התובעת מליסיה רמירז היא עובדת זרה, מהגרת עבודה מהפיליפינים, המועסקת בישראל כדין כמטפלת סיעודית, בהתאם לרישיון עבודה שנתנה לה הנתבעת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן "הרשות"), כפי שיפורט בפסק הדין.
תמצית טענות הנתבעת
כעולה מכתב ההגנה, מציינת הנתבעת כי התובעת בחרה לקיים חיי זוגיות עם עובד זר באופן הנוגד את תנאי אשרת העבודה שקבלה, ובכך בחרה להפר את נהלי הרשות בידיעה כי ההפרה עלולה לפגוע בהארכת רישיונה ו/או בהארכת רישיונו של בן זוגה לעבוד בישראל.
זאת, כאשר על התובעת ומעסיקתה לשתף נתונים רלוואנטיים הנוגעים לתובעת, הגם שנוגעים לחייה האישיים, אשר ממילא מהוים תנאי לעצם קבלת רישיון העבודה של התובעת בישראל בהתאם לנהלי הרשות ולתבנית העסקתה כעובדת זרה בתחום הסיעוד בישראל.
...
לאור כל האמור לעיל, התרשמותו של בית המשפט היא שעדותה של התובעת אינה מהימנה.
סוף דבר
בנסיבות העניין ובשים לב לאמור לעיל, איני רואה בהתנהלות הרשות סביב בקשת התובעת להארכת רישיון העבודה בישראל, לרבות פניית הרשות אל הגב' מצקביץ ובתה ותניית התצהירים לצורך הארכה לפנים משורת הדין, כהתנהלות עוולתית, רשלנית שגרמה לפגיעה בזכויות התובעת, לרבות זכותה לפרטיות.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 4,500 ₪ תוך 60 יום.
