פינוי פולשים ממקרקעין באמצעות שימוש בכוח

עוד עולה מתשריטים אלו שצורפו לראיות הנתבעים, כי מישפחת צרור וביטון (נתבעים 1, 4-5) מתגוררים בשכנות זה לזה בחלקה 84 מגוש 13856, והם עושים שימוש במקרקעין הנמצאים בצד המערבי לשטח שבבעלותם, כך שמשפחת צרור "פלשו" לחלקה 51, ואילו ביטון "פלש" לחלקות 51 ו- 104 , ומאחורי הפלישה עוברת אותה דרך גישה שנסללה ע"י הרשות המקומית, והשמוש שעושים נתבעים אלו במקרקעין שבבעלות המדינה הוא בין דרך הגישה לבין גבול חלקה 84 שבבעלות נתבעים 1, 4 ו-5.

עוד נישאלה המפקחת אודות רישום הזכויות בטבו בשנת 1990 על שם הנתבעים בחלקות שבהם ממוקמות דירות הנתבעים, וכיצד נעשה רישום זה ע"י התובעת בטרם תיקון הגבולות והסדרת הפלישות, והשיבה כי הבעיה קשורה לקיומם של חוסרים בכוח אדם, ואילו היה מספיק כוח אדם, היה צורך בפנוי הנתבעים משטח הפלישה בטרם רישום הזכויות בדירות על שם הנתבעים [ראו עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 1-14].

...

באשר לדרישת התובעת לפיצול סעדים לשם העלאת טענות כספיות, סבורני כי יש מקום להורות על פיצול סעדים, שכן לפניי נידונה שאלת עצם הזכאות להחזיק במקרקעין ע"י הנתבעים, ועתה ככל שיעלה בידי התובעת להוכיח זכאות לדמי שימוש ראויים, איני רואה מקום לחסום אפשרות זו. יחד עם זאת, ראוי לציין בעניין הזה, ומבלי לקבוע מסמרות, כי מאחר ונקבע כי השימוש אשר נעשה ע"י הנתבעים במקרקעי התובעת למשך שנים היה בהתאם לרשות מכללא, הרי ששאלת זכאות התובעת לעתור לדמי שימוש אמורה להיבחן החל ממועד ביטול הרשות בלבד, מועד שכפי שהובא לעיל הינו בתכוף לפני הגשת התביעות נגד הנתבעים.

סוף דבר סיכומו של דבר, הנתבעים הוכיחו כי ניתנה להם רשות מכללא שהינה הדירה לשימוש במקרקעין נשוא המחלוקת, ברם הנתבעים לא הוכיחו כי קמה להם זכות שבדין להמשיך ולהחזיק במקרקעין.

משכך, דין התביעה לסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין להתקבל.

בהתאם להוראות סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, רשאי מחזיק במקרקעין כדין להוציא אדם שתפס את המקרקעין שלא כדין, באמצעות שימוש בכוח במידה סבירה, בתנאי שהפעולה נעשית בתוך שלושים ימים מיום התפיסה.

בנוסף, מוגבל השמוש באמצעי זה למצב בו עובדת הפלישה היא ברמת וודאות גבוהה, והוא נועד לאפשר מענה ל"פלישה טרייה" בלבד, שהיא פלישה שאירעה לכל היותר 30 ימים עובר לפעולה (ראה בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נגד מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד סב(2) 57, בג"צ 109/70, המוטראן הקופטי האורתודוכסי של הכיסא הקדוש בירושלים והמזרח הקרוב נגד שר המישטרה, פ"ד כח(1) 225), י. ויסמן, דיני קניין - החזקה ושימוש, תשס"ו - 2005, עמ' 83 - 85 ועמ' 87).

לפיכך, לאחר חלוף 30 יום מיום תפיסת החזקה על ידי מסיג גבול, לא ניתן להרחיק את הפולש בדרך של עשיית דין עצמית, אלא נידרשת פניה לבית משפט אזרחי לקבלת פסק דין לפינוי כנגד הפולש בפלישה שאינה טרייה (ראה בש"פ 948/07 אביטל אברהם נגד מדינת ישראל (8.3.2007), בג"צ 6735/04 סוכובולסקי נגד השר לעינייני בטחון פנים, פ"ד נט(1) 331).

...

סיכום לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני מקבל את התביעה העיקרית ומחייב הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 428,835 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת את אגרות המשפט, שכ"ט המומחה מטעמה וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ₪.

אני דוחה את התביעה שכנגד.

רקע וטיעוני הצדדים בתמצית: ביום 23/8/18 הגישה המבקשת, באמצעות המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועמ"ש בפרקליטות המדינה, בקשה אשר במסגרתה עתרה למתן צו להפסקת השמוש החורג שנעשה ע"י המשיבים ללא היתר במקרקעין הידועים כגוש 15069 חלקות 5 ו-6 וכן בגוש 15828 חלקה 8 בטבריה (להלן: המקרקעין).

