מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פינוי מחנות בגין אי תשלום דמי שכירות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בגין אי תשלום דמי שכירות מיום ה – 15.12.2013 – 596,700 ₪.
על פי הסכם הפשרה, הגיעה ליחזקאל מחצית מדמי השכירות שגבה רונן מרמי לוי (ומחנות יפיז).
אין הצדקה לשקול כל פסיקה מעבר לסכום זה. לטענת יחזקאל, מגיעות לו הוצאותיו בשל פינוי מה שבנה רונן על מיגרש 5.
...
עיקר טענות הצדדים לא בכדי פורט כל האמור לעיל.
לא נחה דעתי שמגיעים ליחזקאל סכומים אלה, ודי שאציין בנקודה זו שלמיטב הערכתי היתה עוגמת הנפש נחלת שני הצדדים שכל אחד, מצדו, תרם, למרבה הצער, לעוגמת נפשו של אחיו.
לפיכך נדחית הטענה.
הטענות במישור זה – נדחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

עוד הוכח כי הנתבע פינה את חלקי הנכס הלא־מוגנים רק בעקבות הגשת תביעה נגדו, ושב לסורו כך שהוא עושה שימוש גם בגג הבניין וגם בחצר שבה הוא מחנה את רכבו בנגוד להוראות המפורשות של בית־המשפט בהליכים קודמים.
הגם שעילתו של כתב התביעה הייתה פינוי בשל אי־תשלום דמי שכירות, מצוה בית־המשפט לבחון גם את שאלות הזדון, תום־הלב והתנהגות הדייר כלפי בעל הבית (סעיפים קטנים (3), (4), (6), (8) לסעיף 132 המצוטטים מעלה).
...
ההלכה בעניין זה נקבעה ברע"א 9064/11‏ עוזי קיסלביץ נ' הנסי פרופרטיס לימיטד (חברה זרה) בו בית המשפט העליון אישר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בו בוטל הסעד מן הצדק שאפשר לדיירים להמשיך לשמור על זכויותיהם בדירה למרות שנטשו אותה, ונקבע שעל מנת לפנות את הדירה ישלמו הבעלים לדיירים פיצויים בגובה חלק יחסי מסכום שווי העברת הזכויות המוגנות (החלק שם עמד על 25%: "כאמור, שאלת פינוים של דיירים מוגנים היא ביסודה שאלה של צדק, התלויה כל כולה בנסיבות המקרה. סבורני, כי על מנת שניתן יהא להגשים באופן המיטבי את עקרון הצדק, יש להותיר בידי בתי המשפט ארגז כלים, המאפשר להם מגוון רחב של פתרונות; הצגת הדברים בצורה בינארית עלולה דווקא להביא, בסיטואציות מסוימות, לאי צדק. כך, למשל, יתכנו מקרים – כבענייננו – בהם סבור בית המשפט כי אינם מצדיקים מתן סעד מן הצדק, קרי – מניעת פינוי, אולם מאידך סבור כי פינוי הדיירים ללא תמורה אינו צודק, שכן שילמו בשעתו דמי מפתח ושילמו שכר דירה כסדרו אף שנטשו. לגישתי, אין לומר על "סעד מן הצדק הפוך" "אין חיה כזאת", כדברי בא כוח המבקשים; יש לאפשר לבתי המשפט לבחור גם דרך אמצע, מעין שביל זהב, לילך בה. והדברים תלויי מקרה ומקרה.
הערכת סכומים לצורך סעד מן הצדק היא כאמור מלאכת אומדן עדינה ובה מביא בית המשפט בחשבון את הערכת שווי הדיירות המוגנת בנכס, מצבו הפיסי של הנכס, סוג השימוש הנעשה בו על ידי הצדדים ומנהגם של הצדדים זה בזה בדרך מקובלת ובתום לב. בית המשפט מצא להעריך סעד זה על פי הכלים המשמשים בשיקול הדעת בהערכת תשלום פיצוי בגין הפרה בגין סעד מן הצדק שאינו הפוך בלווית ייחוסם לשווי הזכות המוחזרת : · שומת השמאי ביר ולוח העדכון שלה אשר אותם אימץ בית המשפט בת.א 9166/09 על לוח העלייה שהוצמד אליה.
· הנתבע ישלם הוצאות התובעת לרבות שכר טרחת עו"ד כמחושב על יסוד התעריף המינימלי המומלץ בסך 25,396 ש"ח. זכות ערעור – כחוק.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

