התובעת, ילידת 1966, הגישה תביעה זו לפצוי כספי בגין נזק גוף שניגרם לה ביום 31.8.09, בעת שהחליקה במדריגות בבניין ברחוב המשחררים 102 בבאר שבע (להלן: "הבניין"), על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), כנגד הנתבעות: חברה למתן שירותי ניקיון, שהייתה אחראית על הניקיון בבניין (להלן: "ניצנים"), וכנגד המבטחת הראל חברה לביטוח בע"מ.
הצדדים חלוקים הן באשר לקרות התאונה, והן באשר לגובה הנזק.
התובעת החלימה כדבעי מארוע הטרומבוזיס עקב השבר בקרסול וקיבוע השבר בגבס, אולם היא חשופה להישנות של המחלה.
התובעת בתצהירה באשר לנזק, ציינה כי עקב הנפילה במדריגות אובחן אצלה שבר בקרסול רגל שמאל, הרגל גובסה, והיא קיבלה זריקה בבטן.
...
הכרעה באשר לחבות
הדבר מעיד על עצמו
התובעת טוענת כי באשר להכרעה בעניין החבות, יש מקום לסמוך על הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), המעביר את נטל הראיה כאשר "הדבר מעיד על עצמו".
סעיף 41 קובע כי אם הוכח שלתובע לא הייתה ידיעה, או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה, ואם הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה – עובר נטל הראיה לנתבע להוכיח כי לא הייתה התרשלות.
בנסיבות אלו, לא נראה לי כי יש מקום להפעיל את העברת נטל הרשלנות הקבועה בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן התנאים הקבועים להחלת החזקה אינם מתקיימים.
לאחר ששמעתי את כל העדויות, נראה לי כי בנסיבות העניין, יש לפצות את התובעת בפיצוי גלובאלי בגין הסיכון להחמרה בעתיד שיפגע בכושר השתכרותה, בסכום של 24,000 ₪.
לאחר שאני מביא בחשבון את כלל הראיות שהובאו בפניי, נראה לי כי יש מקום לפיצוי התובעת, בגין עזרה וניידות לעבר ולעתיד בסכום כולל של 12,000 ₪.
נוכח כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעות לתובעת סכום של 90,000 ₪, בצירוף שכר טרחה בשיעור כולל של 21,240 ₪, והשבת אגרה משוערכת למועד התשלום.
