גם המסמכים הרפואיים המהותיים משנת 2013, בהם הופנה התובע לבדיקת MRI, וכן בעקבות הממצא של קרע ברצועות ברך ימין אף הופנה לניתוח, שבוצע לבסוף ביום 14.2.13, בכל המסמכים הללו דובר על חבלה מלפני 4 שנים, היינו משנת 2009, ובודאי לא משנת 2012 כפי שצוין בטעות בכתב התביעה.
נהוג לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' אף אם ניתנה בחינם ע"י בני מישפחה קרובים, אשר נרתמו לעזרת הנפגע בצורה מוגברת לאחר התאונה, אף בהיעדר רישום או תשלום כלשהוא בגין כך.
בהיתחשב במהות הפגיעה, באישפוז התובע, ובעזרה לה נזקק לאחר הארוע, וכן בהיתחשב בעזרה לה ייזקק בעתיד להערכתי, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 12,000 ₪ בראש נזק זה.
הוצאות:
התובע לא הציג קבלות על ההוצאות בהן נשא בעקבות התאונה.
...
היא טוענת כי אין קשר סיבתי בין התקופות בהן לא עבד לבין הנכות שנותרה לו.
לאחר ששמעתי את עדותו של התובע בעניין זה, וכן עיינתי בתלושי השכר, ובסיכומי ב"כ הצדדים, לא שוכנעתי כי הנכות שנגרמה לו באירוע היא הסיבה הבלעדית או אף העיקרית לאי עבודתו בתקופות בהן הוא לא עבד בפועל.
בהתחשב בגילו של התובע, בהיותו עובד כפיים במועד האירוע, בעברו התעסוקתי של התובע, בטענות בעניין בסיס השכר, ובנכות שנותרה לו, שהיא נכות בעלת אופי תפקודי, אני קובעת כי יש בסכום של 90,000 ₪ כדי להוות פיצוי הולם בראש נזק זה.
הפסדי פנסיה:
על פי צו ההרחבה במשק בדבר הפרשות לקרן פנסיה, חובה על כל מעסיק להפריש עבור עובדיו לפנסיה 12% מהשכר, כך שבגין הפסדי פנסיה בעקבות הפסדי השכר לעבר ולעתיד שנגרמו לתובע, יש לפסוק לו סך של 15,903 ₪.
אני מעריכה הוצאות אלו על דרך האומדנה בסך של 4,000 ₪, ויש לפסוק לתובע סכום זה.
לסיכום, ובהתחשב בכל הסכומים דלעיל, ובאשם התורם בו נושא התובע כאמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 182,264 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בשיעור 15%.