לפני תביעה לפינוי הנתבע מחנות אשר התובעים הנם בעליה ולתשלום דמי שימוש ראויים.
התובעים הסתירו מבית המשפט את העובדה כי זוהי התביעה הרביעית המוגשת על ידם כנגד הנתבע, באותן הנסיבות, בהליכים שראשיתם כבר בשנת 2009: · במסגרת התביעה הראשונה, תא"ח 1103-09-09 נחום ואח' נ' טבול ואח', עתרו התובעים להורות על פינויים של הנתבע ואביו מהחנות עקב אי תשלום דמי שכירות (להלן: תביעת הפינוי).
...
טענות הנתבע בכתב ההגנה המתוקן (להלן: כתב ההגנה), טוען הנתבע כי התובעים לא גילו בכתב התביעה את דבר קיומם של הליכים משפטיים רבים קודמים בין הצדדים, אשר נוהלו על ידם בערכאות השונות באותו העניין, במשך למעלה מעשר שנים, בחוסר תום לב, ודין התביעה להידחות ולו מטעם זה בלבד.
שטח החנות שבו עשה הנתבע שימוש בפועל, לפי חוות דעתו של המומחה שלא נסתרה, הינו 158 מ"ר. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין ושקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים, הגעתי למסקנה כי נכון וצודק יהיה להעמיד את דמי השכירות הראויים על סך של 5,000 ₪ לחודש, כלומר להפחית את דמי השכירות הראויים כפי שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט, וזאת נוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה דנן ובכללן העובדה שבמהלך כל השנים, גם לאחר פטירת האב, התובעים ראו בנתבע כדייר מוגן בחנות, הסכימו להחזקתו בחנות וגבו ממנו דמי שכירות מוגנים לפי הסכם השכירות המקורי שנחתם עם האב.
כפי שנקבע לעיל, אין בכל אלה, כדי להובילני למסקנה כי הנתבע הינו דייר מוגן בחנות, שכן, כאמור, השאלה האם רכש הנתבע מעמד של דייר מוגן בחנות הינה שאלה משפטית שיש לבחון לאור חוק הגנת הדייר, או לחילופין לפטור אותו מלשלם דמי שכירות ראויים כפי שהוא מבקש, אך יש בשיקולים אלה כדי להפחית את דמי השכירות הראויים כפי שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט.
התובעים ישלמו עד ליום 08.06.22 את המחצית השנייה של האגרה, אחרת פסק דין זה מבוטל והתביעה תמחק עקב אי תשלום אגרה, וזאת ללא צורך בהחלטה נפרדת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

עוד יצוין, כי תחילה עתרה התובעת לפינוי (גם) מחמת אי תשלום דמי שכירות, ולאחר שאלו הוסדרו נמחקה עילה זו ביום 22.12.2019, ולהלן ידונו הפלוגתות שהוסכמו בדיון ביום 22.12.2019 (להלן: הדיון הראשון): האם בנכס שבו מנהל הנתבע מאפייה הוא בשותפות עם אחר, כטענתו של הנתבע, או שהשכיר את הנכס בשכירות משנה לאחר ובכך מהוה הדבר "נטישה", כפי שטוענת התובעת.
והוא עובד בשתי החנויות הן צמודות אז אין בעיה לעבור מחנות לחנות ואם מגיע קונה הוא רואה ומחכה רגע (עמ' 16 ש. 11), התמורה היא בכך שהוא מקבל אוכל ושתיה ולפעמים גם כסף, גם העד אמיר העיד כי יש איש שלישי שמסייע להם לפעמים שוויש אבו אחמד שמכין את הפלאפל.
...
באשר לטענה כי הנתבע לא הוכיח שעבד עם אביו לפני פטירתו, הרי שמדובר בנטל ראיה שעל התובעת להראותו, בהעדר כל אינדיקציה לכך ובחלוף כל כך הרבה שנים מאז פטירת אביו של הנתבע, הרי שגם טענה זו נדחית.
טרם סיום אוסיף כי איני מקבלת את טענת הנתבע כי התובעת אינה מוסמכת לנהל את נכסי הוואקף, מבלי לקבוע כי היא כן מוסמך באופן גורף, הרי שלא הוצגו בפניי ראיות בעניין זה (יצוין כי התובעת נחקרה על כך, והציגה, בתחילת עדותה, מסמך, שלא צורף לכתב התביעה, לפיו היא המתוואלי של כל הוואקף).
הנתבע שילם לתובעת את דמי השכירות לאורך השנים מאז פטירתו של אביה (ר' עמ' 6 ש. 24-23), ולכן מנוע הוא מלטעון נגד סמכות זו, למצער בהליך זה. לסיכום, התביעה נדחית והתובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪ ובשכר טרחת עורך דין בסך של 11,700 ש"ח. ניתן היום, כ' אייר תשפ"ג, 11 מאי 2023, בהעדר הצדדים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

עוד טוענים התובעים כי הנתבעים שינו את מטרת השכירות מחנות למחסן ללא הסכמת הבעלים דבר אשר מקים נגדם עילת פינוי בגין שינוי מטרת השכירות.
באשר לעילת הפינוי בגין אי תשלום דמי שכירות סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר מקים עילת פינוי אם "הדייר לא המשיך בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו". מקובלת עלי טענת הנתבעים כי כאשר בעל הבית מסרב לקבל את דמי השכירות או כאשר לא ניתן לשלם את דמי השכירות לבעל הבית, הדבר אינו מהוה עילת פינוי.
...
משהגעתי למסקנה כי התובעים זכאים לסעד של פינוי, יש לבחון האם הנתבעים זכאים ל"סעד מן הצדק" באופן שיאפשר להם לשוב ולהחזיק במושכר.
סוף דבר התביעה לפינוי המושכר מתקבלת.
התביעה לתשלום דְּמֵי שְׂכִירוּת ראויים נדחית בזאת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו