פיצוי בגין צליפת שוט ללא קביעת נכות

13.1 ד"ר גונן קבע נכות זמנית בשיעור של 7% בגין ההפרעה הפוסטראומטית החלקית ותסמונת צליפת השוט למשך 3 שנים.

13.2 לא נקבעה נכות לפסיכופתלוגיה בתקופה שלאחר מכן.

באשר להוצאות רפואות וניידות לתקופת העתיד, לאור הילכת אלחדד וכן הוראות חוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנת 2009- 2010 התשס"ט 2009), לצד זכאותה של התובע לקבלת מימון מלא מצד המל"ל, אין מקום לקבוע לתובעת כל פיצוי בגין ראש נזק זה. עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובעת הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות בסל הבריאות, מוכן אני לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי כלשהוא לעתיד בסך 5,000 ₪.

...

בנסיבות אלו נחה דעתי כי עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינה הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע.

בהיעדר פרטים מדויקים ראוי להעריך זאת בסכום גלובאלי, הנני מחייב אפוא, את הנתבעים לשלם לתובעת בגין ראש נזק זה לעבר סך של 8,000 ₪.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 66,000 ₪ (לאחר עיגול) כאשר מסכום זה יש לנכות את תשלומי המל"ל הרלוונטיים.

בעקבות התאונה פונה התובע לבדיקה וטפול בחדר המיון של בית חולים "מאיר". בבדיקתו אובחנה אצלו חבלה בעמוד השידרה הצוארי והגבי, מסוג צליפת שוט.

אשר לפצוי בגין הפסד שכר לעבר- הפסיקה הבהירה לא אחת כי המדובר בראש נזק מיוחד הטעון הוכחה כשמרכיב נזק זה אינו תיאורטי מאחר שאם אירע הוא אירע לכאורה ויש לצפות מתובע הדורש פיצוי בגין העבר כי יציג ראיות התומכות בגירסתו.

כאב וסבל- התובע זכאי לפצוי על פי כללי החישוב שנקבעו לפי חוק הפלת"ד ובהתאם לנכותו הצמיתה לסך של 15,629 ₪.

...

מכלל האמור, עולה המסקנה כי ההשלכה של הנכות על תפקודו של התובע אינה מהותית כפי תחושתו הסובייקטיבית ובוודאי שאינה עולה על הנכות הרפואית, וייתכן שאף פחותה ממנה.

יחד עם זאת, אני סבורה כי נוכח פגיעתו של התובע בתאונה, יש מקום לפסוק פיצוי גלובאלי אשר יביא בחשבון תשלום עבור תרופות, טיפולים ונסיעות שאינם מכוסים, לעבר ולעתיד, בסך של 3,500 ₪ (ראה לעניין זה גם בת"א 877/95 מאהר רג'בי נ' חברה הביטוח הלאומית בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים)).

סוף-דבר: לאור כל האמור אני מעמידה את נזקיו של התובע על הסכומים, כדלהלן: כאב וסבל – סך של 15,629 ₪.

התאונה הראשונה הייתה תאונה במנגנון של צליפת שוט, בגין תאונה זאת לא נקבעה לתובע נכות.

הפסד בגין הוצאות בסיכומיו עתר התובע לפצותו בגין הוצאות לעבר בסך של 9,000 ₪ וכן הוצאות לעתיד בסך של 15,0000 ₪.

לעניין זה טען התובע בסיכומי התשובה מטעמו כי במסגרת ההסדר בינו לבין הנתבעת 3 אשר קיבל תוקף של פסק דין נוכו מהפצוי אותו קיבל מלוא תגמולי המל"ל בגין מלוא נכויותיו עבור 3 התאונות מושא התביעה בסכום כולל של 537,417 ₪ על כן לא ניתן לנכות תגמולי מל"ל פעמיים מתביעתו.

...

בנסיבות העניין אני קובעת כי יש לפסוק לתובע בגין רכיב זה גלובאלי את הסך של 1,000 ₪.

