במעמד הדיון שהתקיים בתביעה, דייק הנתבע 1 את טענתו לעניין זה, בציינו כי אמנם לא ביקש אישור לעשות שימוש בתמונה, אך משפנה אליו יו"ר התובעת ובקש ממנו לפרסם כתבה על הארוע, הבין הנתבע 1, כי יו"ר התובעת הסכים בכך, כי ייעשה שימוש בתמונה (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 6-10).
התובעת הדגישה, כי לא הסכימה לשימוש שנעשה בתמונה, כי לא הובאה כל ראייה להראות אחרת, וכי ההודעות שהוחלפו בין הנתבע 1 לבין מנכ"ל התובעת, תומכות במסקנה, כי לא הייתה הסכמה מעין זו.
לבסוף, נטען, כי השמוש שנעשה בתמונה, לא היה בגדר שימוש הוגן, וזאת בעיקר מהטעם שנעשה מבלי ליתן לה קרדיט בגין היצירה.
יש להתייחס כעת לשאלת הפצוי בגין ההפרה.
לאחר שקילת מכלול השיקולים הרלבאנטיים, ובשים לב לסכומים, הנמוכים יחסית, הנפסקים, ברגיל, בגין הפרה בודדת של זכויות יוצרים בתמונה (הגם שמדובר במקרים בעלי מאפיינים אחרים, ואשר נסיבותיהם, על פי רוב, אינם זהים לנסיבות המקרה הנוכחי), אני מעמיד את הפצוי שישולם, על סך של 10,000 ₪.
...
מסקנה זו יפה, לטעמי, גם במקרה הנוכחי.
סיכומו של דבר, יש לקבוע, כי הנתבעת 2 הפרה את זכויות היוצרים של התובעת בתמונה, ודין התביעה נגדה, להתקבל.
בנסיבות אלה, ומשעניינה של התביעה הוא, כאמור, בפרסום התמונה (ולא בפרסום הסיפור ברדיו), לא הוכח כי הנתבע 1 עוול, באופן אישי, כלפי התובעת, והתביעה נגדו – נדחית.
