ולעומת זאת, האם צודק הוא, שהמשיב, שלא השקיע בדירה דבר מכספו, יוסיף ויחזיק בדירה, ששוויה אינו מועט, והיא ממוקמת במיקום מרכזי עוד למשך שנים רבות, כאשר אין לו זכות בדין להתגורר בה, ולאחר שעשה זאת במשך שנים רק בשל חוסר הידיעה של הבעלים הקודם לגבי הדברים כהוייתם? לעניין זה ניתן להפנות לעניין ויסברג, אשר גם שם מדובר היה ברוכש של הדירה, שרכשה, כשהיא תפוסה, וגם בעיניין שפי התובעים היו יורשי הדירה, אשר ירשוה כשהיא תפוסה, וכך בעיניין פאפו בעלת הדירה קיבלה אותה במתנה כשהיא תפוסה.
כך גם חלק חברי על כך שניתן לראות בהתנהלות זו, ככל השבחה, בה בעת שהמשיב מתגורר בדירה היחידה שהוא מכיר, כאשר לפתע פיתאום בא גורם חדש ומנסה לפנותו ולהותירו ללא קורת גג.
עוד הוסיף השופט ורדי אודות הנזק הראייתי אשר גם בגינו רשאי בית המשפט להפעיל שיקול דעת ולהורות כי מי שטוען שהדייר אשר ראו בו כדייר מוגן כל השנים, אינו כזה, יתכבד ויוכיח זאת, וכשהדברים יפים גם למי שבא בנעלי הבעלים.
...
השופטת עינת רביד:
המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (ת"א 42315-12-14) מיום 17.11.16 (כבוד השופט ג' הימן) בגדרו נדחתה תביעתו של המערער לפנות את המשיב מדירה ברחוב קרל נטר 9א בתל אביב (להלן: הדירה) שנרכשה על ידי המערער ביום 23.1.14 כדירה תפוסה, לאחר שנקבע כי המשיב הוא "דייר מוגן נגזר".
כמו כן נפסק כי המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 1500 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 23,000 ₪.
משכך, סבורני כי יש לבחון את הנסיבות דנן בשני היבטים נפרדים.
על רקע האמור, יש גם לבחון את המשך השכירות, באופן שהשוכרים שוכרים את מלוא הדירה, גם אם האם נטלה חלק במימון.
יתר על כן, גם לאחר פטירת המנוח לא הייתה כל רלוונטיות למעמדה של האם, אם כדיירת מקורית או כדייר נגזר, הואיל ואין כל שוני בתנאי השכירות, וההבדל עניינו אך ורק, בשאלת "הדור השלישי".
ודוק, סבורני כי אותה "עשיית עושר" שנטענה ביחס למערער, אין בה בנסיבות דנן, ליצור "יש מאין" ולקבוע כי בגין כך ישתנה מעמדו של המשיב.
