פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין מכרז לא תקין

מן הכלל אל הפרט: בסעיף 2 לתצהירה, טוענת התובעת כי פיטוריה נעשו לאחר שהתלוננה על אודות מיכרז מוטה שבוצע בנגוד למנהל תקין, כאשר לאחר שפנתה לבית הדין בהליך מתאים, הותקפה על ידי מנהל הסניף, ולאחר מכן הגישה תלונה נוספת לממונה על המשמעת בגין אלימות מנהל הסניף כנגדה.

כמו כן ומשהגענו למסקנה כי פיטורי התובעת נעשו כדין ולא נפל כל פגם אף באופן הפיטורים, דין תביעת התובעת לתשלום פיצויים בגין עצם הפיטורים- אף היא להדחות.

...

כמו כן ומשהגענו למסקנה כי פיטורי התובעת נעשו כדין ולא נפל כל פגם אף באופן הפיטורים, דין תביעת התובעת לתשלום פיצויים בגין עצם הפיטורים- אף היא להידחות.

סוף דבר על כן, דין תביעת התובעת להידחות על כל רכיביה.

לאור התוצאה אליה הגענו, לפנים משורת הדין ולמרות התנהלות התובעת בהליך זה, ומשמדובר בגמלאית החלטנו כי התובעת תישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בלבד שעליה לשלם לנתבע בתוך 30 יום.

במקרה שלפנינו מאחר והנתבע לא הוכיח כי החתים מי מהתובעים על הסכם העסקה שהרי ההסכם שהוצג כאמור אינו חתום וכאשר העד מטעם הנתבע לא יכל לתרום לליבון סוגיה זו שכן הוא החל עבודתו בשנת 2014, הרינו קובעים, תוך שהבאנו בחשבון גם את משך תקופת העסקה, גם את העובדה שהלכה למעשה הצדדים כן פעלו בהתאם לאשר היה רשום באותו הסכם וגם את העובדה שהתרשמנו כי התובעים היו מודעים היטב לתנאי העסקתם, כי על הנתבע לשלם לכל אחד מהתובעים סכום של 1,800 ₪ בגין רכיב זה. האם זכאים התובעים לפצוי בגין אי עריכת שימוע כדין? התובעים טענו, כי לא זכו לשימוע כדין מאחר והשימוע הראשון נעשה לאחר הוצאת המיכרז לציבור והשני היתקיים לאחר קבלת ההחלטה.

בע"ע 42097-12-11 טניה חורי - רותם אמפרט נגב בע"מ, מיום 22.06.16 חזר בית דין זה על ההלכות הידועות לעניין חובת השימוע: "הלכה היא כי בטרם יוכרע גורלו של עובד, מחובתו של המעסיק לאפשר לו להציג טענותיו ולשקול אותן בלב פתוח ובנפש חפצה (ראו בהרחבה לעניין זכות הטיעון וחובת השימוע ע"ע (ארצי) 14037-07-11 חנה סולטני - מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (19.12.13), [להלן - עניין סולטני] וההפניות שם). אמנם, בפסיקה נקבע עוד כי בנסיבות מתאימות ניתן לרפא פגמים שונים שנפלו בהליך השימוע באמצעות עריכת שימוע מאוחר או בדרך אחרת (ע"ע (ארצי) 1349/01 וופא אסחאק - מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (16.2.04)), אלא ששימוע שכזה מחייב הקפדה על הליך תקין (ע"ע 48783-05-12 פלונית - מדינת ישראל, נציבות שירות המדינה [פורסם בנבו] (19.8.13)". בעניינינו עלה מהראיות כי אכן נפל פגם בהליך השימוע בעצם העובדה שלא נשלח לתובעים, טרם פירסום המיכרז הראשון, מכתב המודיע כי נשקלת הפסקת עבודתם נוכח רצון להתייעל, חוסר שביעות רצון מאופן התיפקוד שלהם בכל הקשור למערכות היחסים עם תושבים ועוד.

יוער למען הסר ספק, כי לא נעלמו מעינינו טענות הצדדים באשר לסיבות להפסקת עבודתם של התובעים ולאופן בו מילאו תפקידם ולשביעות או חוסר שביעות רצון מכך, אלא שלא ראינו לנכון לידון בהם שכן לא נתבעו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין אלא פיצוי בגין אי עריכת שימוע.

...

