פיצוי בגין התנהגות בלתי הולמת של נהג אוטובוס

כמו כן, הפניתה לכך שהנאשם עזב את המסגרת הטיפולית בה שולב בחלוף 3 חודשים בשל היתנהגות בעייתית ולאחר מכן ביטא מוטיבציה ראשונית לטפול אך בפועל לא שולב בכל טפול והבעת הנכונות מצידו נותרה מילולית בלבד.

לפיכך, עתרה למקם את הנאשם בשליש האמצעי של המיתחם לו עתרה, תוך הפעלת המאסרים המותנים במצטבר לצד פיצוי משמעותי למתלונן, קנס ומאסר על תנאי.

הנאשם לא למד את לקחו, ושב על מעשיו, כעבור 4 חודשים, ושוב כנוסע באוטובוס בו נהג המתלונן איים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו, תוך שאמר לו: "אתה רוצה עוד פעם בוקס כמו שנתתי לך? כמה זמן צריך לחכות, לא מספיק לך בוקס אחד?". הנאשם נהג באלימות כלפי נהג אוטובוס, מי שתפקידו ליתן שרות לציבור, ללא כל סיבה, וגרם לו לחבלה של ממש, כאשר פוטניצאל הנזק הוא אדיר, בשים לב להכאת נהג צבורי במהלך נהיגה, ברחובה של עיר שבאוטובוס יושבים נוסעים – דבר שיכול היה להוביל לתאונה ולנזק רב. אמרתי וחזרתי ואמרתי – הפכנו לחברה אלימה.

ענישה בדמות צו של"צ אינה הולמת את מעשיו של הנאשם ובתוך כך החומרה הנשקפת מנסיבות ביצוע העבירות.

...

לאחר ששמעתי ברוב קשב טיעוני הצדדים, עמדתי על נסיבות ביצוע העבירות, הערכים המוגנים והפגיעה בהם, בשים לב למדיניות הפסיקה הנוהגת, מצאתי לקבוע מתחם עונשי אחד הולם וכולל למעשיו של הנאשם, הנע בין 5 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד ענישה נלווית.

בהינתן כך, ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, לא מצאתי כי תיק זה מצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם אליבא דסעיף 40ד לחוק העונשין.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 7 חודשים, בניכוי ימי המעצר, לפי רישומי שב"ס. אני מפעיל את המאסרים המותנים מת"פ 29549-08-13 מיום 30.3.15 בן חודשיים (2) ומת"פ 26028-06-13 מיום 11.12.13 בן שלושה (3) חודשים, במצטבר ובחופף למאסר אותו הטלתי בסעיף 1 לעיל, כך ששלושה חודשים ירוצו במצטבר וחודשיים בחופף.

הכותב טוען שהתנהגותו של התובע במהלך הסדנא גרמה להפרעה רצינית ומוחשית לכל שאר הנהגים, והוא מסיים את מכתבו במילים הבאות: "לפי אבחנתי מדובר באדם בעל 'פיוז קצר מאוד', ממורמר, אנוכי ובלתי מתחשב. אין ספק כי אדם זה אינו ראוי להיות חלק המערכת של אגד בשום מקום ובשום תפקיד ובודאי לא נהג. לפי מיטב הבנתי ושיפוטי, את א' ס' יש להודיע מתוכנו ולשולחו למקום אחר בו הוא אמור להיות, מקום הולם ומתאים לו. המלצה שלי: מחוץ לאגד". (עמ' 44 למוצגי הנתבעת מיום 19/7/2021).

וכך מתוארות העובדות שבגינן נמצא התובע אשם, בפתח פסק הדין (עמ' 7 למוצגי הנתבעת מיום 14/11/2021): "בתאריך 24/3/2011, בשעה 22:40, ביצעת נסיעה בקוו 402 מרמת גן לירושלים. בשעה 22:50 לערך, בעת שקלטת נוסעים בתחנה ברח' רבי עקיבא, ביקשה הגב' חן אבוחצירה (להלן המלינה) לעלות לאוטובוס עם שני ילדיה ועגלת תנוק. בעת שהכניסה המלינה את חפציה ועגלת התינוק לתא המטען, החלת בנסיעה, כשתא המטען פתוח והמלינה רוכנת לתוכו ותינוק בידיה, אך עצרת משמלינה הרימה קולה בצעקה. כשעלתה המלינה לאוטובוס וגערה בך על חוסר זהירותך, אמרת לה '... על מי את חושבת שאת צועקת..., תורידי את הקול שלך, כלבה חצופה...'. המלינה שנדהמה כינתה אותך חצוף ואת הגבת כלפיה בקללות וגידופים וקראת כלפי המלינה '... זונה בת זונה... אני אזיין אותך שרמוטה... אני אירק עלייך בפרצוף... כלבה מפגרת...' ולא חדלת למרות בקשות הנוסעים באוטובוס. התנהגת היתנהגות בלתי הולמת, השפלת את המלינה ועלבת בה בפומבי, בנוכחות נוסעים שהיו באוטובוס..." בית הדין מנתח את העדויות שהובאו בפניו ומותח ביקורת על הנילון (התובע דכאן) ועל העד מטעמו.

את שכרו הממוצע של נהג באגד ניתן להוכיח באמצעות מסמכים ורשומות מוסדיות ואיני רואה סיבה לסמוך בעיניין זה על עדויות בעל פה. אני דוחה גם את טענת התובע בדבר הפסד שכר מלא מיום התאונה ועד לחודש יוני 2016.

נכון למועד הדיון טרם שב התובע לעבודתו כנהג, ואין לדעת אם ישוב לעבודה זו. לפיכך, אני רואה לפסוק לתובע פיצויים בגין הפסדי שכר לעתיד לפי שיעור של 15% בהתאם למשמעות התפקודית של נכותו כפי שקבעתי לעיל.

...

הואיל ותקופה זו לא הובאה בחשבון לצורך חישוב הפיצויים בגין הפסדי שכר בעבר, אין גם סיבה לנכות מסכום הפיצויים את דמי הפגיעה שקיבל התובע באמצעות המעביד עבור תקופה זו. לסיכום – מסכום הפיצויים יש לנכות תגמולי מל"ל בסך 257,663 ₪.

סוף דבר התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 29/9/2014 והוא זכאי מהנתבעת לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו. התאונה הייתה תאונת עבודה ולתובע נקבעה נכות על ידי ועדות המל"ל. תחילה נקבעה לתובע נכות בשיעור של 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות הצוואר.

על יסוד כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: פיצויים בסך 220,000 ₪; אגרת משפט בסך 710 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3/9/2015.

לפנינו תביעתו הכספית של מר שמעון בטיטו (להלן: התובע) כנגד אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: הנתבעת) לפצוי בגין אובדן שכר, זכויות פנסיוניות, עגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב עקב פיטוריו.

כשעימתי העובד עם תכני המלינה תרץ את היתנהגותו "המשולחת" בדפוסים מזרחיים ישראליים המבטאים חמימות.

..ביררה את התלונות נגדך ומסקנתה הייתה כי הסבריך היו בלתי אמינים וכי התנהגותך בלתי הולמת מטרידה ושאינה הולמת אדם שנושא במשרה בעלת אופי שירותי.

נכון שבזמן שעבדת כנהג, היה הסדר בין אגד לבין חב' נתיב אקספרס על נסיעות חופשיות של נהגי אגד שעולים באוטובוסים של נתיב ונהגים של נתיב עולים באוטובוס של אגד.

...

סוף דבר התביעה נדחית, למעט ברכיב תשלום חוזר של השכר ששולם והוחזר על ידי התובע בסך של 25,208.74 ₪ אשר ישולם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 25.8.16 ועד ליום התשלום בפועל.

יחד עם זאת, וחרף נסיבות העניין, ובשים לב להוצאות בהן כבר חוייב התובע, החלטנו להשית על התובע הוצאות על הצד הנמוך.

לפיכך, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת סך של 5,000 ₪, אשר יקוזזו מן הסכום אותו נדרשת הנתבעת לשלם לתובע על פי פסק דין זה. לכל אחד מן הצדדים הזכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלתו.

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בשלוש עבירות הבאות: סרוב להסיע במונית בנגוד לתקנה 501(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), צירוף נוסע נוסף שלא כדין, בנגוד לתקנה 501(ג) לתקנות והתנהגות שאינה הולמת נהג המורשה להסיע נוסעים ברכב צבורי, בנגוד לתקנה 416(א) לתקנות.

טיעוני הצדדים לעונש: המאשימה טוענת כי בבצוע העבירות בהן הורשע הנאשם, נפגע ערך קדושת כבוד האדם וכן נפגעה הדוגמה האישית של נהג צבורי.

זאת ועוד, הנאשם מפנה לכך שהוא נהג צבורי מזה כ-10 שנים ולכך שעבד בעברו כנהג אוטובוס.

לאור כל האמור, אני סבורה כי מיתחם העונש ההולם הנו תשלום קנס שגובהו נע בין 4,000 ₪ לבין 10,000 ₪, התחייבות כספית להמנע מבצוע עבירות דומות בסכום שנע בין 5,000 ₪ לבין 20,000 ₪ ובמקרים המתאימים גם פיצוי למתלונן.

...

זאת, כאשר כתב האישום הוגש בחלוף כשנתיים ממועד ביצוע העבירה ובחלוף כשנה מהמועד בו נחקר הנאשם בגין החשדות נגדו (ראו החלטתי מיום 10.6.21 במסגרתה נדחתה טענתו המקדמית של הנאשם להתיישנות).

לפיכך, אני סבורה כי יש למקם את עונשו של הנאשם ברף הנמוך-בינוני של מתחם העונש ההולם כפי שפורט לעיל.

הכרעה: לאור האמור, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, את מתחם העונש ההולם, את עברו התעבורתי ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 5,000 ₪.

בנוסף, כתב האישום מייחס לנאשם 2 (בלבד) היתנהגות בלתי הולמת בנגוד לתקנה 416(א) לתקנות.

למען הסדר הטוב ושלמות התמונה, יצוין כי בראשית הדיון שהתקיים ביום 22.3.23, עוד בטרם החל שלב ההוכחות, בית המשפט הסב את תשומת לב המאשימה לכך שנראה לכאורה כי כתב האישום מייחס לנאשם 2, בין היתר, עבירות שביצוען יכול להעשות על ידי בעל רישיון קו ולא על ידי נהג אוטובוס.

לאור כל האמור ובהיתחשב בסכומים המרביים שנקבעו בתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982, אני מורה למאשימה לשלם לנאשם 2 הוצאות הגנה בסך 2,000 ₪ בתוך 60 ימים מהיום.

...

זה המקום לציין כי טענת המאשימה לפיה מדובר ב"תיקון טכני למדי" אינה מקובלת עליי כלל וכלל.

יחד עם האמור, אני סבורה כי מתקיימת החלופה השנייה בסעיף 80 לחוק וקיימות נסיבות המצדיקות כי ישולמו לנאשם 2 הוצאות הגנתו.

אולם, בנסיבות העניין, אני סבורה כי האיזון בין האינטרסים השונים מוביל למסקנה לפיה על בית המשפט להפעיל את סמכותו ולחייב את המאשימה בתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם 2 ביחס לעבירות מהן זוכה.

לאור כל האמור ובהתחשב בסכומים המירביים שנקבעו בתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982, אני מורה למאשימה לשלם לנאשם 2 הוצאות הגנה בסך 2,000 ₪ בתוך 60 ימים מהיום.