לפי התובעים בסקירתם את ההיסטוריה של השכירות בנכס, אותו מר אמונה החזיק בעבר בשני נכסים, האחד כדייר מוגן והשני במסגרת הסכם שכירות בלתי מוגנת, כאשר שני הנכסים הנ"ל אוחדו בהסכמת הבעלים לצרכי ארנונה ומר אמונה ניהל במקום חנות פרחים.
עם סיום הסכם השכירות הבלתי מוגנת והארכות של אותו הסכם, ובחודש ינואר 2008 ביקש אביהם המנוח של התובעים מעירית חיפה לפצל את חשבונות הארנונה בהתאם לדווח, כאשר שטח חנות הפרחים הוקטן בחזרה ל-14 מ"ר לצרכי ארנונה ואילו יתרת השטח של 20 מ"ר הוחזרה לבעלים הגב' חנה כהן ז"ל והיא זו שחוייבה בתשלומי הארנונה.
הנתבעים 1 ו-2 טענו כי הם זוכים למעמד של דיירים מוגנים ועל כן סרבו להתפנות.
...
הטענה כי הנתבעים ביצעו שיפוצים מסיביים דווקא מחזקת מסקנה זו, כאשר אדם מחזיק בנכס שאיננו שלו ומבצע בו שיפוצים ועבודות, תוך רמיסה של זכויות הבעלים החוקי, עת מדובר בבעלים באים בימים, הסובלים ממחלות ואינם מתגוררים בעיר חיפה, מחזקת את המסקנה כי הנתבעים ביקשו להשתלט על אותו נכס שלא כדין, ואין לתת לכך יד.
מהמסמכים שהוגשו לרבות המסמכים שהנתבעים עצמם צירפו ניתן לקבוע בוודאות כי לנתבעים אין כל זכות חוקית להחזיק בעסקים הנ"ל ודין התביעה לסילוק ידם מהמקום להתקבל.
על כן אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים לפנות ולסלק את ידם מהנכס בקומת הקרקע בבניין המצוי ברחוב הפקדון 7 פינת הנאמנים 6 הידוע כגוש 10834 חלקה 146, הנכסים הרשומים באגף הארנונה כמס' 1068325 ונכס מס' 2018054 כמפורט בתחילת פסק הדין ולמסור בו את החזקה לידי התובעים כשהוא נקי מכל חפץ או אדם השייך להם.
לאחר שנתבע 3 לא התגונן ולא התייצב לדיון וכפי שציינתי בראשית פסק הדין, אני מקבלת את התביעה גם לגביו, כך שעליו לסלק את ידו ולפנות את הנכס כפי תיאורו בתחילת פסק הדין במועדים שציינתי גם לגבי נתבעים 1 ו-2.
