פיצוי בגין עיכוב בטיסות פנים בארצות הברית

התובעים, שהם זוג הורים ו-3 ילדים, ביקשו לטוס לארה"ב. כדי להגיע ליעדם ולאחר מכן כדי להגיע ממנו לישראל, נדרשו לטיסה טרנס-אטלנטית (ישראל-ארה"ב) בשילוב טיסות פנים (בהלוך ניו יורק-לאס ווגאס; ובחזור לאס וואגס-לוס אנג'לס).

המחלוקת היא אם הנתבעת חבה בפצוי התובעים בשל העיכוב בטיסת הפנים שהוביל להחמצת טיסת ההמשך לישראל כ'טיסה שבוטלה' מכוח חוק שירותי תעופה.

...

אין בידי לקבל הטענה.

מעבר לכך אין בידי לקבל המסקנות העקרונית בפסק הדין כי מעמדה של חברת תעופה כ"מפעיל טיסה" נובע מעצם הזמנת הכרטיסים דרכה, באשר אין בכך משום הבחנה בין החובות החוזיות לחובות המוטלות על מי שאחראי לשיבוש תוכניות הטיסה של הנוסע כאמור בחוק שירותי תעופה.

אבהיר המסקנה.

במענה לתשובת הנתבעת שנשלחה לתובעים (נספח 3 לכתב התביעה) ולפיה ככל והנתבעת לא היתה מבטלת את רשומם של התובעים לטיסה הטיסה היתה מתאחרת, טוענים התובעים כי התובע 1 הגיע לשער העלייה למטוס 25 דקות לפני ההמראה, כאמור, כאשר עדיין עלו הנוסעים האחרונים למטוס, ולפיכך, המתנה לתובע 1 לא היתה גורמת כל עיכוב בהמראה.

הנתבעת מפנה לחוזה התובלה שצורף כנספח 2 לכתב ההגנה וממנו עולה כי הנתבעת ממליצה לנוסעי טיסות הפנים בשטח ארצות הברית להגיע לפחות שעה וחצי לפני מועד ההמראה לשדה התעופה, לעשות צ'ק אין 45 דקות לפני מועד ההמראה המתוכנן ולהגיע לשער העלייה למטוס לכל המאוחר 15 דקות לפני הטיסה.

בנוסף, אני קובעת כי במקרה זה נתקיימו התנאים לפצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 11 לחוק שירותי תעופה, וזאת בשל היתנערות הנתבעת ממחויבותה לפצוי לפי סעיף 5 לחוק שירותי תעופה בשל טענה כי טיסת הנתבעת היתה טיסת פנים עצמאית שאינה קשורה לטיסה מישראל, בעוד טענה זו סותרת את רישומיה של הנתבעת ואת הודאתה כי הטיסה היתה טיסת CONNECTION.

...

לפיכך, אני קובעת כי השבת הקנס על-ידי הנתבעת תהיה בכפוף להצגת קבלה לנתבעת על-ידי התובעים.

בנוסף, אני קובעת כי במקרה זה נתקיימו התנאים לפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 11 לחוק שירותי תעופה, וזאת בשל התנערות הנתבעת ממחויבותה לפיצוי לפי סעיף 5 לחוק שירותי תעופה בשל טענה כי טיסת הנתבעת היתה טיסת פנים עצמאית שאינה קשורה לטיסה מישראל, בעוד טענה זו סותרת את רישומיה של הנתבעת ואת הודאתה כי הטיסה היתה טיסת CONNECTION.

במכלול האמור, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעים: תמורת הכרטיסים שרכשו התובעים מאת הנתבעת ממיאמי לשיקגו (לא ברור מנספח 1 לכתב התביעה האם 992.15 ₪ הינו התמורה לכרטיס אחד או לשני כרטיסים).

רקע התובעים שהנם בני מישפחה ובהם תנוק בן 4 חודשים, רכשו אצל הנתבעת כרטיסי טיסה מנמל התעופה "בן גוריון" בישראל לשדה התעופה "ניו ארק" בניו יורק שבארצות הברית - לטיסה מספר 027 (להלן: "טיסת המקור") ולשתי טיסות פנים בארה"ב בהמשך (להלן: "טיסות ההמשך").

