פינוי שוכר מדירה ע"י עורך דין: ייצוג משפטי בהליכי פינוי

המבקשת טוענת שהיא אישה פשוטה, מוחלשת וחסרת השכלה הסובלת מליקויים ריגשיים ונפשיים, בגינם היא מוכרת על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעלת אובדן כושר עבודה בשיעור של 100% וכי היא יוצגה בהליך תביעת הפינוי על ידי עורך דין בבייב אשר העניק לה ייצוג משפטי כושל וקיימים נגדו הליכים משפטיים רבים ופסקי דין על ייצוג לא ראוי של לקוחותיו.

באת כוח המבקשת חזרה ותיארה את מצבה ומוגבלותה של המבקשת באופן שחייב ייצוג משפטי הולם, טענה שלא ניתן למבקשת ייצוג משפטי ראוי בהעלאת טענת הגנה לא נכונה, כי המשיבה אינה מתייחסת בתגובתה לכך שהדירה מוחזקת בידי המבקשת למעלה משמונים שנה ומקרא פרוטוקול הדיון אליו מפנה המשיבה מעלה כי למבקשת דירת מגורים אחת והנכס הנזכר אינו דירת מגורים, אלא מחסן המושכר כמחסן.

דיון לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה על נספחיהן, נתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות; המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע פסק דין לפינוי שניתן ביום 17.11.2016 ואשר אישר הסכמת הצדדים, והמבקשת בכלל זה, לפינוי המבקשת מהדירה בטענה שהיא קיבלה ייצוג משפטי לא ראוי בהליך הפינוי -בכך שלא עלתה מטעמה טענה שיש להכיר בה כבעלים של הדירה מכוח ירושה ולחלופין כדיירת מוגנית "נדחית", וכן מהטעם שהודעת עורכת דינה שהיא מסכימה לפינוי לא הייתה על דעתה.

...

לטענת המבקשת, עו"ד בבייב שלח עורכת דין צעירה ממשרדו לדיון בתביעת הפינוי, וטען מטעמה כהגנה טענה שגויה ולפיה הדירה היא "דירה ציבורית" כהגדרתה בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח -1998, ולא טען שלמבקשת זכויות בעלות בדירה מכוח ירושה ולחלופין שלמבקשת זכות דיירות מוגנת "נדחית" בדירה, בהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב -1972.

טענתה להיותה דיירת מוגנת נדחית מעלה על פניו קושי, אם לא יותר מכך, כאשר המבקשת אינה מצביעה על התקיימות כל התנאים המצטברים להכרה בה כדיירת מוגנת נדחית ובכללם, המשך מגוריה בדירה מאז סבה (הדייר המוגן המקורי הנטען) ועד לפטירת האב (הדייר הנגזר הנטען) (ראו; סעיף 27 לחוק הגנת הדייר; רע"א 1711/98 שפי נ' עזבון המנוחה שדז'ונסקי, פ"ד נד(1) 34 (2000)).

שיהוי בהגשת הבקשה, מטה את הכף שלא להיעתר לה (ראו: רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 28.6.2010)) וכבר נפסק ש"אין לקבל התנהלות של בעל הדין השוקט על שמריו ורק כאשר "חרב" הפינוי מונחת על צווארו, בוחר הוא לפתוח בהליכים שונים שמטרתם לעכב או למנוע את הפינוי.

הבקשה, אפוא, נדחית.

כך למשל נושא הדירה עלה לדברי המבקש עוד בבית הדין הרבני לפני כב' השופט גליק וכי מותבים רבים ושונים נדרשו לנושא זה. המבקש טען עוד בראשית ההליך בבקשה מספר 5 סעיף 3: "עורך דין איתמר כהן הגיש ב- 3.9.20 בקשה שיקרית לראש ההוצל"פ כמו שאר הבקשות השיקריות שהגיש עד כה. בבקשתו כתב כאילו יצא פסק דין לפינוי..." ובהמשך סעיף 7: "אין צורך כרגע בסעד זמני כי לא יצא עדיין פסק דין לפינוי כפי שטוען עורך דין א. כהן ולכשיגיע בקשתי להוצל"פ לביטול האזהרה לפינוי, האזהרה (בעזרת השם) שהוציא ראש ההוצל"פ תבוטל". מסתבר, כי בסופו של דבר בוצע הפינוי והמבקש גם בשם אישתו נזעק מחדש אל בית המשפט כדי לעתור לסעד.

