פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו על ידי מנוף

תובענה לפצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לטרקטור שלטענת התובע היה שייך לו וזאת כתוצאה מקריסת עץ דקל מחצר שבבעלות הנתבעת.

לאחר כשלושה ימים מנפילת העץ על הטרקטור הגיעו עובדים של הרשות המקומית, אשר הביאו עימם מנוף ומסורים חשמליים, ועמלו על כריתת עץ הדקל וחילוץ הטרקטור מעץ הדקל.

לאחר שחולץ התברר שנגרמו לטרקטור נזקים קשים אשר הוערכו על ידי השמאי גיל יעקב.

...

בכתב הגנתה טענה הנתבעת שיש לדחות את תביעת התובע כנגד מהסיבות כדלקמן: 1) לטענת הנתבעת התובע לא הוכיח כי העץ נפל משטחה; 2) באותה תקופה בה נפל העץ, החזיקה פולשת בבית המגורים, והתנהלו כנגדה הליכי פינוי והתובע בחר שלא לתבוע אותה; 3) לנתבעת לא הייתה דרך לצפות את הפגיעה או למנוע אותה; 4) התובע לא צירף כל ראיה לפגיעה בטרקטור ונציגי הנתבעת שהגיעו למקום בסמוך לאחר הפגיעה לא מצאו עדות לפגיעה בטרקטור; 5) תמוה כי העץ כולו קרס, מסיבה בלתי ברורה ובאופן פתאומי וסכום התביעה מנופח ולא מבוסס.

לכתב התביעה המקורי צירף התובע הצעת מחיר מיום 17.7.14 מאת מוסך וולבו באשדוד לתיקו הטרקטור בסך 17,760 ₪ ללא מע"מ. סבור אני שהצעת מחיר זו מבטאת בצורה מדויקת יותר את עלות תיקון הנזקים שנגרמו לטרקטור כתוצאה מהתאונה.

על כן סבור אני שעל הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות תיקון הטרקטור בסך 17,760 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן הצעת המחיר, דהיינו, 17.7.14.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: 1) את הסך 17,760 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 17.7.14 ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הסך 3,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 20.10.14 ועד ליום התשלום בפועל; 3) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

הצדדים ותמצית הטענות הצריכות לעניין לפניי תביעת נזיקין, שהוגשה במסלול סדר דין מהיר, בגדרה עריית בני ברק תובעת מאת הנתבעת, בעלת האוטובוס הפוגע, פיצוי בגין ניזקי הרכוש שנגרמו לתחנת אוטובוס בבעלותה שמוצבת ברחוב "אבוחצירא" בעיר, לאחר שזו קרסה לחלוטין כתוצאה מפגיעה קשה מיום 16/7/17 של אוטובוס הנתבעת (להלן-"התחנה", "האוטובוס" ו"התאונה", בהתאמה).

זאת ועוד, צורף חשבון עלות תיקון נזק שעניינו, בין היתר, עבודת מנוף בסך 785 ש''ח, העסקת פועל בסך 170 ש''ח, עלות רכב משימתי בסך 150 ש''ח, וכן עלות סככת המתנה דגם "טומהק", על בסיס הצעת המחיר של חברת "צ. רוט" בסך 15,575 ש''ח, כאמור, ובסה''כ 16,680 ש''ח. לסכום האמור התווסף אף רכיב תקורה בסך 3,336 ש''ח ומע''מ ובסה''כ 22,852 ש''ח. בל נשכח מעבר למסמכים אלה שכולם עוסקים בהוכחת הנזק ושיעורו, הרי שלכתב התביעה צורפה אף חוות דעת שמאי, של מר ברוכים, אשר אף נחקר על חוות דעתו.

ער אני לכך כי מהחשבונית המרוכזת לא ניתן לחלץ את העלות הכספית הקונקרטית הכרוכה בהקמת התחנה, מיתר העבודות שבוצעו באותו חודש, אולם, צבר הראיות שהובאו על ידי התובעת בדמות חוות דעת שמאי, תמונות הנזק, מחירון "דקל", הצעת המחיר של חברת "צ. רוט", המסמך נושא כותרת "חשבון עלות תיקון נזק" המרכז את עלויות הקמת התחנה, התעוד מהמוקד העירוני והחשבונית המרוכזת מוליך לעבר לתוצאה של קבלת התביעה.

...

מן הראוי להפנות גם לפסק דינו של כב' השופט הנדל ברע''א 10124/17 אשקר נ' סלימאן (פורסם במאגרים משפטיים, 30/01/18) בגדרו נקבע : "אכן, במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט לצורך עריכת אומדנה (שם, בעמ' 809; ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 490, 502-504 (2005))". כמו כן, יש להפנות לאמור בע''א 1203/13 שמואל טומשובר ואח' נ' ארט אופיק בע''מ (פורסם במאגרים, 6/5/15) בגדרו נקבע : "ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, ניתן לומר שהבחירה בדרך האומדן עשויה להתאים לרכיבי נזק שמטבעם לא ניתן להוכיח בבירור. אף במקרים גבוליים, נראה כי האומדן הולם יותר מקרים בהם בית המשפט הגיע למסקנה מבוססת בראיות שנגרם לתובע נזק (גם אם היקפו לוט בערפל); הוצגה תשתית ראשונית מסוימת לאומדן הנזק; וקיים קושי אובייקטיבי ניכר לכמת במדויק את הנזק" (כל ההדגשות אינן במקור, אלא שלי ק.נ.).

בפסק דין נוסף של השופטת אביגיל כהן עא (מחוזי ת"א) 24423-03-18‏ ‏ שומרה חברה לביטוח בע'מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, (פורסם במאגרים משפטיים, 28/6/18) נקבע : "כי באשר להעדר חשבוניות בגין התיקון: השאלה האם די בחוות דעת השמאי כדי להוכיח את שיעור הנזק או שמא יש חובה בכל מקרה לצרף חשבוניות בגין התיקון שבוצע בפועל נזק צריכה להיבחן אף היא לפי נסיבות המקרה (ראה סעיף 21 לפסה"ד שניתן בעניין אוטו שי). אני סבורה כי במקרה דנן הוכח שיעור הנזק גם ללא חשבונית. חברת דן מתקנת את האוטובוסים תיקון עצמי במוסך שלה, ולא במוסכים אחרים ומטבע הדברים אינה מנפיקה חשבוניות לעצמה". ראו נא גם פסק דין בתא''מ (שלום אשקלון) 61493-11-16 דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ נ' מחמד אבו ריחאן (פורסם במאגרים משפטיים, 23/5/18) בגדרו בית המשפט פסק פיצויים על דרך האומדנה (40% משיעור הנזק), בגין נזקי רכוש שנגרמו לאוטובוס, הגם שהיקף הנזק לא הוכח כדבעי.

מצופה היה כי הנתבעת תשלם זה מכבר לתובעת את הפיצוי שבו השמאי מטעמה הכיר בחוות דעתו, בעיקר אמורים הדברים משלא התעוררה כל מחלוקת סביב האחריות וסביב אשמת הנהג מטעמה בקרות התאונה.

לפניי תביעה כספית מיום 30.4.14 ע"ס 24,447 ₪ לפצוי בגין נזק רכוש שניגרם למיתקני חשמל של התובעת בארוע נטען מיום 30.10.13 שבו פגע רכב הנתבעת (משאית עם מנוף על גבה) בכבל חשמל עילי.

יצוין כי בגוף המסמך לא ננקבו סכומי כסף כלשהם ובחלק המסיים ("הסברים") של המסמך נרשם כך: "החשבון לתיקון הנזק המתואר בדו"ח זה, נערך על ידי נציג חב' חשמל על פי המחירון ע.ע.א (עבודה על חשבון אחרים) והתעריפים שנקבעו על ידי הרשות לשירותים צבוריים-חשמל, שהנו גוף צבורי המפקח על פעילות חברת החשמל מתוקף חוק משק החשמל 1996". התובעת צרפה לכתב התביעה גם מסמכים שונים שהופקו על ידיה, ביניהם מכתב מיום 12.12.13 מאת התובעת אל הנתבעת ובו דרישה לתשלום 24,452.31 ₪ (סכום דומה לסכום התביעה) הכולל טבלה ובה פירוט 15 פריטי נזק שונים, שלגבי כל אחד מהם נרשם קוד מספרי, תיאור מילולי של תוכן הפריט, כמות הפריט, מחיר ליחידת פריט ואומדן כספי לתשלום.

