פיצוי בגין אי מסירת מכתב סיום העסקה: חוק הודעה מוקדמת

פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה התובע עתר לחייב את הנתבע בפצוי בסך שלא יפחת מ- 15,000 ₪ בשל אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקתו, בהתאם להוראת סע' 5(ב)(2) לחוק הודעה לעובד (סע' 24.3 לכתב התביעה).

פיצוי בגין אובדן זכאות לדמי אבטלה בכתב תביעתו (סע' 24.11) ובתצהירו (סע' 32.2) עתר התובע לקבלת פיצוי כולל עבור אובדן זכאותו לדמי אבטלה, לטענתו הן על רקע סרוב הנתבע למסור בידיו מכתב סיום העסקה, הן משום שהנתבע מסר למוסד לביטוח לאומי גרסה לפיה התובע התפטר "ללא כל סיבה מוצדקת" והן משום שהנתבע הנפיק לו תלושי שכר פקטביים הנמוכים מגובה שכרו האמתי והפריש עבורו סכומי ביטוח הנמוכים מן הנידרש – דבר המשליך לטענתו על הקף זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, כאשר התובע טוען לנזק כספי שניגרם לו במניעת דמי האבטלה ממנו.

יחד עם זאת, ככל שהעובד יוכיח נזק קונקריטי בגין אי קיום החובה למסור לו מכתב פיטורים (כגון: סירוב המוסד לשלם דמי אבטלה; איחור בתשלום דמי אבטלה; הוצאות הכרוכות בהתדיינות מול המוסד לביטוח לאומי וכו'), וככל שיוכיח כי המנעות המעסיק ממסירת מכתב פיטורים הייתה בלתי סבירה, יוכל לתבוע פיצוי בעד נזק שניגרם לו עקב אי מתן מכתב פיטורים על פי חוק הודעה מוקדמת או עקב אי מתן מיסמך אחר שהמעסיק חייב למסור לעובד".

...

לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה נדחית בזאת.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 35,200 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.2.2012 (מחצית תקופת הזכאות) ועד מועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 3,500 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך 21,945 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13, ועד למועד התשלום בפועל; דמי הבראה בסך 5,194 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל; החזר הוצאות נסיעה בסך 7,207 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.12 ועד למועד התשלום בפועל; פיצויי פיטורים בסך 82,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל; פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 5,058 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.2.12 ועד מועד התשלום המלא בפועל; הפרשי הצמדה וריבית על הסך של 1,933 ₪ מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל ביום 13.3.13.

יתר התביעות – נדחות.

בתובענה זו, שסכומה הכולל 66,553 ₪, נתבעו הרכיבים הבאים: פצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (העדר שימוע), תמורת עבודה בשעות נוספות, פיצויים בגין עוגמת נפש, ופצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב בדבר תנאי העסקה.

לא הוצג מצד התובע הסבר מספק לעובדה שבמכתב מיום 15.12.16 (יום שישי) צוין שמועד סיום העסקה יכנס לתוקפו לאחר ימי ההודעה המוקדמת, ביום 12.1.17 (ר' תלוש שכר לחודש 1/2017, נספח ב' לתצהיר הנתבע; עדות התובע בעמוד 14, שורות 28 – 34).

מכל מקום, גם אם ניתן להגיע למסקנה שונה בדבר נסיבות סיום העסקתו, הרי שעל פי הראיות שהוצגו, הנתבע ערך לתובע גמר חשבון בתלוש השכר לחודש ינואר 2017 (נספח ב' לתצהיר הנתבע), לפיו קיבל התובע פצויי פיטורים בגובה 4,579 ₪, בסכום כולל של 11,242 ₪ (בתוספת הסכומים שהופקדו בקופת הפיצויים בסך 6,663 - סעיף 12 לתצהיר התובע) ושכר עבודה לחודש ינואר 2017 –המהוה את תקופת ההודעה המוקדמת.

פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה לטענת התובע, לא נימסרה לו הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה, ועל כן נתבע פיצוי בסך 5,000 ₪, בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד).

...

מכל מקום, משמדובר בטענות שעלו לראשונה בסיכומי התובע ואף לא כומתו בכתב התביעה, דין טענות התובע בעניין זה להידחות.

אשר על כן גם טענת הקיזוז לגבי הדוחות נדחית.

סוף דבר - התביעה נדחית בעיקרה, ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: גמול עבודה בשעות נוספות בסך 5,602 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.2.16) ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 בסך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

לטענתה נעשה לה קזוז בנגוד לדין, בגין אי מתן הודעה מוקדמת, כעולה מתלוש השכר לחודש 12/2018 אשר נימסר לה רק לאחר הגשת התביעה.

סעיף 8 להסכם ההעסקה קובע כך: "הצדדים מסכימים כי במידה וירצו להביא לסיומם של יחסי העבודה על פי הסכם זה, עליהם לעשות זאת בהודעה מוקדמת. מוסכם על שני הצדדים כי תקופת ההודעה המוקדמת הנה 30 ימים ללא קשר לוותק העובדת. בתקופת ההודעה המוקדמת ישררו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, אלא עם הסכימו הצדדים בכתב לוותר על תנאי זה." יצוין כי סעיף 24 להסכם ההעסקה קובע כי "הצדדים רשאים לסיים הסכם זה בהודעה מראש אחד לשני בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001" (ההדגשות במקור), אולם העובדת לא חלקה על הסכמת הצדדים למתן הודעה מוקדמת בת 30 ימים במסגרת הסכם ההעסקה.

במכתב מאת פרומו לעובדת מיום 3.1.2019 (נספח 5 לתצהיר העובדת) לא צוין דבר באשר לאי הופעתה לעבודה בימי ההודעה המוקדמת לפי חוק וכך אף ביתר ההתכתבויות בין הצדדים שצורפו לכתבי הטענות, אשר נערכו בסמוך לסיום ההעסקה.

התביעה שכנגד לטענת פרומו, העובדת נטשה את עבודתה, ללא מתן התראה מוקדמת בת 30 ימים כפי העולה מסעיף 8 להסכם ההעסקה עליו חתמה ביום 5.8.2018 ובכך הפרה את ההסכם, לפיכך לטענת פרומו העובדת חייבת בפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת ומפנה אף להוראות סעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001.

...

לאחר שעיינו בכל חומר הראיות, ושמענו את העדים, אנו קובעים כי יש לדחות את התביעה שכנגד.

נוכח האמור, התביעה שכנגד לא הוכחה, והיא נדחית בזאת על כל רכיביה.

סוף דבר פרומו תשלם לעובדת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל: עבור הפרשי שכר לחודש נובמבר 2018- סך של 1,000 ₪.

ביום 25.7.19 נימסרו לנתבע סיכום שיחת שימוע והודעה על סיום העסקה.

התביעה שכנגד פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה לטענת הנתבע יש לחייב את התובעת בפצוי בסך 2,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה כנדרש בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) התשס"ב- 2002 ("להלן "חוק הודעה לעובד").

בנסיבות אלה, ובהעדר חישוב וקיזוז מסודר של שעות העבודה, נדחית התביעה שכנגד ברכיב זה. פיטורים שלא כדין הנתבע פוטר מעבודתו בהתאם למכתב סיום העסקה מיום 25.7.19, לאחר שימוע שנערך ביום 21.7.19.

התובעת טענה שיש להקיש מהוראות הדין בנוגע לנסיבות המצדיקות שלילת פצויי פיטורים, ומההפניה לתקנון העבודה בין היתאחדות התעשיינים להסתדרות העובדים, לפיו בעבירת משמעת חמורה או גניבה ומעילה ניתן להפסיק את העבודה ללא תשלום ואף לפטר ללא הודעה מוקדמת (סעיפים 78- 84 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד).

...

יפים לענייננו הדברים שנפסקו בע"ע (ארצי) 45431-09-16 אלכס גורביץ - א.ב.מ תעשיות פלסטיקה (1989) בע"מ (16.1.18): "הכלל המנחה בעניין טענות קיזוז של מעסיק כנגד תביעה של עובד המוגשת נגדו לתשלום זכויות המגיעות לו הוא, שאין הוא זכאי להישמע בטענה שתשלום כל שהוא שולם בטעות, כאשר הדבר נעשה במשך כל תקופת העבודה וההטבה הפכה להיות חלק מתנאי העבודה המוסכמים של העובד. בנסיבות שכאלו המעסיק אינו רשאי לבטל את ההטבה לאחר שהעובד סיים לעבוד". הטענה לקיזוז שכר עבודה נדחית.

סיכום התביעה העיקרית נדחית במלואה.

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, כך שהתובעת תשלם לנתבע את הסכומים הללו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום: פיצוי בגין היעדר הודעה לעובד על תנאי עבודה בסך 2,000 ₪.

אמנם, בהתאם לסעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 מעסיק מחויב למסור לעובד בסיום יחסי העבודה אישור בכתב על תקופת ההעסקה ואולם, אין באי מסירתו כדי להעביר את נטל ההוכחה אל המעסיק.

התובע מסר גרסה מפורטת ביחס לנסיבות סיום ההעסקה ולתאריך שבו נימסר לו המכתב כבר בכתב התביעה.

הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה את הסכומים הבאים: פצויי פטורים – סך 14,365 ₪; תמורת הודעה מוקדמת – סך 3,283 ₪; פיצוי בגין אי עריכת שימוע – סך 5,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד – סך 2,500 ₪; דמי הבראה – סך 6,237 ₪.

...

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע – נדחית במלואה.

על אף התוצאה אלינו הגענו, הואיל ואין חולק כי הנתבע היה בעל מניות יחיד בנתבעת מולו התנהל התובע בכל תקופת העסקתו ובהתחשב בכך שלא שולמו לתובע מלוא זכויותיו, לא מצאנו לחייבו בהוצאות.

הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה את הסכומים הבאים: פיצויי פטורים – סך 14,365 ₪; תמורת הודעה מוקדמת – סך 3,283 ₪; פיצוי בגין אי עריכת שימוע – סך 5,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד – סך 2,500 ₪; דמי הבראה – סך 6,237 ₪.