ראו לדוגמה החלטת כב' השופט יהושע גייפמן מיום 28.4.2020 בתיק זה, החלטת כב' השופטת ירדנה סרוסי מיום 30.4.2020 בתיק זה. על כך טען המבקש במסגרת בקשתו מספר 15 מיום 24.6.2020 למחיקת התביעה: "אני לא עורך דין. אין לנו אמצעים לשכור עורך דין כי הקיצבאות שאנו מקבלים מהביטוח לאומי בתוספת השלמת הכנסה, בקושי מספיקה למחיה. לישכת הסיוע המשפטי מסרבת לסייע". מכל מקום נראה, כי אם כבר פונו המבקש ואישתו דבורה מאותה דירה ע"י כב' ראש ההוצל"פ, הדבר לא נעשה בחלל ריק.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני רואה לנכון לדחות את הבקשה לצוו זמני וממליצה למבקש/ים לפנות לייצוג משפטי ולפעול בדרך של פנייה לערכאות הרלוואנטיות.

...

כך למשל נושא הדירה עלה לדברי המבקש עוד בבית הדין הרבני לפני כב' השופט גליק וכי מותבים רבים ושונים נדרשו לנושא זה. המבקש טען עוד בראשית ההליך בבקשה מספר 5 סעיף 3: "עורך דין איתמר כהן הגיש ב- 3.9.20 בקשה שיקרית לראש ההוצל"פ כמו שאר הבקשות השיקריות שהגיש עד כה. בבקשתו כתב כאילו יצא פסק דין לפינוי..." ובהמשך סעיף 7: "אין צורך כרגע בסעד זמני כי לא יצא עדיין פסק דין לפינוי כפי שטוען עורך דין א. כהן ולכשיגיע בקשתי להוצל"פ לביטול האזהרה לפינוי, האזהרה (בעזרת השם) שהוציא ראש ההוצל"פ תבוטל". מסתבר, כי בסופו של דבר בוצע הפינוי והמבקש גם בשם אשתו נזעק מחדש אל בית המשפט כדי לעתור לסעד.

ראו לדוגמה החלטת כב' השופט יהושע גייפמן מיום 28.4.2020 בתיק זה, החלטת כב' השופטת ירדנה סרוסי מיום 30.4.2020 בתיק זה. על כך טען המבקש במסגרת בקשתו מספר 15 מיום 24.6.2020 למחיקת התביעה: "אני לא עורך דין. אין לנו אמצעים לשכור עורך דין כי הקצבאות שאנו מקבלים מהביטוח לאומי בתוספת השלמת הכנסה, בקושי מספיקה למחיה. לשכת הסיוע המשפטי מסרבת לסייע". מכל מקום נראה, כי אם כבר פונו המבקש ואשתו דבורה מאותה דירה ע"י כב' ראש ההוצל"פ, הדבר לא נעשה בחלל ריק.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני רואה לנכון לדחות את הבקשה לצו זמני וממליצה למבקש/ים לפנות לייצוג משפטי ולפעול בדרך של פנייה לערכאות הרלוונטיות.

יתר על כן, מתוך התחשבות ולאור התוצאה אליה הגעתי , אני מורה על בטלות חוב האגרה הרובץ כלפי המבקשים בתיק זה. ניתנה היום, י"ז אלול תש"פ, 06 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

ביום 4.12.16 חברת הניהול שלחה לתובעת מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים המורה לה להוציא את כלבה ממיתחם הדירה בתוך 14 ימים, תוך שהביאה לתשומת לב התובעת לחתימתה על מסך בו התחייבה שלא להכניס כלב לדירה, שאם לא כן תנותק מכל השירותים הניתנים לבעל יחידה בפרויקט.

חברת הניהול דרשה פינוי השוכרים מהדירה.

בעדותה טענה התובעת כי רצתה עורך דין מטעמה ועורך הדין שרצתה דיבר איתם ולאחר שיחה אמר לה שהיא חייבת להיות מיוצגת על ידי עורך הדין רק כך תמכר הדירה (בפרוטוקול עמ' 2 ש' 16-13).

ויותר מכך משלא שוכנעתי כי המוכר ניהל עימה משא ומתן בחוסר תום לב ממילא לא ניתן לייחס לחברת הניהול סיוע בהקשר זה. האם התובעת זכאית להשבת מס הרכישה טענת התובעת כנגד עורך הדין בסוגיה זו היא למעשה כי התרשל בתפקידו באופן שהוביל לחיובה בתשלום נוסף של מס רכישה שאת השבתו היא תובעת בהליך זה. מעבר להעלאת הטענה לא הביאה התובעת ראיות כלשהן להוכחת התרשלות עורך הדין.

...

סוף דבר בטרם אסיים אציין כי לא אכביר מילים לגבי אופן ניהול ההליך על ידי התובעת, אשר משתקף היטב בהחלטות השונות שניתנו במהלך הדיונים.