בטיעוניה בפני ציינה נציגת הנתבעת הגב' נגה ברק, כי טענת התובעים לפיה הטיסה המריאה ליעדה בשעה 7:40 אינה נכונה, הציגה בפני את מיסמכי פרטי הטיסה נ/1 ו- נ/2 ואמרה: "...הבאתי מיסמך שמפרט את הסיבות שאחד זה חמש שעות בשל מחסור בצוות ואחד זה שינוי במטוס, ויש גם אתר חצוני שמראה את זמני ההמראות של הטיסה הזאת – אל על 027 ... זה אתר בלתי תלוי שכל אחד יכול להכנס אליו... בסופו של דבר אנחנו מדברים על טיסת המשך עם הגעה ליעד. זאת אומרת אם היציאה מהארץ התעכבה בשש שעות, הם היו אמורים לנחות ב – 2.12 ב – 12:34 , כשהטיסה כולל טיסת ההמשך נחתה ב – 18:07...". לסיכום אמרה הגב' ברק: "...בהחלט אנחנו אומרים שזה היה לא נוח אבל האנטרס שלנו היה לדאוג שהטיסה תהיה נוחה, שהחיבור יהיה קצר ולצמצם את הנזק מבחינת חוסר הנוחות שנגרמה להם...". אשר לטענות בדבר הנזק לכבודה, דהיינו ידית המזוודה שנשברה ונזקי הרטיבות ב- 2 ממזוודות התובעים, טענה הנתבעת כי מאחר שבמסלול הטיסה הנידון היו מעורבות שתי חברות תעופה, דהיינו היא עצמה וחברת JET BLUE AIRWAYS (להלן: "החברה הנוספת"), אזי מדובר בתביעה הכפופה להוראות "האמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באויר" (להלן: "האמנה") ומכיוון שהחברה הנוספת היתה המוביל האחרון אל היעד הסופי של התובעים, הרי היא זו שצריכה היתה להחשב כאחראית לנזק לכבודתם, אם אכן נגרם להם נזק שכזה (בהקשר זה הפניתה הנתבעת לת"ק 51736-04-15 יוסף נעאמנה נ' אל על נתיבי אויר לישראל).

בהיעדר ראיות לטענת התובעים לפיה הם לא קבלו את כל ההטבות המגיעות להם על פי החוק ובהיעדר ראיות ממשיות להוכחת ניזקי הרטיבות והאחרים שלטענתם נגרמו למזוודותיהם כתוצאה מהתנהלות הנתבעת בשדה התעופה "בן גוריון", אך לנוכח גרסת תובע 1 שנשמעה לי מהימנה בהקשר של המזוודות שנרטבו עוד בשדה התעופה "בן גוריון", כל שנותר לי להכריע בו הוא בשאלת זכאותם לפצוי בגין הטירחה, הטרדה ומפח הנפש שנגרמו להם עקב השתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל.

...

אין חולק על כך שמועד המראת טיסת המקור נקבע ליום 2.12.16 בשעה 00:30, כמו גם על העובדה שבסופו של דבר המריאו התובעים ליעדם בטיסה חלופית, בתאריך הנ"ל, אך באיחור.

הנתבעת טוענת להגנתה כי הנסיבות שבעטיין שונה מועד המראת התובעים אל היעד לא היו בשליטתה, שכן הדבר ארע עקב הודעה מפתיעה של צוות הטייסים שאמור היה להטיסם, כי לא יתייצב לעבודתו – נסיבות העולות כדי "השבתה פראית". עוד טוענת הנתבעת כי בסופו של דבר מדובר היה באיחור שהסתכם ב- 5 שעות ו- 59 דקות, ולכן אין התובעים זכאים לפיצוי שהיה מגיע להם בהתאם לחוק לו מדובר היה באיחור העולה על 8 שעות.