בעניין זה אני מקבלת את טענתו של התובע כי בהתאם לפסק הדין מיום 27.11.12 אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין התובע לנתבעת 3 נקבע כי הסכום שישולם לתובע הוא מעבר לקצבאות המל"ל וגמלת שיקום שקיבל התובע.

על כן אין מקום לנכות לתובע שוב בגין תגמולי מל"ל. סוף דבר אני פוסקת לתובע את הפיצויים להלן: עבור הפסד השתכרות לעתיד 12,000 ₪ הוצאות 1,000 ₪ כאב וסבל 12,000 ₪ סך הכל 25,000 ₪ אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 25,000 ₪ בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בשיעור של 15.34%.

כאמור, התובעת לא זכרה כי היו לה תאונות נוספות ובקושי זכרה את התאונה נשוא הדיון, אך מעיון במסמכים הרפואיים התברר כי היו לתובעת כבר שתי תאונות שונות בשנת 1994 ו- 1999, כאשר התאונה משנת 1999 תוארה אף היא כתאונה מסוג "צליפת שוט" וכבר אז התלוננה התובעת על צפצופים באוזניים ולמעשה במשך שנים לא מעטות התובעת התלוננה על בעיות באוזניה, עוד לפני התאונה נשוא תיק זה. ב"כ התובעת בסיכומיו ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי של 89,000 ₪ עפ"י הפרוט הבא: הפסדי הישתכרות לעבר – 60,000 ₪ כאב וסבל – 19,000 ₪ עזרת הזולת והוצאות – 10,000 ₪ ב"כ התובעת מציין כי עד התאונה התובעת הישתכרה כ- 8,000 ₪ לחודש, וזאת עפ"י תלושי השכר אשר צורפו לתצהיריה, כאשר סכום זה משוערך להיום עומד על סך 10,000 ₪, ולכך יש להוסיף הפרשות מעביד וזכויות סוציאליות.

בעיניין כאב וסבל, למרות שלא נקבעה נכות לתובעת, הרי עפ"י תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים מן הראוי לפסוק לתובעת שווה ערך של 10%, דהיינו 19,000 ₪.

ברור גם כי אין לקבל את הטענה כי יש לפסוק פיצוי בגין הפסד לעבר עבור 6 חודשים כדרישת ב"כ התובעת, כי הרי מדובר בטיפולים כימותראפיים אותם קיבלה התובעת עם גילוי הגידול ולא בגין התאונה.

...

יחד עם זאת, חשוב לציין כי לתובעת נקבעו בסופו של דבר 100% אי כושר, כאשר בשלב מסוים היה מדובר רק באי כושר חלקי, והתובעת יכלה לעבוד במשרות מסוימות אשר אינן כרוכות במתח נפשי ובתפקוד יד שמאל.

על סמך כל האמור לעיל, הפיצוי המגיע לתובעת הוא 40,000 ₪.

אכן התביעה "נבלעת". התביעה נדחית.

השופטת ש. יעקובוביץ: עסקינן בעירעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט יובל גזית) מיום 29.8.2021, בגדריו נדחתה טענת המערערת לקשר סיבתי בין מצבה הנורולוגי (דימנציה) לבין החבלה שנחבלה בתאונת דרכים שאירעה ביום 13.10.2005 (להלן-התאונה), בהיותה בת 51, כך שבתביעתה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן- החוק) פוצתה בגין נכות בתחום האורתופדי בלבד.

1.4 בחוות הדעת שערך, העניק ד"ר גונן למערערת נכות זמנית בשיעור של 7% למשך שלוש שנים בגין הפרעה פוסט טראומתית (חלקית) ותסמונת צליפת שוט כתוצאה מהחבלה בתאונה .

