בהמשך, לאחר שהסביר הנתבע כי הטיסה ממרוקו ארצה אינה טיסה ישירה וכי נידרשת עצירת ביניים בפריז, שינה הנתבע את גירסתו והעיד כי התובעים ביקשו לעזוב את הקבוצה כבר במרוקו ובאותה נשימה העיד כי מי שבקש ממנו לעשות כן היה ראש הקבוצה: "הם ביקשו טיסה נפרדת גם ממרוקו לפריז" (עמ' 6 ש' 16) ובהמשך: "הזמנתי להם ממרוקו לפריז עצירה שבועיים ולהמשיך לת"א, מה שרצו בדיוק קיבלו. דוד קינן ביקש ממני לעשות את זה, לא הייתי חייב לעשות כי אני לא קשור לזה" (ש' 18-19).
באשר לטענת התובעים לעניין הנזקים הבלתי ממוניים שנגרמו להם, הנני סבורה כי להעריך את הפצוי בגין ראש נזק זה על הצד הגבוה.
עדות התובעת כי בשל שנויי הטיסות לא עלה בידיהם להזמין ארוחה כשרה ועל כן לא אכלו שעות ארוכות אמינה עליי אף היא ויש בה כדי להשליך על גובה הפצוי, כאמור.
...
באשר לטענת הנתבע כי היה על התובעים לבדוק את הכרטיסים ומבלי להיכנס לשאלה האם הכרטיסים הועברו לידיהם שלשה שבועות לפני היציאה לטיול, כטענת הנתבע, או שישה ימים בלבד לפני היציאה, כטענת התובעת, הרי שדין טענת הנתבע בעניין זה להידחות.
העולה מן המקובץ הוא כי הנתבע ישלם לתובעים פיצוי בסך של 6,741 ₪.
כמו כן, ישלם הנתבע לתובעים את הוצאות ניהול ההליך, לרבות אגרת משפט והתייצבות לדיונים בסך 500 ₪.
