול ההליך וההוצאות שנדרשו לנתבעת להיתגונן מפני תביעה שיש בה משום תביעת השתקה לא פרופורציונלית כנגד אדם מהיישוב, אשר מלין על טיבו של השרות שקבל ועל חווייתו האישית, אני מחייבת את התובעים בהוצאות הנתבעת בסך של 25,000 ₪.

...

בהתאם לכל האמור לעיל, אני סבורה כי לנתבעת עומדת ההגנה בהתאם לסע' 15(8) לחוק איסור לשון הרע, שכן מדובר בתלונה אמיתית על שירות לגורם המוסמך, שנעשתה בתום לב ובאופן שלא חרג מהסביר.

התביעה היא תביעת השתקה מתלונה על שירות וגם בשל כך יש לדחותה את ההתייחסות לעניין תביעת השתקה הביע כב' השופט עמית בפסה"ד בעניין ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי **** (2016, פורסם בנבו) ולפיה קביעה כזו היא תלויית נסיבות: "שאלות מדיניות: שימוש בתביעות לשון הרע לצורך הרתעה או הפחדה – שיקול מדיניות נוסף שעלינו לשוות לנגד עינינו, והוא משתלב היטב בדברים שכבר נאמרו על-ידי נוגע לחשש שהגשת תביעת לשון הרע תשמש, לעתים, לא רק ככלי לגיטימי להגנה על שמו הטוב של אדם, אלא כאמצעי להרתעה לא לגיטימית מפני השמעת ביקורת או מפני חשיפת האמת. חשש זה גובר כאשר מי שמגיש את התביעה הוא בעל נגישות קלה יחסית לשירותים משפטיים, בעוד שבעבור מי שהתביעה מוגשת נגדו כרוך ניהול ההתדיינות בקושי, באופן שעשוי להרתיע מפני עמידה על זכויות לגיטימיות...... חשוב שבית המשפט ייתן את דעתו, בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, לשאלה האם תביעת לשון הרע שבפניו היא תביעה שמטרתה היא אך הגנה על השם הטוב או גם אמצעי להרתעה ולהפחדה מצדו של מי שיש לו נגישות עדיפה למשאבי משפט.." על רקע הלכה זו, אני סבורה כי ניתן להתרשם כי בתביעה שבפניי יש סממנים של "תביעת השתקה", זאת כאשר מדובר בתובע אשר ברור כי יש לו כוח העולה על הנתבעת, זאת מהיותו בעל עסק המלווה בעו"ד בשוטף, אשר מעיד כי כדבר שבשגרה הוא עונה לפניות של לקוחות אפילו בעניין שירות, באמצעות בא כוחו.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

בסעיף 20 לכתב התביעה המתוקן (שאת הגשתו התרתי במסגרת החלטתי מיום 10/11/20), עתרה התובעת לפיצוים הכספיים הבאים: (א) פיצוי בסך 300,000 ₪ בגין "פגיעה בחיים הרומנטיים והקטנה עד לאפס של הסיכוי להנשא ולהביא ילדים לעולם"; (ב) פיצוי בסך 71,000 ₪ ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע; (ג) פיצוי בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית; (ד) פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין "כאב וסבל, עוגמת נפש ואובדן הנאות החיים". במסגרת טענות ההגנה של הנתבעים נטען, בין היתר, כי על-אף שעילת התביעה הנה "פיצוי בגין ניזקי גוף", לא צורפה כל חוות דעת רפואית בנגוד לתקנות הרלוואנטיות ועל-כן דין התביעה להדחות מטעם זה לבדו.

עיון בכתב התביעה המתוקן מעלה כי הטענה בעיניין עוולה זו, באה לידי ביטוי בסעיף 14 בלבד שם צוין כך: "משנואש הנתבע מהאפשרות שהתובעת תיענה לחיזוריו ולחציו, פנה לשכנים בבנין והוציא את דיבתה הרעה של התובעת, הפיץ עליה מידע מכפיש חסר בסיס שגרם לכך שרובם הפסיקו לדבר איתה.". עיון בתצהירה של התובעת מעלה כי בסעיף 50 הובאה אותה הטענה בדיוק (תוך התאמתה לגוף ראשון): "משנואש הנתבע מהאפשרות שאענה לחיזוריו ולחציו, פנה לשכנים בבנין והוציא את דיבתי הרעה, הפיץ עלי מידע מכפיש חסר בסיס שגרם לכך שרובם הפסיקו לדבר איתי.." בסיפת הסעיף האמור בתצהיר הוזכר שמה של שכנה שנטען כי הייתה עם התובעת בקשרים טובים ובתוך כך הפניתה ל"מכתב" מטעמה (שצורף במסגרת נספח ד').

