פיצוי בגין פגיעה בחופש העיסוק: הפרת הזכות לחופש עיסוק

תניה מסוג זה כובלת במידה מסויימת את העובד למקום עבודתו לתקופה הקבועה בהסכם, ועל כן יש בה משום פגיעה בחופש העיסוק שלו.

סעיף 9.6 לחוזה ההעסקה מציין את הדברים הבאים: "למען הסר ספק, מובהר כי ככל שלא יהיה זכאי העובד לשכר, ממנו ניתן יהא לקזז את סכום הפצוי המוסכם, החברה תהא רשאית לתבוע את סכום הפצוי המוסכם ו/או את חלקו." התובעת מבקשת לחייב את הנתבע לשלם לה את הפצוי המוסכם מכוח סעיפים 9.4 ו-9.6 לחוזה ההעסקה.

הזכות לחופש העיסוק מעוגנת בחוק יסוד חופש העיסוק, אשר בו נקבע, בין היתר, כי אין לפגוע בחופש העיסוק, אלא בחוק ההולם את ערכי המדינה, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנידרש.

זאת בנסיבות של (1) קיום סוד מסחרי של המעסיק; (2) נסיבות בהן העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק; (3) נסיבות בהן מופרות חובות תום הלב והאמון של העובד ו- (4) נסיבות של הכשרה מיוחדת.

...

משכך דין התביעה להתקבל.

בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין הנתבע ישלם לתובעת את סכום הפיצוי המוסכם בסך 4,500 ₪.

בשים לב להיקף ההליך ולסכום הפיצוי המוסכם - ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ בלבד.

לטענת המבקש, פיטוריו היו על רקע תלונה שהוגשה לרבנות הראשית לישראל (המשיבה 3) בידי המשיב 2 אשר במועד הרלוואנטי לתביעה שימש כראש צוות במפעל; עוד נטען, כי הפיטורים נעשו שלא כדין לאחר שהמבקש העיר לממונים על הפרת כללי הכשרות, ללא שימוע ותוך פגיעה בשמו הטוב וגרימת עוגמת נפש.

לפיכך, עתר המבקש לחיוב המשיבות 1 ו- 3 בתשלום פיצוי בסך 540,000 ₪ בגין פיצוי עונשי (100,000 ₪), פיצוי בגין פגיעה בהשתכרות למשך שנתיים (240,000 ₪), פיצוי בגין פגיעה בחופש העיסוק (100,000 ₪) ופצוי בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני (100,000 ₪); עוד עתר המבקש לחיוב המשיב 2 בתשלום פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין לשון הרע ופצוי נוסף בסך 100,000 ₪ ביחד ולחוד עם יתר המשיבים בגין עוגמת הנפש ונזק לא ממוני.

חילופי המכתבים שצורפו לכתב התביעה מלמדים על הפגמים שנפלו בהתנהלותו המקצועית של המבקש ואף על עבירות חוזרות ונישנות על טוהר המידות, אשר חייבו את הפסקת העסקתו, למצער, עד לבירור העניין; עיון בראשי הנזק המפורטים בתביעה מגלה, כי הם מבוססים על הערכה בלתי מנומקת שאינה נסמכת על כל תחשיב / הסכם / פיצוי קבוע מראש או מסמכים כלשהם, באופן המלמד, כי המבקש "ניפח את סכומי התביעה, גם אם אין בידו ראיות לכך, בהנחה שלא יידרש לשלם עבורם אגרה כדין". גם תובע שאינו חסר יכולת כלכלית יתקשה לשלם אגרה אף בגין חלק קטן מסכום התביעה, כך שלו המבקש היה יודע שאינו זכאי לפטור מאגרה הרי שהיה מכלכל את צעדיו בהתאם ומגיש תביעה בגין הנזקים הראליים שלגביהם קיים סיכוי ריאלי להוכחתם.

...

בתקנה 12 לתקנות האגרה נקבעו שני תנאים מצטברים למתן פטור מתשלום אגרה, אשר ביניהם מתקיימת זיקת גומלין, ואשר הוכחת התקיימותם מוטלת על מבקש האגרה, כדלקמן (ההדגשות הוספו, א.נ.): "(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שהליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה..." לאחר עיון בבקשה, בכתב התביעה, בתגובות המשיבות ובתשובת המבקש, על כל נספחיהם, מצאתי, כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר על יסוד כל אמור לעיל, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולפטור את המבקש מתשלום האגרה.

עם זאת, מתוך התחשבות במצבו האישי של המבקש ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 12(ו) לתקנות האגרה, המבקש ישלם את האגרה בשני תשלומים שווים ורצופים, כאשר מועד פירעונם בתאריכים 20.4.20 ו- 20.5.20.

התובע תבע, אם כן, פיצוי מכח חוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), תשנ"ז-1997 (להלן – "חוק חושפי שחיתויות"), פיצוי בגין הפרת זכותו החוקתית לכבוד, הזכות לחופש העיסוק והזכות לקניין, פיצוי בגין העסקה פוגענית, פיצוי בגין פגיעה בפרטיות והפרת חובת תום הלב ועגמת נפש.

...

לא מצאנו כי התובע שקט על שמריו או ויתר על תביעתו.

סיכום ומסקנות הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 66,666 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

אולם, בהנתן קביעתנו כי התובע חווה התעמרות בעבודה, אשר הנתבעת לא עשתה די כדי למנוע אף שהדברים היו גלויים והתובע חזר ואמר אותם, שוב שוב, לכל מי שרצה לשמוע (וגם למי שלא רצה), לא מצאנו לחייבו בהוצאות.

בנוסף, התובעת טענה כי הנתבעת פגעה בזכות הטיעון שמוקנית לה; הוציאה את דיבתה במטרה לפגוע בה, ופגעה בזכותה לכבוד ולשם טוב וגרמה לה נזקים; והפרה חובה חקוקה, בכך שהפרה את זכותה לחופש העיסוק, וזכויות יסוד אחרות.

על יסוד האמור לעיל, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה: פיצוי בגין הפסד שכר עקב יציאה מוקדמת לגימלאות ונכות צמיתה – בסך של 250,000 ₪; פיצוי בעד נזק לא ממוני – בסך של 200,000 ₪; החזר הוצאות: נסיעה, טלפונים, שכ"ט עו"ד ושכ"ט רופאים – בסך של 50,000 ₪.

הסעד מכל האמור לעיל, יוצא כי התובעת זכאית לפצוי בעד נזק לא ממוני, עוגמת נפש, שניגרם לה בעקבות הפרות הנתבעת, אשר לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלבאנטיים, אנו מעמידים על סך של 25,000 ₪.

...

הסעד מכל האמור לעיל, יוצא כי התובעת זכאית לפיצוי בעד נזק לא ממוני, עוגמת נפש, שנגרם לה בעקבות הפרות הנתבעת, אשר לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלבנטיים, אנו מעמידים על סך של 25,000 ₪.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית ברובה ומתקבלת בחלקה הקטן, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בעד נזק לא ממוני בסך של 25,000 ₪, במונחי מועד מתן פסק דין זה, אשר ישולם תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין אצל הנתבעת, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

עם זאת, לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, ובמיוחד את עובדת היות התובעת גמלאית אשר שירתה את הנתבעת ואת הציבור שנים רבות, אנו קובעות כי כל צד יישא בהוצאותיו.

] בכתב התביעה נטען שהרקע להפסקת העבודה נעוץ בכך שהתובע העיר על הפרת כללי כשרות במפעל ונטען שביסוד הפיטורים עמדו שיקולים זרים של מי מהנתבעים, או של עובדים אחרים במקום.

הפגיעה בזכות הטיעון מזכה את התובע בפצוי בגין נזק לא ממוני.

השעיית התובע והתביעה לפצוי בשל נזק ממון, פיצוי בשל פגיעה בחופש העיסוק ובשל עגמת נפש התובע טען שניגרם לו נזק ממון בשל אי העסקתו בצוותי שח"ל במשך שנתיים לאחר שהושעה שלא כדין מעיסוקו זה על יסוד טענות לא מבוססות, ולאחר שחל עיכוב ניכר בבירור הטענות נגדו.

...

בנסבות שנוצרו לא מצאנו שהיתה מוטלת בהכרח על הרב קדוש לאמת את התלונה אצל התובע קודם לפרסום.

] על יסוד האמור לעיל אנו קובעים שלרב קדוש עומדת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, ואין לחייבו באחריות לפרסום לשון הרע כך שדין התביעה בעילה זו להידחות.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית.