לדבריה, מבלי להתייחס להקף המלאי הניזוק, מאחר שמדובר בעסק ללא רשיון ובשימוש חורג מקום בו קיימת הוראה לפנותו, אין התובעת יכולה לתבוע מהרשות המקומית לפצותה בגין מלוא ההפסדים, ואף לו היה מדובר בעסק ברשוי והיתר, היה על התובעת להוכיח הפסדי העסק ולא להסתפק בחוות דעת שמאי ללא הוכחה מדויקת ביחס לנזקיה והפסדיה.
מה שניזוק לא ניזוק משום שהמערערת ניהלה עסק, אלא בשל הצפת מים ובוץ.
מי שאין לו היתר בנייה למחסן ומפעיל עסק בבניין המיועד למגורים שאותו בנה באמצע תואי ואדי בלי לבצע עבודות פיתוח נידרשות, וחסם את הזרימה הטבעית של המים בוואדי על ידי בניית גדר שלא כדין, אינו יכול לטעון שנזקי הצפה של סחורה במחסנו אינם קשורים להתנהלותו.
...
על כן במכלול השיקולים, לסילוק סופי מלא ומוחלט של התביעה קבעה השופטת שהנתבעת תשלם לתובעת 15,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 3,500 ₪.
לפיכך, אני מקבל את הערעור, מבטל את פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא, ומחזיר את התיק לבית משפט השלום, על מנת שיתן פסק דין אחר בתביעה שבפניו, במותב אחר מאשר המותב אשר נתן את פסק הדין המקורי.
מכיוון שהמערערת זכתה בערעור, ופסק הדין מבוטל, כנגד עמדתה של המשיבה בכתב שאין לבטל את פסק הדין, המשיבה תשלם למערערת, בהתחשב בעובדה שלא הוכרעה התביעה, הוצאות ערעור חלקיות בסך 5,850 ₪, בזיקה לתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין.