...

בסעיף 20 לכתב התביעה המתוקן (שאת הגשתו התרתי במסגרת החלטתי מיום 10/11/20), עתרה התובעת לפיצוים הכספיים הבאים: (א) פיצוי בסך 300,000 ₪ בגין "פגיעה בחיים הרומנטיים והקטנה עד לאפס של הסיכוי להינשא ולהביא ילדים לעולם"; (ב) פיצוי בסך 71,000 ₪ ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע; (ג) פיצוי בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית; (ד) פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין "כאב וסבל, עוגמת נפש ואובדן הנאות החיים". במסגרת טענות ההגנה של הנתבעים נטען, בין היתר, כי על-אף שעילת התביעה הינה "פיצוי בגין נזקי גוף", לא צורפה כל חוות דעת רפואית בניגוד לתקנות הרלוונטיות ועל-כן דין התביעה להידחות מטעם זה לבדו.

לאור כל האמור, לא מצאתי שעלה בידי התובעת להוכיח זכאות לפיצוי כספי כלשהו שמקורו בסעדים שבכותרת.

סתירה נוספת שנמצאה הינה בתיאור אופייה המדויק של התקיפה הנטענת; כך, בבקשה לצו למניעת הטרדה כמו גם בדיון במעמד צד אחד טענה התובעת כי אותה תקיפה באה לידי ביטוי בניסיון של הנתבע "לגעת בי ולנשק אותי", בעוד שבכתב התביעה נטען ל"נגיעה" ובתצהיר עדותה טענה התובעת כי הנתבע "תפס אותה בחזה". סוף-דבר: לאור כל האמור, הנני מורה על דחיית התביעה כנגד שני הנתבעים, על כלל סעדיה.

מעצימה את חוסר ההבנה הבסיסי של תפקידך כמרצה במכללה ומהוה הפרה חמורה כשלעצמה של חובותיך כמרצה, של כללי ההוראה, האתיקה ופגיעה חמורה באמון.

בעקבות החלטה זו, התובע הגיש תביעה במסגרתה נתבעו הסעדים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 60,000 ₪; פיצוי בגין לשון הרע בסך 200,000 ₪; תמורת הודעה מוקדמת בסך 10,000 ₪; השלמת פצויי פיטורים בסך 70,867 ₪; תשלום דמי חגים; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה בסך 50,000 ₪; תשלום עבור עבודה בשעות נוספות בסך 200,000 ₪; ופדיון חופשה.

רק בתצהיר הפנה התובע לפירסום הודעה מטעם הנתבעת לעובדיה ולסטודנטים מיום 17.11.19, בו נרשמו הדברים הבאים: "ברצוננו להביא לידיעתכם כי בימים האחרונים הופסקה העסקתו של חבר סגל זוטר (מתרגל) בעקבות: (1) קיום קשר אינטימי עם סטודנטית שלמדה בקורס בו היה מתרגל. על אף שהיחסים לא היו בכפיה, עצם קיומו של קשר אינטימי בין סטודנטית, שפנתה לקבל סיוע לימודי, לבין מתרגל מהוה ניצול יחסי המרות ופער הכוחות בין הצדדים ועל כן אסורים על פי חוק והתקנון הקיים במכללה; (2) מתן שיעורים פרטיים לסטודנטים ע"י מרצים/מתרגלים אסורים על פי הסכם העסקה". לאחר דברים אלה, מיפרט המכתב בהרחבה את העקרונות העומדים בבסיס האיסור על הטרדות מיניות, את האיסור על קיום יחסי מרות בעלי אופי מיני ואופן טפול המכללה בדיווחים בדבר מערכות יחסים בהסכמה המובאים בפניה.

...

התובע לא התייחס לטענות אלו בתצהירו או בסיכומיו, וגם לא הצביע על תלוש כלשהו בו הופחת השכר בגין ימי חג. לכן, דין הרכיב להידחות.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, תביעתו של התובע נדחית על כל רכיביה.

בנסיבות אלו, נוכח דחיית התביעה וגובה הסעדים שנדרשו, כמו גם ההליכים הדיוניים בתיק, ישלם התובע לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.