סיכומו של דבר לאחר שבחנתי טענות הצדדים מצאתי לדחות את התביעה העיקרית על כל רכיבי הנזק שנתבעו.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 23,000 ₪ לכל אחד.

הנתבע הגיש כתב הגנתו ביום 23.3.2023 תוך שקודם לכן (בינואר 2023) פונה המחסן (לטענת הנתבע - סילוק היד בוצע על ידי שוכר דירתו של הנתבע, שהוא זה אשר אחז במחסן).

ביום 30.5.2023, ימים ספורים טרם מועד הדיון, הבהיר התובע בהודעת דוא"ל לב"כ הנתבע, כי אי הסכמת הנתבע לפשרה לפי תנאיו של התובע תביא לנקיטה בהליך משפטי חדש על ידי התובע בשל תליית כביסה לייבוש מדירת הנתבע מעל רום המרחב של חצרו של התובע אשר שייך לו בלבד.

תקנה 153(ג) מורה להיתחשב "בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש". במקרה דנן לא נפסק סעד, התביעה לא היתה כנגד בעל הדין הנכון ובכל מקרה לא היה מקום להמשיך לנהל את ההליך שכן הפינוי בוצע עוד טרם הגשת כתב ההגנה.

משמע, לצד רצונו של התובע לעמוד על טיעון לגבי הוצאות המשפט שהוא דורש (כעורך דין המייצג את עצמו בתביעה שהסעד הנתבע בה הושג עוד טרם הגשת כתב ההגנה), על בית המשפט לשקול גם שיקולים הנוגעים לכלל הבאים בשעריו וממתינים לטפול בענייניהם נוכח הטיפול המתארך בהליך אחר.

יידרש יהיה לאזן, מחדש, בין אגרת משפט ששולמה (699 ₪) ושכר ראוי בגין הגשת התביעה דנן על ידי התובע (שהוא עורך דין המייצג את עצמו) לבין ההוצאות שהנתבע זכאי להן נוכח דיון סרק שהתייצב אליו וכן גרירתו להדיינות משפטית מלאה לאחר שכבר דאג לכך שהסעד הנתבע יתקיים עוד טרם הגשת כתב ההגנה.

...

במקרה דנן, נוכח השיקולים האמורים, סבורני כי התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים פסיקת הוצאות משפט בשיעור החורג כלפי מטה מהקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000.

התוצאה הבקשה להגשת תגובה לתשובת הנתבע - נדחית.

הבקשה לביטול פסק הדין מיום 5.6.2023 - נדחית.

סעד הפינוי התייתר לאחר שבמהלך ניהול ההליך פונתה הדירה, ועניינו של פסק הדין איפוא בסעד הכספי בלבד.

אדם בר דעת הטוען, כי חתם על מיסמך מבלי להבין את משמעות חתימתו, או הקליט הודעות קוליות שתוכנן אינו על דעתו, וזאת בהשפעת כדורים פסיכיאטריים, אין די בכך שיציג מסמכים רפואיים המעידים על מצב רפואי ונפשי מורכב, ואף לא על נטילת כדורים, אלא שעליו להגיש חוות דעת ערוכה כדין, לצורך הוכחת טענה זו בהליך המשפטי הנידון, ושעורכה יעמוד לחקירה נגדית עליה.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, קבע המומחה כי בהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדים כמפורט לעיל, היה על הנתבעים לשלם לתובע בגין מלוא התקופה עד פינוי הדירה, דמי שכירות בהקף כולל של 718,194 ₪ (סעיף 20 לחוות הדעת).

כעולה מן המובא לעיל, התובע עצמו לא חלק על כך שהסכם השכירות הראשון, שנחתם בין הצדדים ביום 6.3.2013, נחתם כדין, והוא אישר למעשה כי חתם על הסכם זה, בעודו מיוצג ע"י עורך דין, והוא נחתם על ידיו מרצון, בעודו מבין את תוכנו וחותם עליו מדעת ובהבנה (סעיף 12 לתצהיר התובע).

...

במצב דברים זה אני סבורה כי התובע כשל מלהוכיח כי הנתבעים או מי מהם חייבים לו סכומים כלשהם בגין דמי השכירות, ולפיכך דין תביעתו להידחות.

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

במצב דברים זה, ובהתחשב בכך שהתביעה נדחתה במלואה לאחר חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, מצאתי לחייב את התובע בהוצאות בהן נשאו הנתבעים כשכר טרחת המומחה מטעמם והמומחה מטעם בית המשפט, וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 60,000 ₪.