לפניי תביעת התובע לפצוי בגין נזק רכוש, שניגרם לרכבו בתאונת דרכים קלה מיום 27/1/17, עם רכב הנתבעת מס' 2 נהוג ע"י הנתבע מס' 1.
גם בדו"ח התאונה המודפס, שצורף לכתב ההגנה תואר הנזק לרכב הנתבעת מס' 2: "מכה קטנה בדלת אחורית של הנהג ופס קישוט שחור נפל והוחזר למקום". רק הנתבעת מס' 2, שערכה כנראה את כתב ההגנה, תארה את הנזק נכונה: "לאורך צידו השמאלי". בדיון לפניי המשיך הנתבע מס' 1 וניסה להמעיט בעוצמת הנזק לרכב, בו נהג: "אצלי ברכב רק נפל פס קישוט שחור באמצע הכביש, הרמתי אותו, הכנסתי אותו לרכב ואמרתי מצטער לא קרה כלום ואני ממשיך לנסוע. הייתה נגיעה של אצבע במקום מתחת לפס קישוט. לדעתי התביעה הגיעה לאחר חצי שנה, הייתי בהלם שהיא הגיעה, לא הבנתי במה מדובר עד שהסבירו לי שהייתה תאונה לפי המקום על מה מדברים. כך שהייתי בהלם מוחלט. כמו שאמרתי גם לחברת ההשכרה במידה והרכב שלי היה נפגע כי הרכב שלי נמוך והפח הוא של סיטרואן, פח רך יחסית ולפי מה שהוא טוען שנכנסתי בו, יש לו ג'יפ גבוה עם מדרכה גבוהה והיה צריך להיות לי נזק בודאות שהפח היה כולו מתעקם, כי אצלו יש מדרכה מברזל. אמרתי לחברת ההשכרה שיקחו את הרכב לבדיקה ויראו שלא עבר טפול, תיקון, תיקון צבע מסוים על מנת שיראו שהרכב נשאר במצב הקיים" (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 9-17).
...
לאחר שקלול מלוא הראיות, אני קובעת כי הנתבע מס' 1 אחראי לתאונה ולנזק.
אני קובעת כי עדות הנתבע מס' 1 אינה אמינה, לאור נסיונו להסתיר את היקף הנזק שנגרם לרכב הנתבעת.
מכל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את הסכומים הבאים: נזק לרכב 6,130 ₪, 1/3 המע"מ 347 ₪, שכר טרחת שמאי 700 ₪, 1/3 המע"מ 40 ₪, ירידת ערך 3,528 ₪.