פינוי דירה בבעלות עמידר בתל אביב

השופט י. אטדגי: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט י. נמרודי) בת.א. 25947-08-14, אשר קיבל את תביעת המשיבה לסילוק ידם של המערערים מהדירה, חצר ומחסן ביפו (להלן – "הדירה") וחייב אותם בתשלום דמי שימוש ראויים על סך 58,800 ₪ וכן בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

אסמכתא לכך ניתן למצוא גם במכתב עמידר ללשכה לסיוע משפטי, מיום 2.6.2011, סעיף 3 למכתב (מוצג 9 למוצגי המערערים).

מלבד זאת, לא הוכח הקשר בדבר הסכום של 10,000 ₪ לתמורה הראויה עבור הדירה, או כיצד חושב סכום זה. הדרך השנייה להוכחת אותה "הבטחה" הייתה עדות המערערת בדבר הבטחה שנתנה לה המשיבה בשנת 1990, עת פינתה דירה אחרת שבבעלות המשיבה בחולון, לתת לה דירה אחרת במקומה.

...

התוצאה הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבה הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪.

בתביעה נטען כי המבקש פלש לדירה בבעלותה של עמידר בתל אביב (להלן: הדירה).

כמו כן טען המבקש כי עמידר אינה רשומה כבעלת הדירה, וכי מכל מקום יש להכיר בו כדייר ממשיך של דיירת מוגנת קודמת שהתגוררה בה. ביום 6.9.2020 דחה בית משפט השלום את הבקשה וקבע כי עומדת לעמידר הזכות להגיש תביעת פינוי וכי מתצהיר השליח ואישור המסירה שצורפו לבקשה עולה שכתב התביעה נימסר למבקש כדין.

...

הטעם המרכזי העומד ביסוד החלטתי הוא החשש שדחיית בקשתו של המערער למתן ארכה להגשת בקשת רשות הערעור, בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, מובילה לתוצאה קשה ובלתי-מידתית, שיש בה כדי לנעול את שערי בית המשפט בפניו, וכל זאת בהקשר הרגיש של זכויות בדירת מגורים יחידה (ראו: בש"א 2263/13 פלונית נ' שרון דגודגה, פסקה 9 (24.4.2013)).

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שניתנת למבקש ארכה להגשת בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי עד ליום 27.6.2021.

אני מורה כי הצו הארעי עליו הוריתי ביום 20.4.2021 יישאר על כנו עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, ככל שתוגש, או עד לאחר חלוף המועד האחרון להגשתה במקרה שלא תוגש בקשה כאמור, לפי המוקדם.

טרם כניסת הוריי הנתבעת לדירה, הם התגוררו בדירה ברחוב יפת 22 בתל אביב-יפו, שהייתה בבעלות עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "הדירה ביפת" ו- "עמידר", בהתאמה).

סכום הפקדון נטו הוא 33,400 ל"י. סכום זה אכן תואם את הסכום הנקוב בסעיף 6 לחוזה השכירות (סעיף ג', סעיף קטן 3, תחת "תנאי פקדון"), ובהמשך (סעיף קטן 7): "ע"י העברה מדמי פנוי עמידר 38.000 ל"י". ועדת הפינויים קבעה דמי פינוי לדירה ביפת בסכום של 47,114.91 ל"י. על המכתב ישנו חישוב בכתב יד כדלקמן: 47,114.91 בחיסור 9,114.91 שווה 38,000.00 (מכתב עמידר מיום 13/3/1978 שעניינו דמי הפינוי).

...

סוף דבר הדירה הושכרה להורי הנתבעת בשכירות שחוק הגנת הדייר איננו חל עליה.

התביעה לפינוי הנתבעת מהדירה ולתשלום דמי שימוש ראויים, נדחית על כל רכיביה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪.

בבית המשפט העליון עע"מ 3795/20 - א' לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: ארז גיא קריסמרו סכר נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבינוי והשיכון 2. קלריס קריסמרו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק עת"מ 52368-12-19 מיום 24.5.2020 שניתן על ידי כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט בשם המבקש: בשם המשיב 1: בשם המשיבה 2: עו"ד דוד סער עו"ד סיגל אבנון עו"ד אבישי קון ][]החלטה

לפיכך, שלחה עמידר למבקש דרישה לפינוי הדירה.

בבקשתו טען המבקש כי דירת המגורים ניתנה לו בשל מצבו הבריאותי הקשה, בהיותו נכה בשיעור של 100%, כי הדירה שופצה על ידו לשם התאמה לצרכיו בהשקעה של 250,000 ש"ח וכי הוא מתפרנס מקיצבת הנכות בלבד ומתוכה עליו לשלם דמי מזונות כך שאילמלא מגורים בדירה ימצא עצמו ברחוב, כי ברשותו חוות דעת רפואיות המעידות על כך כי פינויו מהדירה יהיה בעל השלכה חמורה על מצבו הפיסי והנפשי.

...

עמדתה היא כי לאור הזמן הרב שחלף מאז החלטת ועדת האכלוס, ולאור שהיית המבקש בדירה שלא כדין מזה כשישה חודשים, לאור מצבה של המשיבה 2 והעובדה כי לשתיים מן הבנות נכויות משמעותיות, אין מקום להיעתר לבקשתו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, כמו גם בתגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

משכך, הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן מבוטל בזאת.

לפני בקשה לסילוק על הסף של תביעה לפינוי שהגישה המדינה – משרד הבינוי והשיכון (להלן – המדינה) נגד עריית תל אביב (להלן – עריית תל אביב או הערייה).

רקע בתביעה כספית שהגישה "עמידר" החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, בשם מדינת ישראל (להלן – עמידר), כנגד עריית תל אביב (להלן – התביעה הכספית), דרשה עמידר תשלום דמי שכירות ו/או דמי שימוש ראויים, אגב השמוש שעושה ועשתה הערייה במספר דירות המוחזקות ו/או אשר הוחזקו על ידה.

ב"כ המדינה הבהיר בהקשר זה כי "... מדובר בדירות בבעלות מדינת ישראל אשר מתנהלות במנהל מקרקעי ישראל....הנסח מראש שהקרקע לא הוסדרה ורשומה על קרן קיימת לישראל. הבנוי על הקרקע הוא בבעלות המדינה. הקרקע עצמה והבנוי עליה שייך למדינת ישראל. הקרקע לא הוסדרה ורשומה ומתנהלת במנהל מקרקעי ישראל בניהול של חב' עמידר". בהמשך הדברים, אישר ב"כ המדינה כי הבעלות בקרקע הנה של קק"ל. לשאלת בית המשפט כצד בנסיבות אלה ונוכח הוראות סעיף 125 לחוק המקרקעין, המדינה יכולה להגיש תביעת פינוי, השיב "שנמציא מיסמך שיגיד שמדינת ישראל מוסמכת או מורשית או שיש לה כתב הסמיכה ספציפי". על יסוד כך הורה בית המשפט כי המדינה תגיש הודעה לעניין סוגיית זכותה להגיש את התביעה ותצרף את המסמכים הרלבאנטיים.

...

דיון לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

היות קק"ל הבעלים הרשום של המקרקעין, לא מוביל בהכרח למסקנה כי רק קק"ל זכאית להגיש תביעה לפינוי.

כדברי כב' הנשיא שמגר בע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב-יפו פ"ד מ (2) 668: "...בשולי הדברים אוסיף, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי, על-כן, שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני-פורמאליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין" סוף דבר אשר על כן, ומהטעמים האמורים הבקשה נדחית.