פיצוי בגין אי ניתוק מהאינטרנט: הפרת חוזה שירותי אינטרנט

עוד נטען כי המשיבה הפרה את הרישיון אשר קיבלה ממשרד התיקשורת בכך שלא תיקנה את התקלה שגרמה לניתוק בקוי הטלפון של המבקשים וזאת בפרק הזמן הקבוע ברישיון, לא קיימה הליך מסודר של דיון בתקלה ובחלופות לתיקונה, לא קיימה דיון אשר היה מאפשר לה להאריך את הזמן לתיקון התקלה מיום אחד לעד 14 יום לפי תנאי הרישיון, וכן לא פירסמה ברבים הערכה נכונה של משך הזמן שיידרש לה לתיקון התקלה.

לטענת המבקשים נגרמו להם נזקים משמעותיים בעקבות אי תיקון התקלה במועד שהמשיבה הייתה מחויבת לו כאשר הנזקים האמורים היתעצמו לאור העדר הודעה נכונה על משך הזמן הצפוי לתיקון.

המבקש העמיד את ניזקו על סך של 100 לכל יום של נתוק מהשרות, וסך הכול 1,000 ₪ ואילו המבקשת אשר גם נותקה מתשתית האנטרנט במהלך ימי התקלה, העמידה את נזקיה על סך של 200 ₪ לכל יום וסך הכול 2,000 ₪.

כן נטען כי היתנהלות המשיבה עולה כדי הטעה צרכנית, הפרת חובת גילוי צרכנית, איסור ניצול מצוקה של צרכן, הפרות של דיני עשיית עושר ולא במשפט, דיני הנזיקין ודיני החוזים.

כמו כן לטענת המשיבה כל קביעה של מתן פיצוי מעבר להסדר אשר נקבע במסגרת כללי בזק יהיה בו כדי להביא לגלגול עלויות על ציבור הצרכנים.

...

בנסיבות העניין ומבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי טוב עשו הצדדים משבאו ביניהם בדברים והגיעו להסכמה המדוברת.

סוף דבר בקשת ההסתלקות המוסכמת מתקבלת.

הנני מורה על דחיית תביעתם האישית של המבקשים ועל מחיקת בקשת האישור.

התובע טוען, כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן וזאת מאחר ולא אספה את הציוד מביתו, ועל כן דורש כי הנתבעת תשיב את הכספים שנגבו ממנו שלא כדין וכן מבקש מבית המשפט להטיל פיצויים לדוגמא על הנתבעת.

ביום 31.03.21, פנתה מטעם התובע גב' העונה לשם ''סמדר'' שביקשה להתנתק משירותי הטלפון והכבלים שמספקת הנתבעת לתובע, ולהשאיר את שירותי האנטרנט בלבד.

ואולם סעיף זה אינו חל במקרה דנן, שכן סעיף 14ה (א) חל על ביטול חוזה "עקב פגם בנכס נושא החוזה או העסקה, עקב אי התאמה בין הנכס או בין השרות, לבין הפרטים שנמסרו לו לפי סעיפים 14א(א) ו-(ב) או 14ג(א) ו-(ב), עקב אי-אספקת הנכס או השרות במועד שנקבע לכך בחוזה או בשל כל הפרה אחרת של החוזה בידי העוסק". במקרה דנן, חלות הוראות סעיף 14ה(ב)(2) שם נאמר: " (ב) ביטל צרכן חוזה לפי סעיפים 14א(ג), 14ג(ג) או 14ג1(ג), שלא מהטעמים המנויים בסעיף קטן (א) –

...

אשר על כן, באתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר מכל הטעמים שלעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם הוצאות הנתבעת בסך 500 ₪ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום המלא בפועל.

בפניי תביעה לתשלום פיצויים עבור נזקים שנגרמו לתובע לטענתו, בשל היתנהלות לקויה במתן שירותי תיקשורת של הנתבעת (להלן גם: "הוט") להתקנת שירותי אינטרנט בביתו.

התובע דורש פיצוי בגין אובדן 7 ימי עבודה על סך 5,950 ₪; פיצוי של 200 ₪ בגין שימוש ומיצוי חבילת האנטרנט; החזר כספי בסך 600 ₪ עקב תשלום על שימוש במודם לאחר הפסקת ההיתקשרות עם הנתבעת; פיצוי של 2,000 ₪ עקב ירידת ערכן של המניות בהן השקיע, וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, בשיעור של 4,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי התובע הועבר לשירות הטריפל עקב אי־הבנה שנוצרה בין התובע לנציג השרות.

הקטנת הנזק החובה החוזית להקטנת ניזקי ההפרה מעוגנת בסעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים התרופות").

באשר להחזר הכספי על התשלום שמבוצע בנוגע למודם, בדיון העיד נציג הנתבעת כי התובע לא שילם על השמוש במודם מרגע נתוקו ולא הובאה כל ראייה המוכיחה אחרת.

...

מעדויות הצדדים נחה דעתי כי אכן העיכוב בחיבור לאינטרנט נגרם בשל תקלה אצל הנתבעת.

התוצאה: הנתבעת תשלם לתובע סך של 100 ₪ עקב מיצוי חבילות חבילת האינטרנט.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך 1,600 ₪ עבור עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בשל התנהלותה של הנתבעת, וכן הוצאות משפט בסך של 400 ₪.

השוכרת הגישה תביעה שכנגד בסך של 10,800 ₪, בטענה להפרת חוזה מצד המשכיר, הסגת גבול, כשלון תמורה (אי הספקת שירות אינטרנט תקין כמחויב בהסכם) אי התאמת המושכר (שינוי פני המושכר בשל פירוק גדר במבוק בגינה), השבה ועגמת נפש.

כן זכאית היא לשיטתה לפצוי בגין נזק שניגרם לה לאחר שנאלצה לעבור דירה ולשאת בהוצאות נוספות וכן בגין עגמת נפש.

ואולם, לא סברתי שיש בהודעה זו (שנשלחה לאחר כשלושה חודשים מההודעה האחרונה בעיניין) כדי לסייע לשוכרת, הן משום שלא כל כשל או נתוק בהספקת האנטרנט מצדיקים ביטול חוזה, והן משום שההודעה נשלחה לאחר שהשוכרת כבר הודיעה על כך שהיא עוזבת את המושכר, ולכן נראה שאף נותק הקשר הסיבתי בין השניים.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הגרסאות בעניין זה, מצאתי להעדיף את גרסת המשכיר שנתמכה גם בגרסת בן זוגה של השוכרת שלפיה, הגעת המשכיר הייתה אך ורק לצורך רווחתם של השוכרים או לצורך טיפול במושכר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי באשר הוגש באתי לכלל דעה שמסקנת השוכרת שלפיה נמצאו שוכרים במקומה, לא היה על מה שתסמוך וכי המשכיר עשה ופעל ללא הצלחה לצמצום הנזק והשכרת המושכר.

לאור האמור אני קובעת כי השוכרת היא שהפרה את החוזה.

בכתב תביעתו עתר התובע לסעדים הבאים: תשלומי עמלות מכירה בסך של 330,014 ₪; פיצוי בגין אי הודעה מוקדמת בסך של 563,930 ₪; פיצוי עבור סיום ההיתקשרות בסך של 308,262 ₪; השבת חילוט שלא כדין של הערבות הבנקאית בסך של 130,000 ₪.

סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 שכותרתו: "פיצויים בעד נזק שאינו של ממון" קובע, כי: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". הפצוי הלא ממוני כפוף לשיקול דעת שפוטי, והגישה השיפוטית להענקת פיצויים על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום וההגבלה: "פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני... נתונה לשיקול דעת בית המשפט... ומכאן, שהיא שמורה למקרים מיוחדים." (ראו: ע"א 34737/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835 (1998)).

אלא, שלטענת הנתבעת החוזה בעניינינו הוא אינו חוזה לשם "רכישת טובין", כי אם חוזה למתן שירותים שונים ללקוחותיה של הנתבעת, לרבות שירותי אקטיבציה של חבילות תיקשורת, תכנית DATA שירותי אינטרנט ושירותי טלפון קוי, שירותי ייעוץ והדרכה ללקוחות פוטנציאליים המעוניינים במוצרי הנתבעת וללקוחות הקיימים, שירותי תיקון יחידות קצה תקולות וכיו"ב. כמו-כן, טוענת הנתבעת, כי כתב התביעה נעדר מאמירה לפיה החוזה בעניינינו מוגדר כ"חוזה סוכנות" לפי החוק.

כמו-כן, לא נעלמה מבית-המשפט העובדה שהתובעת בחרה להגיש תביעה נגדית שנה לאחר שהנתבע הגיש תביעה נגדה וכן לעצימת העיניים שלה בהתנהלותה בזמן אמת מול מר אלשמי כגון: התקלה המחשובית שאיפשרה חלק מההפרות הללו על-ידי העובדים, העידר בקרה בסיסי, וכן העובדה שמר אשלמי נותק מהמערכת באופן חד צדדי מבלי ליתן לו אפשרות להיתגונן, תרמו לנזקים להם התובעת טוענת.

...

לפיכך, דין ראש נזק זה להידחות.

לאחר עיון בטענות הצדדים עולה, כי דין טענה זו להידחות.

בנסיבות התיק, ובהתחשב בראיות שהוגשו, יש להפחית את הפיצוי המוסכם לסכום המשתווה לסכום שחברת פרטנר מודה שמגיע למר אלשמי בגין עמלות המכירה שביצע בהתאם לסעיף 40 לפסק דין זה. סוף דבר אשר על-כן ולאור כל הנימוקים לעיל, שתי התביעות שבכותרת מתקבלות, באופן שסכומיהן מתקזזים זה מול זה. בנסיבות הענין, כל צד ישא בהוצאותיו.