מעבר לכך והואיל ולא היה בטענה הנ"ל כדי להשפיע על רכיבי התביעה לא מצאנו לנכון לדון בה ודי אם נאמר שהאמור בסעיפים 97-100 לסיכומי הנתבע מקובל עלינו ומשקף את דעתנו בכל הקשור לחלק הטענה שעניינו "מהימנות התלושים", כאשר בכל הקשור לחלק הטענה שעניינו סיכום הפגישה שערך מר חגי נבהיר כי עדותו, עת נשאל בחקירתו הנגדית שאלות שנועדו להוכיח כי זייף את המסמך (עמ' 53 שורות 2-23 לפרוטוקול) הותירה עלינו רושם מהימן ביותר וזאת מעבר לעובדה שלא מצאנו שום הגיון בכך שמר חגי יזייף את אותה שורה שהתובעים טענו כי היא השורה המזויפת שהרי מדובר בשורה שמהווה חזרה על מה שאין חולק כי נכתב בסעיף 2 לאותו מסמך.

לסיכום- נוכח המפורט לעיל, הרינו מחייבים את הנתבע לשלם, לכל אחד מהתובעים, את הסכומים הבאים: סכום של 3,087 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד - בשים לב לתוצאה אליה הגענו ולפער הגדול מאוד בין הסכומים שנתבעו בכתבי התביעה אל מול הסכומים שפסקנו לזכות התובעים וכן ובשים לב להתנהלות האחרונים בכל הקשור להמצאת מסמכים וקלטת השיחות (נספח י' לתצהירי התובעים )ובשים לב לכל הבקשות שנדרש הנתבע להגיש על מנת שהתובעים ישלימו את חלקם בהמצאת המסמכים (ולענין זה ראו ההחלטות מיום 19.11.19 ומיום 05.07.20 וכן ההחלטה מישיבת ההוכחות - עמ' 56 שורות 16-23 לפרוטוקול) וכן בהינתן קביעתנו אשר לטענת ה"זיוף" שבחרו התובעים להעלות, החלטנו לחייב כל אחד מהם לשלם לנתבע סכום 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסכום של 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום, תוך שיובהר כי מאחר והסכומים שכל אחד מהתובעים צריך לשלם לנתבע גבוהים מהסכומים שהנתבע צריך לשלם לכל אחד מהתובעים הרי שהלכה למעשה הנתבע אינו צריך לשלם לתובעים דבר בעוד הם צריכים לשלם לו את ההפרש שבין הסכומים שביה"ד חייבם לשלם לו לבין הסכומים שביה"ד חייבו לשלם להם.

לפני בית הדין תביעת התובע לתשלום פיצוי בגין היתעמרות והתנכלות לעובד ציבור, פיטורים שלא כדין ופגמים בהליך הפיטורים, אובדן הכנסות, הפרת חוק איסור לשון הרע, פגיעה בהתארגנות לפי חוק הסכמים קבוציים ועוגמת נפש.

גב' גד הטיחה בשלומי כי יש פגם בדיווחיו ובאמינותם, אולם לא בדקה את הדברים טרם אמירה זו, ולטעמה אף לא חייבת לבדוק את הדברים, אלא די בחשדותיה כדי להוכיח שהתנהלותו אינה תקינה.

הוכח שהתכנה נרכשה לאחר אישור, כפי שאף עלה מעדות גב' גד, מדובר בפעולה שנעשתה על ידי אנשי המיחשוב, ולאחר שרכישת התוכנה אושרה בועדת מכרזים: "ש. טענת שהתקנתי מערכת מחשוב ללא אישורך וללא ידיעתך, ציינת שהחלטתי בעצמי לעשות את הדברים האלה, מה את אומרת שאני כל יכול, שאני עושה מה שאני רוצה. שאני מחליט ומתקין תוכנות בלי מיכרז ואומר לאגף המיחשוב תשים את התוכנה.

...

הנתבעת טענה כי אין ממש בטענות התובע, התובע פוטר על רקע התנהלות לקויה במישור האישי והמקצועי, לא נפל פגם בהליך הפיטורים שנערך לו ודין התביעה להידחות, תוך חיוב התובע בהוצאות.

הנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים, בגין העילות כדלקמן: פגיעה בהתארגנות והפרת חוק הסכמים קיבוציים, בסך של 25,000 ₪.

התביעה לביטול הפיטורים ושיבוץ התובע בשירות המדינה בתפקיד הדומה בדרגתו הכספית לתפקיד שמילא טרם הפיטורים, נדחית.

בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות התובע בסך 20,000 ₪.

לפנינו תביעתה של גברת אפשאי, שהועסקה כעובדת ניקיון בחצרי רשות שדות התעופה על ידי חברת י.ב. שיא משאבים בע"מ. התובעת תובעת מהנתבעים פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע, פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיצויים מכוח חוק הודעה לעובד, פדיון ימי חופשה שנתית ופיצויים בגין אובדן הכנסה ועוגמת נפש.

ככל שההתקשרות בין הנתבעות היתה אותנטית ולא היה בה כדי לפגוע בזכויות התובעת בעבודתה כך שהיתה לגיטימית, הרי שאין בה פגם ויש ליתן לה את התוקף שניתן לה על ידי הנתבעות בזמן אמת.

להלן נפרט מסקנתנו זו. ראשית, לצורך ההיתקשרות היתקיים הליך מיכרזי שערכה רש"ת בו זכה הקבלן ונחתם בין הנתבעות חוזה למתן שירותי ניקיון, ההסכם נספח 2 לתצהיר מר אוזן.

...

בנסיבות בהן התובעת הודתה באמצעות בא כוחה כי חתמה על ההודעה לעובד במהלך הדיון המוקדם, השתכנענו כי התובעת קיבלה אותה בפועל ועל כן תביעתה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובעת כדלקמן: חלף הודעה מוקדמת בסך 5,048 ₪.

ביחס להוצאות הנתבעת 1, על אף שהסכום שנפסק לתובעת רחוק מהסכום שתבעה ובנסיבות רגילות היינו שוקלים לחייב אותה לשאת בהוצאות הנתבעת 1, לא מצאנו לפסוק לחובת התובעת הוצאות כלפי הנתבעת 1 נוכח התנהלות הנתבעת 1 הן בשל השינוי שחל בטענותיה ביחס להעסקת התובעת אשר היה בהם כדי לסרבל את ההליך (שינוי הטענות בין כתב ההגנה לתצהיר כמפורט בסוף סעיף 18 לעיל) והן התנהלות בא כוחה בישיבת ההוכחות, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון.

מונחת לפנינו תביעה כספית על סך 495,034 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין העידר שימוע, פיצוי בגין היתנכלות לחושף שחיתויות, פיצוי בגין לשון הרע ופצוי בגין עוגמת נפש.

] על יסוד כל האמור לעיל, שוכנענו שהתובע לא חשף ליקויים בעבודת המחוז ו/או האגף ובכל מקרה לא היה קשר בין פיטורי התובע לבין טענותיו לליקויים ולהתנהלות לא תקינה של הנהלת המחוז ו/או האגף ולא מצאנו כי הנהלת המחוז והאגף היתנכלה לתובע עקב טענותיו להתנהלות לא תקינה בענין נוהלי העבודה במחוז ובאגף ובכלל זה לא מצאנו שהנהלת המחוז והאגף היתנכלה לתובע ו/או פגעה בו בעקבות הגשת התלונה למשרד מבקר המדינה.

נהפוך הוא: במהלך ישיבת השימוע, ב"כ התובע ביקש שלא לידון בטענות וכדבריו: "לא נתחיל להכנס לכל הטיעונים". על פי הסיכום המפורש בין הצדדים כאמור בהסכם ובאשור של התובע במהלך ישיבת השימוע, ככל שעד ליום 31.12.2018 התובע לא יזכה במיכרז לתפקיד אחר ולא ימצא עבורו תפקיד ההולם את כישוריו במסגרת מרכז ההכוון ואף לא ימצא עבורו תקן פנוי במחוז תל אביב בהנחה שהמחוז ירצה להמשיך להעסיקו, העסקתו תסתיים ללא צורך בשימוע נוסף.

] על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעות כי לא נפל פגם בהליך סיום העבודה של התובע ולפיכך, התביעה לפצוי בגין אי קיום שימוע – נדחית.

...

] ולתביעה בענייננו - אין בידינו לקבל את טענת המדינה ולפיה דין התביעה סילוק על הסף מכח סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע וזאת בהעדר הסמכה ספציפית המאפשרת לגב' הורן להתייחס לתפקוד המקצועי והמשמעתי של התובע וזאת בשונה מסמכותה הטבועה כמי שאחראית על התובע מבחינה מקצועית וניהולית ומכח הפררוגטיבה הניהולית המסורה לממונה על העובד.

] אשר על כן, התביעה לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע – נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.