בטיעוניה בפני ציינה נציגת הנתבעת הגב' נגה ברק, כי טענת התובעים לפיה הטיסה המריאה ליעדה בשעה 7:40 אינה נכונה, הציגה בפני את מסמכי פרטי הטיסה נ/1 ו- נ/2 ואמרה: "...הבאתי מסמך שמפרט את הסיבות שאחד זה חמש שעות בשל מחסור בצוות ואחד זה שינוי במטוס, ויש גם אתר חיצוני שמראה את זמני ההמראות של הטיסה הזאת – אל על 027 ... זה אתר בלתי תלוי שכל אחד יכול להיכנס אליו... בסופו של דבר אנחנו מדברים על טיסת המשך עם הגעה ליעד. זאת אומרת אם היציאה מהארץ התעכבה בשש שעות, הם היו אמורים לנחות ב – 2.12 ב – 12:34 , כשהטיסה כולל טיסת ההמשך נחתה ב – 18:07...". לסיכום אמרה הגב' ברק: "...בהחלט אנחנו אומרים שזה היה לא נוח אבל האינטרס שלנו היה לדאוג שהטיסה תהיה נוחה, שהחיבור יהיה קצר ולצמצם את הנזק מבחינת חוסר הנוחות שנגרמה להם...". אשר לטענות בדבר הנזק לכבודה, דהיינו ידית המזוודה שנשברה ונזקי הרטיבות ב- 2 ממזוודות התובעים, טענה הנתבעת כי מאחר שבמסלול הטיסה הנדון היו מעורבות שתי חברות תעופה, דהיינו היא עצמה וחברת JET BLUE AIRWAYS (להלן: "החברה הנוספת"), אזי מדובר בתביעה הכפופה להוראות "האמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר" (להלן: "האמנה") ומכיוון שהחברה הנוספת היתה המוביל האחרון אל היעד הסופי של התובעים, הרי היא זו שצריכה היתה להיחשב כאחראית לנזק לכבודתם, אם אכן נגרם להם נזק שכזה (בהקשר זה הפנתה הנתבעת לת"ק 51736-04-15 יוסף נעאמנה נ' אל על נתיבי אוויר לישראל).

יחד עם זה ולמרות טענת הנתבעת לפיה היא עשתה את כל שיכולה היתה לעשות כדי לצמצם את זמן המתנת התובעים והנוסעים האחרים לטיסה, אני סבורה כי אופן התנהלותה כלפי התובעים מצדיק פסיקת פיצוי מסוים.

אמנם להתרשמותי לא מדובר היה במקרה של "טרטור" שהיה כרוך בזלזול בתובעים ובשכמותם, ואולם אני סבורה כי הדבר כן כרוך היה בהתרשלות שגרמה לתובעים טרחה מיותרת ואי נוחות.

מפני כל אלה ומאחר שהנושא של פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעה נגד מוביל אווירי בשל התנהלותו ביחס לכבודה, תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי בתל אביב ונכון לימים אלה טרם הוכרעה (ר' רת"ק (מחוזי ת"א) 23465-07-17), החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בגין הטרחה ואי הנוחות שנגרמו להם במקרה זה, בסך של 750 ₪ לכל אחד.

לפניי תביעה קטנה במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום בסך 33,800 ₪, הכולל סכום כרטיסי הטיסה מניו יורק לישראל, שרכשה התובעת מהנתבעת, לאור הורדתה והורדת משפחתה מהטיסה על ידי הנתבעת בסך של 7,250 ₪, פיצוי בסך 3,640 ₪ בגין התשלום לעורך דין אמריקאי והחזר קנס ל- TSA - Transportation Security Administration (המחלקה לביטחון המולדת של ארה"ב) (להלן: "ה- TSA") בסך 400 ₪ ששולם על ידי התובעת.

בהנתן כי בסמוך לאחר הגשת התביעה הושב לתובעת הסכום ששילמה בגין הטיסה שבוטלה והקנס ל- TSA הומר להתראה, הרי שבפני בית המשפט מונחת עתירת התובעת להחזר תשלום לעורך הדין האמריקאי וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

מהדוחות עולה, כי הדיילת שמעה את בעלה של התובעת צוחק ואומר כי "אין אפשרות אמתית להשאיר את המסיכה על הפנים למשך כל הטיסה... ובהצלחה עם זה...". בהמשך הדוח מצוין כי דיילת בשם חנה ויסמן ביקשה הן מהתובעת והן מבעלה לעטות מסיכה, אך הם היתעלמו ממנה כליל והחלו להתווכח עימה.

לאחר כמספר דקות המתנה, נאמר בכריזה כי ישנו עיכוב במועד המראת הטיסה, ולאחר מכן בעלה של התובעת פסע לכניסת המטוס על מנת לברר בשנית האם נוכח העיכוב, יש אפשרות להביא את התיק שנשכח בשדה התעופה.

התפשטות נגיף הקורונה בארץ וברחבי העולם, חייב נקיטת צעדי מיגון שונים ובהם סגירת השמים ונמלי התעופה והים בארץ ובעולם, לרבות מניעת התקהלויות, חובת עטית מסיכה והכל למען בריאות הציבור.

...

הפיצוי סבורני, כי התנהלות הנתבעת הייתה לא ראויה ולא מידתית, וכי בנסיבות העניין נגרמה לתובעת עגמת נפש המצדיקה פסיקת פיצוי מתאים, ומשכך אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 6,030 ₪.

עוד אני מורה לנתבעת לפצות את התובעת בגין תשלום בסך של 3,640 ₪ ששולם לעורך הדין האמריקאי (נספח ב' לכתב ההגנה).

בסה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סך של 10,670 ₪.

לפני תביעה קטנה, לתשלום פיצויים, בסכום כולל של 20,000 ₪, בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעים, זוג הורים ושני ילדיהם הקטינים בני 12 ו-14, בשל איחור בן 19 שעות בהמראת טיסה פנימית בארצות הברית, שהפעילה הנתבעת, משדה התעופה בניו יורק לאורלנדו שבפלורידה.

וכה העיד התובע 1 (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 4-15): "... לא שמענו שום דבר על מזג האויר. לא הרגשנו גם דבר מחוץ לשדה. ... זה שעות... וזה נגרר ונגרר, וזה לקנות לילדים עד אוכל ועוד משהו ושירותים, וזה אי נוחות של שעות. ואיתנו עוד אנשים. באיזה שהוא שלב מישהו אמר שאמורה להגיע טיסה עם צוות וזו הטיסה שתיקח אותנו. בערך ב- 23:00 זה היה. לא עידכנו אותנו נציגי דלתא, הכל היה בסודי סודות, מדברים ביניהם ואף אחד לא מעדכן אותנו. אנחנו ניגשים אליהם בשדה ואין שום עידכון ושום דבר, אף אחד לא מציע מים, אף אחד לא מיתנצל, אף אחד לא אומר קורה משהו אולי כדאי שתתפנו תמצאו לכם בית מלון, להיפך אומרים הטיסה עוד מעט יוצאת יש עיכוב, אז לא רצינו להפסיד. בזמן הזה אנחנו מוצאים הוצאות. הילדים מסתובבים בשדה, אחד נעלם לי, יש לי ילד עם בעיות קשב ורכוז הוא הסתובב בשדה, הלך לי לאבוד, מצאתי אותו. אנחנו מבזבזים כסף על אוכל, לא נעים להגיד אבל לא התרגלנו לכזאת הוצאה. החוויה הייתה מאוד לא נעימה". ובהמשך (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 32-36): "מיותר לציין שזה היה ביום חמישי, הטיסה יצאה ביום שישי ב-13:50, אנחנו אנשים דתיים, היא הגיעה בסביבות 17:00, שבת נכנסה בשעה 20:00. כמובן שהיה לנו עגמת נפש נוראית, הרכב שהיה אמור לחכות לנו יום לפני, ניתן למישהו אחר. זה רכב מיוחד, גדול, אמרו לנו אל תבטלו את העסקה לגבי הרכב אולי נמצא... כך שעשינו שתי הזמנות של רכב. התביעה שלנו מיוסדת על עגמת נפש בלבד". ראו גם דברי התובע 1 בעמ' 6 לפרוטוקול, שורות 2-7: "דלתא בקלות יכולה הייתה לומר קח וואוצ'ר סע לבית מלון, תנוח שם, תבוא מחר בשעה 13:50 שעת הטיסה, אך לא עשו זאת. ... אתם הייתם צריכים לדאוג לי. בקבוק מים לא קבלתי. האם יש לך איזו התכתבות שאני פניתי וסירבתי לקבל בקבוק מים, מונית או עזרה? אתם היו יודעים מי האנשים שנמצאים בשדה. האם מישהו מהשדה הסתכל וראה שיש לקוח של 19 שעות, בוא נכרוז לו?". התובעת 2 הוסיפה והעידה בהקשר זה, לאמור (עמ' 6-7 לפרוטוקול): "אני רוצה להוסיף שבדקנו כל הזמן באפליקציה למה היו ביטולי טיסה כמו שראינו בלוח בשדה, רצינו להבין מה הסיפור, ולא ראינו כל התראה על בעיות מזג האויר. בדיעבד, לא מצאתי את הכתבה הזאת, אבל ראיתי שלדלתא היה סיכסוך עם העובדים שלה באותה תקופה. ... היו שם בעיות עם אובר טיים וכאלה. מה יש עוד להוסיף על זה שהבת שלי בבוסטון שזה גם הצד המזרחי, שזה כימעט אותו חוף, היא הצליחה לקיים את הטיסה. אם היה באמת איזה מזג אוויר קצוני אז גם היא לא הייתה טסה. הטיסות שבוטלו היו רק של חברת דלתא. ... בזמן אמת כשהיינו שם לא אמרו כלום. ניגשנו ושאלנו מה קרה, והכל היה תקין ומרחו אותנו. לא אמרו חד משמעית שהייתה בעיה של מזג האויר. ברגע שהטיסה נחתה ולא העלו אותנו אז או דיילת או דייל אמר, ואנחנו שמענו את זה שהטייסים לא הסכימו לטוס כי עברו את מיכסת השעות שלהם באותו יום. ... התעכבנו מאוד, והגענו לריזורט שלנו ממש לפני כניסת שבת, בלי אוכל, בלי להצליח להתארגן לשבת, מזל שהיה שם איזה קיוסק. קנינו כמה חטיפים וכמה דברים מהארץ". על רקע האמור, עותרים התובעים בתביעתם, לקבלת פיצויים עבור עגמת הנפש שנגרמה להם בגין העיכוב בטיסה, המוערכים על ידם בסך של 5,000 ₪ לנוסע.

בנסיבות בהן התובעים רכשו מהנתבעת את כל כרטיסי הטיסה עבור הטיול לארצות הברית, אין זה נכון וראוי לבודד את טיסת הפנים, משלוש הטיסות הבינלאומיות, אלא לראות בארבע הטיסות שרכשו התובעים מהנתבעת, מבחינה מהותית, כחבילת טיסות אחת, אשר נרכשה מהנתבעת, כמיקשה אחת.

...

וכה העיד התובע 1 (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 4-15): "... לא שמענו שום דבר על מזג האוויר. לא הרגשנו גם דבר מחוץ לשדה. ... זה שעות... וזה נגרר ונגרר, וזה לקנות לילדים עד אוכל ועוד משהו ושירותים, וזה אי נוחות של שעות. ואיתנו עוד אנשים. באיזה שהוא שלב מישהו אמר שאמורה להגיע טיסה עם צוות וזו הטיסה שתיקח אותנו. בערך ב- 23:00 זה היה. לא עדכנו אותנו נציגי דלתא, הכל היה בסודי סודות, מדברים ביניהם ואף אחד לא מעדכן אותנו. אנחנו ניגשים אליהם בשדה ואין שום עדכון ושום דבר, אף אחד לא מציע מים, אף אחד לא מתנצל, אף אחד לא אומר קורה משהו אולי כדאי שתתפנו תמצאו לכם בית מלון, להיפך אומרים הטיסה עוד מעט יוצאת יש עיכוב, אז לא רצינו להפסיד. בזמן הזה אנחנו מוצאים הוצאות. הילדים מסתובבים בשדה, אחד נעלם לי, יש לי ילד עם בעיות קשב וריכוז הוא הסתובב בשדה, הלך לי לאיבוד, מצאתי אותו. אנחנו מבזבזים כסף על אוכל, לא נעים להגיד אבל לא התרגלנו לכזאת הוצאה. החוויה הייתה מאוד לא נעימה". ובהמשך (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 32-36): "מיותר לציין שזה היה ביום חמישי, הטיסה יצאה ביום שישי ב-13:50, אנחנו אנשים דתיים, היא הגיעה בסביבות 17:00, שבת נכנסה בשעה 20:00. כמובן שהיה לנו עגמת נפש נוראית, הרכב שהיה אמור לחכות לנו יום לפני, ניתן למישהו אחר. זה רכב מיוחד, גדול, אמרו לנו אל תבטלו את העסקה לגבי הרכב אולי נמצא... כך שעשינו שתי הזמנות של רכב. התביעה שלנו מיוסדת על עגמת נפש בלבד". ראו גם דברי התובע 1 בעמ' 6 לפרוטוקול, שורות 2-7: "דלתא בקלות יכולה הייתה לומר קח וואוצ'ר סע לבית מלון, תנוח שם, תבוא מחר בשעה 13:50 שעת הטיסה, אך לא עשו זאת. ... אתם הייתם צריכים לדאוג לי. בקבוק מים לא קיבלתי. האם יש לך איזו התכתבות שאני פניתי וסירבתי לקבל בקבוק מים, מונית או עזרה? אתם היו יודעים מי האנשים שנמצאים בשדה. האם מישהו מהשדה הסתכל וראה שיש לקוח של 19 שעות, בוא נכרוז לו?". התובעת 2 הוסיפה והעידה בהקשר זה, לאמור (עמ' 6-7 לפרוטוקול): "אני רוצה להוסיף שבדקנו כל הזמן באפליקציה למה היו ביטולי טיסה כמו שראינו בלוח בשדה, רצינו להבין מה הסיפור, ולא ראינו כל התראה על בעיות מזג האוויר. בדיעבד, לא מצאתי את הכתבה הזאת, אבל ראיתי שלדלתא היה סכסוך עם העובדים שלה באותה תקופה. ... היו שם בעיות עם אובר טיים וכאלה. מה יש עוד להוסיף על זה שהבת שלי בבוסטון שזה גם הצד המזרחי, שזה כמעט אותו חוף, היא הצליחה לקיים את הטיסה. אם היה באמת איזה מזג אויר קיצוני אז גם היא לא הייתה טסה. הטיסות שבוטלו היו רק של חברת דלתא. ... בזמן אמת כשהיינו שם לא אמרו כלום. ניגשנו ושאלנו מה קרה, והכל היה תקין ומרחו אותנו. לא אמרו חד משמעית שהייתה בעיה של מזג האוויר. ברגע שהטיסה נחתה ולא העלו אותנו אז או דיילת או דייל אמר, ואנחנו שמענו את זה שהטייסים לא הסכימו לטוס כי עברו את מכסת השעות שלהם באותו יום. ... התעכבנו מאוד, והגענו לריזורט שלנו ממש לפני כניסת שבת, בלי אוכל, בלי להצליח להתארגן לשבת, מזל שהיה שם איזה קיוסק. קנינו כמה חטיפים וכמה דברים מהארץ". על רקע האמור, עותרים התובעים בתביעתם, לקבלת פיצויים עבור עגמת הנפש שנגרמה להם בגין העיכוב בטיסה, המוערכים על ידם בסך של 5,000 ₪ לנוסע.

לאור כל האמור, אני קובעת כי הפטור הקבוע בסעיף 19 סיפא לאמנת מונטריאול לא חל בענייננו.

. "ניגשתי שוב לנציגי דלתא, ממש התביישתי, זה לא עניין של כסף, אמרתי להם אין לנו מזון, קר לנו, אפשר לקבל שמיכה, להיכנס לאיזה חדר, אבל לא הייתה כל תגובה". הנה כי כן, אני מקבלת במלואן את עדויות התובעים אשר להתנהלות הלקויה של הנתבעת כלפיהם, ולפיה, נציגי הנתבעת לא עדכנו אותם בזמן אמת באשר לסיבת העיכוב בטיסה, לא הציעו להם מזון, מים ולינה בבית מלון ואף הטעו אותם כי הטיסה מתעכבת לפרק זמן קצר, מה שגרם להם לחשוש לצאת משדה התעופה בניו יורק וללון במקום אחר, שמא יפספסו את הטיסה.

אני קובעת אפוא כי הנתבעת הייתה יכולה להקל על התובעים, להעביר אותם מידית לבית מלון ראוי על חשבונה, לממן את הארוחות וההעברות הנדרשות, ולמנוע את עגמת הנפש שנגרמה להם, שלוותה בתחושת השפלה וזלזול קשים כפי שעולה מעדותם של התובעים.