לבקשה צורפו אף כתבי בית דין בנוגע לתביעה לפינוי, הריסה וסלוק יד שהגישה רמ"י נגד המשיבים בגין הפעלת עסק מסחרי על רצועת חוף על קו המים בכינרת לצורך אחסנת סירות ואופנועי ים תוך פלישה למקרקעין ללא הסכמה או הרשאה מצד הבעלים, אגב מניעת הגישה החופשית של הציבור לחוף.

היתייחסות המשיבים באמצעות באת כוחם לשימוש החורג נגעה, בעיקרה, להליכים אשר קדמו לכך, להיתרים אשר ניתנו ואלו אשר בוטלו, וכן לאכיפה הבררנית והדורסנית בעיניינם של המשיבים, משיקולים אנטרסנטיים של גורמים רבי כוח ומעמד.

...

קיים קושי במתן אורכה להסדרת השימוש החורג בידי מי שאין לו זכות או היתר כדין לעשות כן. זו למעשה דרישת המשיבים ולא אוכל להיעתר לה. לנוכח האמור אני נעתר לבקשת המבקשת.

סוף דבר : ניתן בזה נגד המשיבים צו להפסקת השימוש האסור, כמבוקש.

לצורך התארגנות המשיבים, אני מורה כי הצו ייכנס לתקפו ביום 16/12/18.

עוד עולה מתשריטים אלו שצורפו לראיות הנתבעים, כי מישפחת צרור וביטון (נתבעים 1, 4-5) מתגוררים בשכנות זה לזה בחלקה 84 מגוש 13856, והם עושים שימוש במקרקעין הנמצאים בצד המערבי לשטח שבבעלותם, כך שמשפחת צרור "פלשו" לחלקה 51, ואילו ביטון "פלש" לחלקות 51 ו- 104 , ומאחורי הפלישה עוברת אותה דרך גישה שנסללה ע"י הרשות המקומית, והשמוש שעושים נתבעים אלו במקרקעין שבבעלות המדינה הוא בין דרך הגישה לבין גבול חלקה 84 שבבעלות נתבעים 1, 4 ו-5.

עוד נישאלה המפקחת אודות רישום הזכויות בטבו בשנת 1990 על שם הנתבעים בחלקות שבהם ממוקמות דירות הנתבעים, וכיצד נעשה רישום זה ע"י התובעת בטרם תיקון הגבולות והסדרת הפלישות, והשיבה כי הבעיה קשורה לקיומם של חוסרים בכוח אדם, ואילו היה מספיק כוח אדם, היה צורך בפנוי הנתבעים משטח הפלישה בטרם רישום הזכויות בדירות על שם הנתבעים [ראו עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 1-14].

...

באשר לדרישת התובעת לפיצול סעדים לשם העלאת טענות כספיות, סבורני כי יש מקום להורות על פיצול סעדים, שכן לפניי נידונה שאלת עצם הזכאות להחזיק במקרקעין ע"י הנתבעים, ועתה ככל שיעלה בידי התובעת להוכיח זכאות לדמי שימוש ראויים, איני רואה מקום לחסום אפשרות זו. יחד עם זאת, ראוי לציין בעניין הזה, ומבלי לקבוע מסמרות, כי מאחר ונקבע כי השימוש אשר נעשה ע"י הנתבעים במקרקעי התובעת למשך שנים היה בהתאם לרשות מכללא, הרי ששאלת זכאות התובעת לעתור לדמי שימוש אמורה להיבחן החל ממועד ביטול הרשות בלבד, מועד שכפי שהובא לעיל הינו בתכוף לפני הגשת התביעות נגד הנתבעים.

סוף דבר סיכומו של דבר, הנתבעים הוכיחו כי ניתנה להם רשות מכללא שהינה הדירה לשימוש במקרקעין נשוא המחלוקת, ברם הנתבעים לא הוכיחו כי קמה להם זכות שבדין להמשיך ולהחזיק במקרקעין.

משכך, דין התביעה לסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין להתקבל.

עפ"י הטענה, אלה פלשו למקרקעין בשטח של כ 173 דונם (להלן: המקרקעין).

על פי טענת המשיבים, המבקשת עושה שימוש בכוחה ובקושי להפרע ממנה באמצעות הליכי הוצל"פ, יחסי הכוחות בין השניים מטים את מאזן הנחות לטובת המשיבים.

זאת ועוד, בפועל, בית-המשפט קמא נידרש להליך הוכחות ולחקירת מצהירים, במסגרת הבקשה לפי פקודת הבזיון, על-מנת לפרש מהי כוונת הצדדים בחתימתם על הסכם הפשרה בכל הנוגע לפצוי בגין פינוי אותם שטחים.

...

המשיבים טוענים מנגד כי דין הבקשה להידחות.

סבורני כי טענת המבקשת בהקשר זה כי עצם קביעת שתי חלופות בידי השמאי המכריע היא כשלעצמה תומכת בטענה כי קיימת מחלוקת כנה בין הצדדים, בשים לב לטעמיו לקבוע שתי חלופות, הינה טענה אשר ראוי שתישמע.

כאמור, בעניין שלפניי שוכנעתי כי סיכויי הערעור נוטים לטובת המבקשת.

משכך, אף על פי שעל פניו מאזן הנחות אינו נוטה במובהק לטובת המבקשת, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור.