פיטורין שלא כדין ומתן פיצוי בגין נזק נפשי

בפני בית הדין תביעת התובעת, עורכת דין ברשות הפלסטינאית, לפצוי בגין פיטורים שלא כדין, תשלום בגין שכר עבודה נוספת, פיצוי בגין נזקים נפשיים שנגרמו עקב היתעמרות, פיצוי בגין פגיעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשלום שעות נוספות, תוספת שכר שנתית שלא שולמה ופדיון ימי חופשה .התביעה הועמדה על סך 1,225,231 ₪.

בית הדין הארצי קבע שם: "..כאמור, הגם שהגשמת חובת השימוע יכולה להיות במספר דרכים הרי שניתן לזהות מכנה משותף חיוני בין הדרכים השונות לקיומה, וזאת על מנת שתכלית השימוע תוגשם. מכנה זה – מבלי להתיימר למצותו – כולל, בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה ; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך..." (פס' 12 לפסק דינה של כב' השופטת אופק-גנדלר) (הדגש ש.ש.).

...

תביעת התובעת לתוספת שכר שנתית נדחית.

לאחר ששקלנו מצאנו כי יש לחייב את התובעת בשכ"ט הנתבעת הגם שהיה הפרש זעום של פדיון חופשה לטובתה ביחס לכלל הרכיבים שנתבעו ונדחו לגופם או נזנחו מטעמי התובעת.

התובעת תשלם שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 27,000 ₪.

בנסיבות אלו טוען התובע כי הנתבעת, פיטרה אותו למעשה, ללא עריכת שימוע, מתן הודעה מוקדמת או פצויי פיטורים, בפיטורים שאינם חוקיים.

כפי שנקבע ב ע"ע (ארצי) 55550-09-14 שמעון בן אלי נ' קומבה בע"מ (24.09.2017): "ככלל, הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות על עוגמת הנפש ועל הפגיעה בכבוד האדם של העובד שזכותו להשמע הופרה (ע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני – אלמונית (09.12.14); רעות שמר בגס, צדק פרוצידוראלי בהליך הפיטורים – עיונים בהילכת השימוע, עבודה, חברה ומשפט, י"ג 175 (2012)). בהתאם חל שינוי בפסיקה בקשר לכך, והפיצוי בגין נזק שאינו ממוני לא נקבע עוד (דרך כלל) לפי מכפיל של שכר העובד אלא כסכום גלובאלי, שהרי "צערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך" (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד -קנסטו בע"מ (28.2.17); בר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד נ' רעות מנוסביץ (7.11.13).

בעיניין שלפנינו, אמנם נפל פגם בהתנהלות הנתבעת בסיום העסקת התובע אך לא השתכנענו כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם יש לפסוק פיצויים בעילת עוגמת נפש כרכיב עצמאי, מעבר לפיצויים שנפסקו בעבור פיטורים שלא כדין.

...

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה : דמי מחלה בתוספת פיצויי הלנה בסך של 2,000 ₪.

לפיכך מצאנו לפסוק הוצאות משפט ושכ"ט לטובת התובע בסך של 1,500 ₪, אשר ישולמו אף הם בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית.

האם ניתן לחייב מעסיק בתשלום פיצויים בשל נזק שניגרם כך לטענת התובע בשל היתעמרות והתנכלות מצד אנשי ועד העובדים? האם הכללת התובע ברשימת המפוטרים במסגרת הסכם הבראה, אשר זכתה לאישור ועד העובדים, מקים עילת תביעה כנגד המעסיק? והאם התובע זכאי לזכויות סוציאליות בגין אי העלאתו בדרגה? על כל זאת ועוד נסבה התביעה שלפנינו.

נוסף לכך, ראוי להבהיר כי לפי ההלכה הפסוקה, התובע לא תמיד יהיה זכאי לפצוי בגין פיטורים שלא כדין, גם במצב בו חובת השימוע לא קוימה באופן מדויק ודווקני: "פגם בהליך השימוע כשלעצמו, אין בו בהכרח כדי להביא לביטול ההחלטה. הדבר תלוי בעוצמת הפגם, בנסיבות המיוחדות הנוגעות לעניין ובמציאת נקודת האיזון הנכונה בנסיבות כל עניין. מתקיימות לעתים נסיבות בהן גם אם זכות השימוע לא קוימה באופן פורמאלי, היא קוימה באופן מהותי ולא נופל פגם בפיטורים, כך למשל כאשר כל צד יודע את טענותיו של האחר וקיומו של שימוע לא היה מעלה ולא היה מוריד, או כאשר לעובד ניתנה היזדמנות לשטוח את טענותיו ולשפר את הטעון שיפור בתפקודו." (ע"ע (ארצי) ד"ר בוריס פרייב נ' אורט ישראל (פורסם בנבו, 31.7.2011)) דהיינו, גם אם היינו מקבלים את הטענה שלא היתקיים שימוע בעל פה כדין, הרי שאין בדבר כדי להעניק לתובע זכות מוחלטת לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

סוף דבר דין התביעה על כל רכיביה - פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיטורים שלא כדין, פצויי פיטורים, אבדן הישתכרות עתידי, זכויות סוציאליות נילוות, היתנכלות תעסוקתית ועגמת נפש, להדחות.

...

על כן בשל זניחת הטענה, ומאחר שכאמור לעיל, לא נפל פגם בפיטוריו של התובע, דין הדרישה להשיבו לעבודה, להידחות.

סוף דבר דין התביעה על כל רכיביה - פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים, אבדן השתכרות עתידי, זכויות סוציאליות נלוות, התנכלות תעסוקתית ועגמת נפש, להידחות.

באשר לפיצוי בגין פגיעה רפואית, פיזית ונפשית – דין התביעה להימחק.

הנתבע מנגד, הגיש כתב תביעה-שכנגד מתוקן שעיקרו תשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופצוי בגין לשון הרע וכן תביעה לפצוי בגין סעדים הנובעים מעצם הפיטורים ונזקים שנגרמו לו בגינן.

אשר לחובת האמון - קבע בית המשפט העליון בפרשת ורגוס: "יש לתת את הדעת לאנטרס הצבורי להצבת נורמה של היתנהגות המאופיינת בהגינות ובתום לב. בעקרון, מחייב איזון כזה כי עובד שפרש ממקום העבודה, ישמור על הסודיות המסחריים של מעבידו הקודם, יקיים את חובת האמון שלו כלפיו ולא יתעשר על חשבונו שלא כדין" (ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, (14.4.97)).

פיצוי בגין אובדן הכנסה וקריירה מקצועית ונזקים נפשיים הנתבע טען כי שקד ועמל על קריירה בגידול הטף במחקר מתפתח ופיתוח אישי ומקצועי במשך שנים רבות ומאז הושעה, נחסמה דרכו לשוב לתחום החקלאות בכלל ובתחום הטף בפרט.

...

גם בכל הנוגע לטענות הנתבע בדבר מצבו הנפשי – לא מצאנו כי הנתבע הוכיח פגיעה נפשית כנטען על ידו.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, מצאנו כי על הנתבע לשלם לתובעות פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה, חובת האמון וחובת תום הלב בסך כולל של 60,000 ₪ וכן פיצוי ממוני בגין הקמח שנטל ללא רשות בסך של 8,235 ₪.

התובעות תשלמנה לנתבע בגין פיצויי הפיטורים סך של 14,520 ₪ (ככל שאלה לא הופרשו במלואן לקופת הפנסיה ולחילופין ככל שהופרשו בחסר, תעשה השלמה עד לסך האמור) ובגין העדר שימוע סך של 10,000 ₪ אשר יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.2.19.

בתובענה של העובדת, שסכומה הכולל 876,512 ₪, נתבעו שכר החודשים אוגוסט וספטמבר 2017, הפרישי שכר, הפרשים בגין הוצאות נסיעות, פצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצויים בגין אי מתן הסכם עבודה, פצויי הלנה וכן פיצויים בגין נזק בלתי ממוני בעילות של עגמת נפש, אפלייה, לשון הרע וחדירה לפרטיות.

...

מכאן נעבור לשאלה אם בנסיבות העניין, נוכח הטענות כנגד העובדת והעובדות שהוכחו בהליך זה, יש להיעתר לבקשת החברה ולשלול מהעובדת את מלוא פיצויי הפיטורים.

בשקלול כל האמור לעיל, בשים לב לכך שתשלום פיצויי הפיטורים הוא גם חלק מהחיסכון הפנסיוני של העובד, אך גם בהתחשב בחומרת המעשים (ברף העליון של עבירות המשמעת) וכי עבדה שבע שנים, אך הממצאים בעניינה נמצאו משנת 2012 (לאחר שהבדיקה הראשונית היתה משנת 2015), אנו סבורים כי יש לשלול מהעובדת את הזכאות להודעה מוקדמת וכן 50% מהסכומים שהחברה הפקידה בקופת הגמל.

סוף דבר – תביעת החברה (סע"ש 11238-11-17) מתקבלת בעיקרה ועל העובדת לשלם לחברה סך 222,722 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.