בהנתן קביעות אלה, כמו גם היתרשמותו השלילית מהתנהלות המערערת ובעלה (הסתרת הנפילה והחבלה במקוה והניסיון לשייך כל את הפגיעה לתאונה), הוסיף וקבע כי למערערת נגרמה בתאונה נכות רפואית צמיתה בתחום האורתופדי בלבד בשיעור של 10% "הנבלעת במידה רבה בשאר נכויותיה", לרבות ובמיוחד בנכות הנוירולוגית (דימנציה), שאינה תוצאת החבלה בתאונה (בהתאמה לקביעת המוסד לביטוח לאומי בתחום הנורולוגי (לא נקבעה נכות), לחוות דעתו של ד"ר נח גונן ולעדותו של פרופ' ירניצקי בחקירתו הנגדית).

תחת זאת, ללא נימוקים כבדי משקל, מצא שלא לעשות כן ולבסס את "פסק הדין על הנחה ואמונה שלו, אשר אין לה שום קשר עם המקובל ברפואה" ולקבוע כי "ברי כי חבלה ישירה ממשטח קהה (ריצפה) אמורה להיות משמעותית יותר מהיעדר חבלת ראש ישירה". 8.1 כך, לעמדתה, היתעלם בית משפט קמא ממנגנון הפגיעה בתאונת הדרכים ('צליפת שוט'), אשר על פי עדות המומחה יכול להביא לאותם נזקים נוירולוגיים בדומה לפגיעת ראש ומהנתונים העולים באשר למהירות נסיעת הרכב בו נסעה המערערת, העולים מהרשומה הרפואית בבית החולים ומעדות בעלה של המערערת לחוקר, ובחר לשוב ולסמוך על קביעת המוסד לביטוח לאומי ועל קביעתו של ד"ר גונן, פסיכיאטר, אשר הוא מי שהציע למנות נורולוג בשל מורכבות המקרה.

...

יונה אטדגי, שופט השופטת י. שבח: לאחר ששבתי ועיינתי בקורות התיק מרגע הגשת התביעה במסלול סעיף 6ב לחוק, לרבות החלטות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי – השתכנעתי, כפי מסקנתה של כבוד השופטת יעקובוביץ, כי דין הערעור להידחות, הגם מנימוקים אחרים.

יש לשכנע כי בנסיבות הקונקרטיות קיימת סבירות לקיומו של קשר כזה, וזאת לא הוכח, לאור הצטברות מכלול נתונים שהצביעו דווקא על מסקנה הפוכה: מצב רפואי קודם [אפילו המומחה ייחס לו 25%]; החבלה במקווה; עדות הבעל ["קיבלה מכה בראש החליקה...חזרנו משם היתה מטושטשת..."] תאונת דרכים קלה ללא פגיעת ראש; חבלה מינורית של הבעל; חלוף השנים בין התאונה לבין הופעת הסימנים הראשונים של הדמנציה; הגשת התביעה [ארבע שנים לאחר קרות התאונה] הנסמכת רק על הנכות הנפשית כפי שנקבעה ע"י המל"ל ללא טענה לנכות בתחום הנוירולוגי; חוות דעתו של ד"ר גונן שלא נסתרה; הקביעות החוזרות של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ["...מתן היתר להבאת ראיות לסתור אינו מבטל מכל וכל את הקביעה על פי דין, אלא 'בית המשפט ישקול אותה בגדר שיקוליו, ובכלל זה חוות דעתו של המומחה שנתמנה, כאשר יבוא לקבוע את מסקנתו הסופית", יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה חמישית 2022, עמוד 511]; הבקיעים שנתגלו בעדותו של המומחה שכתב את חוות הדעת מבלי שידע על האירוע במקווה, ולאחר מכן חילק את שיעור האחריות של כל אחד מהגורמים האחראים עת סבר כי הארוע במקווה התבטא בנפילה למים במובחן מהחלקה על הרצפה וחבלת ראש.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ התוצאה בדעת רוב השופטות יעקובוביץ ושבח, וכנגד דעתו החולקת של השופט אטדגי – הערעור נדחה ללא צו להוצאות.