פיצוי בגין נזקי גוף משלוש תאונות דרכים

לפני תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף נטענים שנגרמו לתובע לטענתו, בעקבות שלוש תאונות דרכים.

...

לאור האמור לעיל לא מצאתי מקום להתערב בחוות הדעת הרפואיות של המומחים שמונו מטעם בית המשפט ואני דוחה את טענת התובע בעניין זה. מסקנתי עד חלק זה: התובע לא עמד בנטל הראיתי להוכיח במאזן הסתברויות את התרחשות התאונה השלישית.

בשים לב לחומר הרפואי וטענות התובע בתצהירו לענין רכיב זה, אני סבורה כי יש מקום לקבוע פיצוי של 10,000 ש"ח בגין כל אחת מהתאונות, ובסך הכל פיצוי של 20,000 ש"ח. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - לא הוכח ראש הנזק לעבר, לא הוכח הצורך בהוצאות רפואיות שאינן מתומחרות עתיד.

לעניין העתיד, בהינתן אופי הפגיעות ובהינתן כי המומחים לא מצאו נכות ו/או צורך בטיפולים עתידיים, לא מצאתי לפסוק בגין ראש נזק זה. לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 20,000 ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובע בסך של 712 ש"ח. מאחר שחוות הדעת ניתנו מכח החלטת בית המשפט, לא מצאתי לנכות שכר טרחת המומחים מסכום הפיצוי.

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעטין של שלוש תאונות-דרכים (להלן: "התאונות").

כאב וסבל התובע עותר לחישוב ראש הנזק האמור לפי נכות צמיתה בשיעור של 23.5% בגין התאונה הראשונה ולפי נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין כל אחת מהתאונות השנייה והשלישית מכוח תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976 (להלן: "תקנות הפיצויים").

...

מכאן ובהעדר הוכחה, אין מקום לפיצוי בראש הנזק האמור בגין איזו מן התאונות וכך אני קובעת.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 110,252 ₪; הנתבעות 2-3 ישלמו לתובע פיצוי בסך כולל של 6,000 ₪ והנתבעת 4 תשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 55,566 ₪, והכול כמפורט לעיל.

כמו כן, תשלמנה הנתבעות לתובע החזר אגרת בית-משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתה בפועל ושכר-טרחת עו"ד כדין.

התובעת הגישה תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בשלוש תאונות דרכים שונות.

סעיף 6ב' לחוק הפיצויים קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסק דין המנחה בסוגיה זו (בר"ע 634/85 עודה נ' רותם [פורסם במאגרים משפטיים]) ההיתר להביא ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה ע"פ דין מיועד למקרים חריגים ומיוחדים הנחלקים לשני סוגי מקרים עקריים: טעמים משפטיים, למשל, מקרה בו נראה לבית המשפט כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי.

...

סיכומם של דברים, הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעת להוכיח שנפל פגם בהחלטות הוועדות הרפואיות שדנו ופסקו בעניין נכותה הרפואית היציבה של התובעת בתאונות השנייה והשלישית.

סוף דבר: הבקשה להבאת ראיות לסתור – נדחית בזאת.

התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות 4 ו- 6 את הוצאות הבקשה בסך של 1,755 ₪.

התובע הגיש תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בשלוש תאונות דרכים, במהלך עבודתו כנהג מונית, הראשונה ביום 03.05.2009 (כנגד הנתבעת 1); השנייה ביום 27.04.2012 (כנגד הנתבעת 2); והשלישית ביום 11.07.2013 (כנגד הנתבעת 3).

סעיף 6ב' לחוק הפיצויים קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסק דין המנחה בסוגיה זו (בר"ע 634/85 עודה נ' רותם [פורסם במאגרים משפטיים]) ההיתר להביא ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה ע"פ דין מיועד למקרים חריגים ומיוחדים הנחלקים לשני סוגי מקרים עקריים: טעמים משפטיים, למשל, מקרה בו נראה לבית המשפט כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי.

...

בהקשר זה נטען, כי התאונה השלישית "הייתה הקלה משלושתן". בנסיבות אלו טוענת הנתבעת 3 כי יש להיעתר לבקשה.

הוועדות בחנו את כל המידע הרלוונטי והגיעו למסקנה כי הנכות בתחום האורתופדיה מקורה בתאונה השלישית.

יובהר כי התאונה השלישית התרחשה כ- 15 חודשים לאחר התאונה השנייה וכי הוועדות הביאו בחשבון, כי לאחר התאונה השנייה חזר התובע "לתפקוד מלא". צודק ב"כ הנתבעת 3 שהועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לא בדקה את התובע לפני התאונה השלישית והיה קיים קושי לדעת את מצבו הרפואי של התובע "מכלי ראשון". סבורני, כי הבעיה אותה מעלה ב"כ הנתבעת 3 לא תמצא את פתרונה, ע"י מינוי מומחה מטעם בית המשפט, שכן מומחה כזה עשוי למצוא עצמו באותו קושי שהיה מונח בפני הועדה, זאת בבואו לבדוק את התובע בחלוף שנים לאחר התרחשות התאונות ולכן גם הוא יאלץ לתת משקל לתלונות התובע ולמסמכים הרפואיים שנערכו בזמן אמת.

הנתבעת 3 לא עמדה בנטל להוכיח שמדובר במקרה מיוחד, אשר מצדיק מתן רשות להביא ראיות לסתור ולכן דין הבקשה להידחות.

תביעה זו, שהנה תביעה לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע עקב התאונה, הוגשה נגד חברת "איאד שקיראת בניה ופיתוח בע"מ", הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שהנה הקבלן המבצע והמעבידה של התובע בזמנים הרלוואנטיים לתאונה, נגד חברת "יעקב אליהו חברה לבניין בע"מ", הנתבעת 2, הקבלן הראשי ומזמינת העבודות, ונגד חברת מנורה, הנתבעת 3, המבטחת של שתי הנתבעות [footnoteRef:1].

ניסיונות להביא את הצדדים לידי הסכמות, לאחר שהוגשו תחשיבי נזק מטעמם, לא זכו להצלחה, וזאת בעיקר נוכח טענת הנתבעות כי התובע הוא זה שבנה את הפיגום ממנו נפל וטענתן לשלוש תאונות (דרכים) נוספות בהן היה מעורב התובע 1 (להלן: "התובע") לאחר התאונה נשוא התביעה, ואשר לשיטתן 'בלעו' את הנזק שניגרם לו עקב התאונה כאן.

(ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (06.01.15) וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (04.08.05)).

...

לאחר עיון במכלול התיעוד הרפואי שהוגש ובמסמכי הביטוח לאומי, כולל הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות שבדקו את התובע והאישורים של הרופא התעסקותי, אני סבורה כי קיימת הצדקה לפסוק לו הפסד שכר מלא לתקופה של 12 חודשים, שכן גם לאחר תום התקופה בה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50%, הוא שהה בתקופת אי כושר בה הוכר כנכה נזקק ע"י המוסד לביטוחי לאומי, כאשר בתקופה זו המשיך להיות במעקב רפואי ולסבול מהגבלות, הומלצה לו חופשת מחלה ע"י רופאיו [footnoteRef:21] ובפועל גם לא עבד.

סוף דבר אני מורה על קבלת התביעה ועל חיוב הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 126,875 ₪ [footnoteRef:25].

] בנוסף, ישלמו הנתבעות לתובע הוצאות משפט בסכום של 4,200 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (אגרת ההליך ועלות חוות דעת מטעם התובע) ושכ"ט עו"ד בסכום של 29,688 ₪.