...

סבורני גם שמותר לאדם שנסע בעבר שוב ושוב במקום מסוים להניח שגובהו של כבל עילי חשמלי לא יונמך באופן מפתיע באותו מקום ויצור מכשול חדש ומפתיע באותו מקום.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט (שכר עד ההגנה שנפסק בסך 450 ₪) וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

בתיק תא"מ 12354-08-18 הוגשה תביעה לפצוי בגין נזק רכוש שניגרם לרכב התובעת, אלדן תחבורה בע"מ (להלן: "אלדן"), מ.ר. 74-926-53, מסוג סקודה, על ידי רכב הנתבעת, סקוריטס סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "סקוריטס") מ.ר. 254-11-101 (להלן: "המשאית").

עדותו של נהג הסקודה- עדות יחידה: מנגד, עדות הנהג ברכב הסקודה לא הותירה אותו רושם מהימן, ומר אריק דנינו העיד, ונראה כי ניסה להרחיק את עצמו מהאשם לקרות התאונה, תוך שעדותו הייתה מיתחמקת ולא עקבית: "ת. עשיתי לווי למנוף. הגעתי לרמזור רציתי לפנות שמאלה אבל לא פניתי שמאלה והמשכתי ישר.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על נהג הסקודה ואין מקום להטיל אשם תורם על נהג המשאית.

לאור זאת אני דוחה את התביעה שהגישה אלדן כנגד סקוריטס בתיק תא"מ 12345-08-18 ומחייבת את אלדן בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין תיק זה בסכום כולל של 3,000 ₪.

לאור האמור לעיל ומשהנזקים שנגרמו למשאית הוכחו בפני ולא נסתרו, אני מקבלת במלואה את התביעה שהגישה סקוריטס כנגד אלדן בתיק תא"מ 59075-08-18 ומחייבת את אלדן לשלם לסקוריטס סך 45,313 ₪ ₪ וכן אגרת בית משפט בסך של 1,132.82 ₪ הוצאות משפט בסך של 2,400 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,300 ₪.

בפניי תביעתה של התובעת לפצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לה בתאונה שארעה לטענתה ביום 16.03.2015 (להלן: "התאונה") שעה שמשאית השייכת לנתבע 2 מס' רשוי 4023164 (להלן: "המשאית"), ואשר פעלה בשרותה של הנתבעת 1, פגעה במדף ועליו היו חלקי חילוף וזאת בתוך שטח המוסך השייך לתובעת.

עם זאת, בעיניין הסכום שהוערך על ידו הרי שגם בעיניין זה, בדיוק כפי עניין עבודות המנוף יש להניח כי התובעת שילמה בגין עבודות המסגרות ובהיעדרחשבונית סבורני כי גם במקרה כזה הדרך הנכונה היא דרך האומדנה וראיתי נכון לפסוק פיצוי בעיניין זה בסך של 2,000 ₪ בלבד.

בנסיבות אלו זכאית התובעת לפצוי בגין מרכיב זה במלוא סכום שתבעה ולא נסתרה האפשרות כי העבודה בוצעה על ידי התובעת בעצמה מה שמייתר את הצורך בחשבונית ואינו מצדיק פיצוי על דרך האומדנה.

...

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת סך של 15,216 ₪ כאמור בס' 39 לפסק הדין.

אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבע 2 את הסכום שישלם בפועל לתובעת כאמור בס' 50 לפסק הדין והכל בכפוף לאמור בס' 54 לפסק הדין.

באשר להוצאות המשפט הרי שלנוכח התוצאה המעורבת ולנוכח העובדה כי ההודעה לצד ג' הוגשה שלא ע"י הגורם הנכון איני עושה צו להוצאות זולת הוצאות דיון הסרק מיום 20.12.2016 בגינו אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 1,500 ₪.