פיצוי בגין ירידת ערך ביטוח נזקי מים, בהתאם לחוק חוזה הביטוח

קריעת חבל גרירה אינו ארוע שיכול כשלעצמו לגרום להתהפכות הסירה, ולא הסיבה האחרונה בזמן אלא הסיבה הדומינאנטית היא "הסיבה הקרובה לנזק". "מקרה ביטוח" הוא שרשרת אירועים בלתי ניתנים להפרדה שתחילתה בעגינת הסירה, הֶמשכה בהיסחפות הסירה לחוף, אבדן יכולת ההנעה והתמלאותה במים, משיכת הסירה מהחוף והניסיונות להביאה למקום מבטחים בגרירה.

אשר לנזק בדבר מניעת שימוש בסירה בעונת 2020– לטענת התובע בסיכומיו, לו הייתה איילון משלמת את תגמולי הביטוח כבר ביום 13.8.2020 כשהיה בידיה מלוא המידע – יכול היה התובע לרכוש סירה חדשה ולהנות ממנה כבר בעונת קיץ 2020 ומדובר באחד הנזקים שהוא זכאי לפצוי בגינם לפי ס' 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970 כתוצאה מהפרת חוזה הביטוח עמו.

בהתאם, ראשי נזק כמו עוגמת נפש ואבדן שימוש אינם מכוסים על פי פוליסת הביטוח ולפי החוק האנגלי אף אין לתבוע אותם מהמבטח שלא על פי הפוליסה, במסגרת תביעה לפצוי בגין הפרות חוזה של המבטח בכל הקשור לאי תשלום דמי הביטוח בזמן או בכלל.

כך או כך, אני סבורה כי בהנתן העובדה שהפוליסה מושא דיוננו נערכה בידי חברת ביטוח ישראלית באמצעות סוכן וסוכנות בישראל ומכוח מערכת יחסים חוזית שכוללת, מעבר לפרק 1 העוסק בביטוח גוף כלי השיט, גם פרקים נוספים שהוכפפו לתנאיו ולהוראותיו של חוק חוזה הביטוח (ר' למשל ס' 1 לפרק 6 לפוליסה, עמ' 43 לקובץ ראיות התביעה), ממילא חלים על מערך היחסים החוזיים בין הצדדים גם דיני החוזים הכלליים בישראל.

לטענת מר קדר, בדיעבד ניסו להוריד את הקלטת השיחה הטלפונית אך לא הצליחו, פנו לספקי מערכת התיקשורת שקבעו שהשיחה לא הוקלטה מכיוון שהייתה תקלה במרכזיה בהתייחס לשלוחה שהייתה פעילה בעת השיחה, וטענת נזק בזדון לא נטענה על ידי חברת הביטוח במכתב הדחייה (ס' 20; 21 ונספח ו' לתצהירו).

...

סיכום אשר על כן התביעה מתקבלת בחלקה.

בנוסף תשלם הנתבעת 3 (איילון ביטוח) לתובע תשלומי ריבית מיוחדת לפי ס' 28א. לחוק חוזה הביטוח, הגבוהה פי 6 מהריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה על סכום תגמולי הביטוח בגין הסירה כמפורט לעיל (קרי - $64,000 כערכם בשקלים על פי השער היציג נכון למועד התשלום כשהם מוצמדים מיום מקרה הביטוח ועד למועד התשלום בפועל), וזאת החל מיום 3.9.20 ועד מועד התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, פיצוי בגין עוגמת הנפש שהתנהלותם הסבה לו בסך 25,000 ₪, וכן אגרת משפט מלאה כפי ששולמה; שכר העדים כפי שנפסק בדיוני ההוכחות ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.

אלא שאין חולק כי מקרה זה שלפנינו יוצא מגדר הרגיל היות שלא בפגם בר ריפוי עסקינן, אלא בנזק תוצאתי הנובע ממנו ועל כן אין התובעת מוחזקת על ידי חובתה בו. פועל יוצא הוא שחלה בעיניינו הוראתו היחידה של סעיף 7 לחוק, על פיה : "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתרופה אחרת בשל הפרת חוזה." כיוון שלמדנו כי בעצם התקנת מערכת s.p חלקית ולא שלמה, מבלי להודיע או לקבל את הסכמתה של התובעת לכך מראש או בדיעבד, חרף ההסכמות הברורות שבין הצדדים, עסקינן, ניתן לומר כי הנתבע 3 הפר כלפי התובעת את התחייבותו כלפיה והכשיל בכך את החוזה ביניהם ועל כן היא זכאית לכדי שיפוייה בשל הנזק הנובע מאותה הפרה כפי הוראתו של סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 הקובעת כך: הזכות לפיצויים "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה." לפיכך ולסיכום נקודה זו, היות שהוכח כי הנתבע 3 הפר את התחייבותו כלפי התובעת להתקין מערכת שלמה ובכלל זה פקק מתוצרתה של הנתבעת 1 בביתה והיות שהוכח כי מה שנרכש והותקן על ידו בפועל, היה פקק חלופי ממין זול שגם אינו תואם את ייעודו למים עומדים או זורמים והוא ידע להבחין בכך בפרט על רקע ניסיונו העשיר בתחום עסוקו, כפי עדותו שלו, ניתן לקבוע בהכרח כי הופרה התחייבותו של הנתבע 3 לתובעת בהיבט החוזי – קבלני ועמה ההכרח לצפות את תוצאת הדברים למקרה שהפרה שכזו תוביל לנזק בעקבותיה.

בהתאם שרירה וקיימת ההלכה הקובעת כי לאחר שנקבע כי המזיק הפר את חובתו כלפי הניזוק והוא אחראי לנזקיו, נבחן האשם התורם על פי מידת האשם המוסרי של המזיק מול הניזוק, וכתוצאה מכך, אם יש להפחית את הפיצויים שעל המזיק לשלם לניזוק (ע"א 5850/10 חברת דפרון בע"מ נ' עיזבון המנוח גולובין, (15.4.2012); ע"א 417/81 ‎מלון רמדה שלום‎ ‎נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 81 (1984); ע"א 9057/07 אפל נ' מדינת ישראל, פס' 64 (2012); ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 21 (2003)).

פשיטא היא שכאשר הוכח כי רכוש שהיה בבעלות הניזוק וניזוק באופן מלא, אך בשימושו כישן, יקבע ערכו של זה בתור חדש בנכוי דמי השמוש הראויים לו כפחת, נגזרת עלותו של הנכס בתור חדש, גילו של הנכס ,התקופה שנעשה בו שימוש ולעיתים נדירותו של הרכוש וגובה אובדנו לניזוק נגזרת יכולתו לרכוש אחר תחתיו וזאת על מנת לאמוד את שוויו הריאלי של רכוש שכזה לצורך שיפוי אובייקטיבי ונכון שלו, על מנת ליצור איזון נכון וראוי בין אינטרס מובהק של הניזוק לפצוי מאקסימאלי עבור ניזקו לבין אינטרס המזיק לפצוי מינימאלי בגין נזק זה. ברוח זו נקבע בסעיף 56(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 העוסק בהקף חבות המבטח כי: "חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שניגרם ובילבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה [...]". מעברו השני של המתרס אך באותה קטגוריה, זו גם הסיבה שבפסק הדין המנחה בעיניין ירידת ערך הנוגע לפרשנות המינוח "ירידת ערך" ולאופן חישובה, נקבע כי ירידת ערך הנה נזק מוחשי שיש להביאו בחשבון בעת חישוב הנזק שניגרם לנכס שניזוק .

המומחה גם העיד שהוא קיזז מע"מ מאומדן הרכוש לפצוי בגין אותה סיבה: "ש.ב למה קיזזת מע"מ, יש סיבה?

...

עם זאת משאף לא אחד מהצדדים עתר לשומת הוצאות ספציפית ו/או פירט את ההוצאות שנגרמו לו בפועל בוודאי שלא באופן ראייתי מבוסס, לפחות, עומדים נתוני התיק האמורים לעיל והתרשמותי הבלתי אמצעית מהם, כשיקול מרכזי במסגרת הטלת ההוצאות שלעניות דעתי נצרכת במקרה זה. לאחר ששמתי שיקולים אלה לנגד עיניי, לרבות את פערי הכוחות שבין הצדדים, אני סבור כי פסיקת הוצאות משפט לטובת התובעת – משרקי כנגד הנתבע 3 על סך 10,000 ₪ עם קבלת התביעה כנגדו בחלקה והוצאות משפט על סך 15,000 ₪ לטובת כל אחד מהנתבעים האחרים עם דחיית התביעה כנגדם, הינן סבירות ביותר בנסיבות העניין.

סוף דבר אשר על כן, על יסוד המקובץ לעיל, אני קובע כדלקמן : במסגרת תביעת משרקי בת"א 28326-10-12 משרקי ואח' נ' אס- פי ואח', אני מורה על דחיית התביעה במלואה כנגד הנתבעים 1,2 ו-5, וקבלתה בחלקה כנגד הנתבע 3 מר עבד עאזם, באופן שאני מורה לו לשלם לתובעת-משרקי את הסך של 72,442 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ע"ס 10,000 ₪ ובסה"כ 82,442 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו סכומים אלה בהפרישי ריבית והצמדה כחוק.

אני מורה על דחיית התביעה בת"א 43691-10-12 שומרה נ' מצרפלס ואח' במלואה.

בנוסף טוענת התובעת לנזקה מחמת ירידת ערך של דירתה על סך 120,000 ₪ עפ"י חוות דעת של השמאי לב מיום 14.02.12 (נספח ז' לכתב התביעה) בגין הרטיבות שבאחריות הנתבעים.

מכאן התביעה לפצוי בסך של 265,648 ₪ עבור תיקון הליקויים עפ"י חוות הדעת; החלפת הארונות שניזוקו ועלות תכולתם; ירידת ערך הדירה , פיצוי עונשי; עגמת נפש ובגין הוצאות התובעת לחוות דעת המומחים.

עוד נטען כנגד אי הבלטת ההחרגות כמתחייב בחוק חוזה ביטוח וכנגד היתנהגות בחוסר תום לב שבגינן עליה לשפות אותה על חיוביה, ככל שיהיו.

בהשוואה לביקור הראשון "נראה שכמויות המים והרטיבות שחורגים מחדר האמבטיה שבדירת הנתבעת מס' 1 לכיוון דירת התובעת, קטנו במידה ניכרת בהשוואה עם כמות המים שחרגה במועד הביקור הראשון אשר בעטייה נמדדה בזמנו קריאה של 94.2% במד הלחות" (סעיף 9.2 לחוות הדעת המשלימה).הוסיף המומחה חיט: "ייתכן שמים בכמות פחותה במידה רבה (בהשוואה עם המצב ביום 03/06/2015), עודם חורגים מחדר האמבטיה של הנתבעת מס' 1, לכיוון דירת התובעת ויתכן גם שמים אינם חורגים עוד מדירת הנתבעת" (סעיף 9.3 לחוות הדעת המשלימה).

בכך, כפי שיובא להלן בחלק האופרטיבי, יהיה כדי להשליך על טיב והקף התיקון אשר על הנתבעת לבצע בדירתה, שלא כפי המלצת המומחה חיט על תיקון מקיף בהתאם לחות דעתו הראשונה בהתעלמו בחוות הדעת המשלימה מתוצאות הבדיקה החוזרת לפיה הרטיבות פחתה.

...

לפיכך, משלא עסקינן בנזק תאונתי כי אם בהתרשלות בביצוע האיטום בחלק מחדר האמבטיה, גם לגוף המחלוקת היתה נדחית ההודעה כנגד מגדל ככל שלא היתה נדחית מחמת דחיית ההודעה לצד ג'.

משדחיתי את ההודעה לצד ג' נדחית כאמור גם ההודעה לצד רביעי 2 .

לפיכך, גם לגוף הדברים, ככל ששולחת ההודעה היתה אישיות משפטית כשרה למשלוח הודעה, היה דינה להידחות.

רקע לפני תביעת התובע כנגד הנתבעת על סך 88,104 ₪ לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו, אאודי A4 מ.ר. 52-522-34 (להלן: "רכב התובע"), לטענתו בעקבות תאונה מיום 24.6.18 במהלכה אביו שנהג ברכב ניכנס לצומת בחוסר זהירות ופגע באמצעות חזית רכבו בצדו הימני של רכב שבבעלות צד שלישי ובהמשך, לטענתו בשל הלחץ עקב התאונה, הסיע את רכבו לאחור ושפשף עמוד עם הצד הימני של הרכב תוך גרימת נזק נוסף.

הנתבעת טענה כי הנזקים הקיימים ברכב אינם יכולים לנבוע מן התאונה וכי מחומר הראיות עולה כי התאונה הנטענת על ידי התובע בדויה ולא התרחשה וכי יש לדחות את התביעה בשל העובדה שהתובע מסר לה פרטים כוזבים על התאונה, העלים ממנה במתכוון פרטים ועובדות אמתיים באשר לנסיבות קרות הנזקים ועשה כל שלאל ידו על מנת להכשיל את הנתבעת בבירור חבותה הביטוחית כלפיו, ומדובר בתביעת מירמה במטרה להונותה ולקבל ממנה תגמולי ביטוח שלא כדין, הכל בנגוד להוראות סעיפים 25-22 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

מטעם הנתבעת העידו בוחן תאונות הדרכים מר רפי וולמארק, אשר ערך חוות דעת באשר לזיקת הנזקים אל התאונה הנטענת, והחוקר מר עזיז אבו ראג'ב אשר חקר מטעמה את המעורבים בארוע, הקליט את השיחות עמם והגיש את תמליליהן – שניהם הגיעו למסקנה וחיוו דעתם כי לא ייתכן שהתאונה התרחשה בהתאם לנטען על ידי הצדדים.

במסגרת ההליך הוגשו תמונות שלטענת התובע וצד ג' צולמו על ידי צד ג' מיד לאחר התאונה ובמצב בו עצרו מיד לאחריה (נ/4), חוות דעת שמאי מטעמו הקובע כי עלות תיקון הנזק היא 83,103.65 ₪ וכי נגרמה לו ירידת ערך בשיעור של 5.25% (נספח ג' לכתב התביעה).

מכלול האמור לעיל – התאור בדבר עצמת הפגיעה מחד ומנגד טענת אבי התובע כי לאחר התאונה היה מבוהל ונשאר ברכב כדי להירגע מסערת הרוח שבהמשך גרמה לטענתו פגיעה נוספת ולאחר מכן נסע לאחור מעט כדי להתנתק מרכב צד ג', אינם עולים בקנה אחד עם תשובה שהשיב אבי התובע – "... ישבתי כמה שניות להירגע ... אני ישבתי מהרכב, הוא הביא לי מים. יצאתי אח"כ הסתכלתי מה קרה ... אחרי התאונה, יצאתי מהרכב והסתכלתי מה קרה" (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 28-24).

אעיר כי במהלך ההליך, במסגרת בקשה מס' 2, הוברר כי המבטחת של צד ג' היא ששלמה לו את הפצוי עבור הנזק ללא שתבע את התובע או אביו ישירות ואותה מבטחת הגישה תביעת שבוב נגד התובע, אביו והנתבעת בת"א (רחובות) 1774-10-18.

...

הנתבעת טענה כי הנזקים הקיימים ברכב אינם יכולים לנבוע מן התאונה וכי מחומר הראיות עולה כי התאונה הנטענת על ידי התובע בדויה ולא התרחשה וכי יש לדחות את התביעה בשל העובדה שהתובע מסר לה פרטים כוזבים על התאונה, העלים ממנה במתכוון פרטים ועובדות אמיתיים באשר לנסיבות קרות הנזקים ועשה כל שלאל ידו על מנת להכשיל את הנתבעת בבירור חבותה הביטוחית כלפיו, ומדובר בתביעת מרמה במטרה להונותה ולקבל ממנה תגמולי ביטוח שלא כדין, הכל בניגוד להוראות סעיפים 25-22 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

בנסיבות אלה וכפי שנקבע ברע"א 9215/10, יש לראות בנתבעת כמי שהוכיחה קיומה של כוונת מרמה מצידו והנטל להוכחת המניע עובר אל כתפיו, אלא שהלה לא העיד ולא הביא בדל ראיה בנושא זה ועל כן המסקנה היא כי התקיימו שלושת היסודות שנקבעו בסעיף 25 לחוק על פי פרשנות הפסיקה.

הנובע ממכלול האמור לעיל הוא שהנתבעת פטורה מחבותה לפצות את התובע ודין התביעה להדחות.

סיכום התוצאה הנובעת ממכלול האמור לעל היא שאני דוחה את התביעה במלואה.

על הנתבעת לשלם את הוצאותיה ככתוב במפורש בפוליסת הביטוח, בהתאם לסעיף 61 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 (להלן:"חוק חוזה ביטוח") ובהתאם לתנאי הפוליסה המעניקה כסוי בטוחי להוצאות המנע בהן נשאה התובעת.

מן הצד האחד ניצבת חברת הביטוח אשר מסרבת לפצות את הקבלן בגין הקמת קיר חלופי העשוי פלדה ומן הצד האחר ניצב הקבלן אשר דורש פיצוי בגין עלויות הקיר החדש.

השבת המצב לקדמותו סעיף 56 לחוק חוזה הביטוח קובע כי : "תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אלולא קרה מקרה הביטוח". בפרק שעניינו "תנאים מיוחדים לפרק א"' תחת הסעיף "חישוב השיפוי" נכתב מפורשות כי " במקרה בו האובדן או הנזק לרכוש ולעבודות הפרוייקט המבוטח ניתן לתיקון ו/או לחילוף ו/או לכינון ,ישלם המבטח את כל ההוצאות שתהיינה הכרחיות כדי להחזיר את הרכוש ועבודות הפרוייקט למצב כחדש כפי שהיה מיד לפני קרות הנזק". פרשנות הגיונית ומתבקשת לסעיף זה היא פרשנות אשר מביאה למצב בו הפרויקט שב למצב תקין, מתפקד ופועל.

רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, מח(4) 070 (1994):‏‏ "אחרון חביב: פשוט וברור הוא כי החזרת המצב לקדמותו משמעותה כי הרכב יושב למצבו ערב התאונה; בעת ההיא לא פחת ערכו בשל תאונה שעבר וכך הוערך. החזרת המצב לקדמותו פירושה איפוא, כי המבוטח ישופה באופן שיסלק כל פגיעה ונזק שנבעו מן התאונה; משמע, השיפוי גם חובק סילוק תוצאותיה של התאונה הנובעות מן הירידה בערך, בהשוואה בין ערב התאונה לאחרי התאונה". ובענייננו, המכונה אשר נתקעה ובעקבותיה אף השבתת העבודות, אלו נזקים ופגיעות אשר גם בגינן יש לשפות על מנת להשיב את התובעת למצבה טרם קרה הארוע.

ראציונל זה נזכר גם בספרות מלומדים: "הביטוח לא נועד להעשיר את המבוטח, אלא לפצותו על הפסדיו בלבד". (אליאס, בעמ' 1207; אורי ידין חוק חוזה הביטוח-התשמ"א-1981 153 (גד טדסקי עורך, 1984) (להלן: ידין); ולר, בעמ' 253-252; **** פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א 300 (מהדורה 3, 2015) (להלן: פרידמן ושפירא בר-אור); אלון ברנר ביטוח 291 (2001) (להלן: ברנר);Charles Mitchell & Stephen Watterson, Subrogation: Law and Practice 309-310 (Oxford University Press, 2007) (להלן: ווטרסון); Louis Kaplow & Steven Shavell, Fairness Versus Welfare, 114 Harv.

פרויקטים שונים, כולל גם עבודות בניה מכל סוג ותאור ומבלי לפגוע בכלליות האמור עבודות תפעול, הקמה ותחזוקה של תשתיות מים, ביוב, חשמל, לעבודות עפר, קוי צנרת.

...

סוף דבר נוכח האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה כך שהנתבעת תשלם לתובעת בהתאם למפורט להלן: גובה הנזק כמפורט בחוות דעתו של מומחה בית המשפט עמד על סך של 1,495,036 ₪.

מתוך סכום זה יש להפחית את הסך של 195,000 ₪ בגין רכיב הרווח הקבלני אותו איני מקבלת, וכן סך של 188,934 ₪ בגין המע"מ, רכיב עליו ויתרה התובעת.

מן האמור עולה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 671,010 ₪ בגין נזקיה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.