פיטורים עקב טיפולי פוריות של בן הזוג

היעדרות בשל טפולי פוריות סעיף 9 (ה)(1) עוסק בהיעדרות בשל טפולי פוריות: "(1) לא יפטר מעסיק עובדת העוברת טפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טפולי פוריות בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם העדרות כאמור או עם טיפולים כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול לגבי עובד או עובדת העוברים טיפולים כאמור בפיסקה זו לקראת שתי לידות לכל היותר, בתקופת העסקתם אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, ואם עברו טיפולים כאמור לקראת הולדת ילדים מבני זוג קודמים – גם לקראת שתי לידות עם בן הזוג הנוכחי;

...

אשר על כן, אנו קובעים כי התובעת פוטרה ללא היתר ועל כן, היא זכאית לפיצוי בגין נזק ממון.

מבחינה זו, הנתבעת הוכיחה כי פיטורי התובעת נעשו על רקע צמצומים בפעילותה, ועל כן, התביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות – נדחית.

מעיון בתלוש השכר של חודש יוני 2014, עולה כי לתובעת לא שולם יום חג ועל כן, נפסוק לה את הסך של 216 ש"ח. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי לפי חוק עבודת נשים 2,271 ש"ח. פיצוי בגין אי עריכת שימוע 4,300 ש"ח. דמי הבראה 374 ש"ח. הפרש חלף הודעה מוקדמת 864 ש"ח. יום חג 217 ש"ח. כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 16.6.14 ועד התשלום בפועל.

מתן הודעה מוקדמת ארוכה בהרבה מהנדרש על פי חוק אינה מתיישבת עם כוונה לפטר עובדת בהקדם, בבחינת "להקדים תרופה למכה". מכל מקום, מאחר ואין חולק כי התובעת לא הציגה בפני מי מהנתבעות אישור כלשהוא על כך שעברה טפולי פוריות טרם פיטוריה, ומאחר והתובעת העידה כי הגב' פלץ לא ידעה על הטיפולים (עמ' 12, ש' 38-39), טענתה בדבר פיטוריה בשל טפולי הפוריות שעברה מתבססת למעשה על ידיעתה לכאורה של הגב' צוברי על היות התובעת בעיצומם של טפולי פוריות.

על פי עדותה של הגב' צוברי "בחודש מרץ 2008, סיפרה לי התובעת, באופן חברי, על רצונה בילד ועל כך, כי היא יצרה קשר עם גבר שאינו בן זוגה למטרה זו, אלא שלאחר מכן, הוא נמלך בדעתו והנושא ירד מהפרק. לאחר מכן, התובעת לא עידכנה אותי כי היא עוברת טפולי פוריות או מתכננת להכנס להריון" (סעיף 12 לתצהיר הגב' צוברי).

לא זו אף זו, גם אם השיחה במסגרתה הודע לתובעת על פיטוריה תפסה אותה לא מוכנה והתובעת לא הרגישה במסגרתה נוח לדבר על נושא זה, כשעל פי עדותה "נושא הטיפולים הוא מאוד אישי וקשה לשיחה במיוחד בפורום של יותר מבן אדם אחד" (עמ' 13, ש' 44), התובעת לא טענה ואף לא הוכיחה כי פנתה למי מגורמי הנתבעות לאחר שיחה זו וציינה בפניו כי היא עוברת טפולי פוריות, כשרק ביום 24.12.08, במסגרת התגובה לבקשה להתיר את פיטוריה, הציגה התובעת לראשונה אישור רפואי לפיו היא עוברת טפולי פוריות.

...

התביעה כנגד הנתבעת 3, מנפאואר – נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 2 – חברת MIT, נדחית ברובה, מלבד לעניין החזר ימי חופשה שקוזזו משכר התובעת.

הגם שקבענו כי יש לדחות את הערעור כנגד המדינה, משמצאנו כי נפל פגם בהחלטת הממונה, אם כי פגם שאינו יורד לשורשו של עניין, לא סברנו כי יש לחייב את התובעת בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

המשיבות טענו בכתבי הגנתן, בין היתר, כי המבקש לא פוטר בשל היעדרויותיו מחמת טפולי הפוריות שעברה אישתו; כי האישורים הרפואיים שהציג אינם מלמדים על טפולי פוריות שעבר הוא עצמו; וכי הטענה מועלית בחוסר תום לב. המבקש עתר כאמור לצירופה של הממונה כ"מתייצבת".

המבקש סבר שצירופה דרוש על מנת להכריע בפרשנות ההגנה הנקובה בחוק עבודת נשים ביחס לטיפולי פוריות; האם האיסור לפטר עובד המצוי בטיפולי פוריות מותנה בכך שהוא עובר טפולי פוריות חודרניים בעצמו; והאם מעסיק רשאי "לחטט בקרביו" ולהחליט על דעת עצמו שאינו מסתפק באישור רפואי בו נכתב כי שני בני הזוג עוברים טפולי פוריות (להסרת ספק יצוין כי כלל הטעמים הללו פורטו בבקשה המקורית שהוגשה).

...

לאחר שעיינתי בכל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

כפי שהבהרתי בהחלטה מיום 21.8.21, מדובר בהחלטה דיונית שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה, ולא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בהחלטת ביניים אשר ניתנה על ידי הערכאה המנהלת את ההליך.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית, בכפוף להערות לעיל, ומבלי שיש בכך משום הבעת עמדה לגופם של דברים.

לסיכום האמור לעיל – במועד שבו התובעת זומנה לישיבה, שהסתברה בדיעבד כשימוע לפני פיטורים, הנתבעים לא ידעו על כך שהתובעת התעתדה לעבור טפולי פוריות או להיעדר מהעבודה לצורך זה. זאת, להבדיל משיחות כלליות שהתובעת ניהלה עם קליימן בנוגע לאפשרות עתידית, במועד לא ידוע, שהתובעת תפעל להרות ללא בן זוג או ללא מסגרת זוגית.

כמפורט לעיל בהרחבה, התובעת לא פוטרה עקב טפולי הפוריות, אלא עקב צמצומים בחברה, שהביאו אותה למסקנה כי יש להעסיק עובד/ת אחת/ת שיעסקו גם בהנהלת חשבונות, תחת העסקת מנהלת משרד וכן שכירת שירותי הנהלת חשבונות חצוניים.

...

" על רקע האמור לעיל, יש לבחון את המחלוקות בהליך זה. כאמור, לטענת התובעת, היא פוטרה בשל היותה בטיפולי פוריות.

בשים לב לכל האמור לעיל - העובדה שהתובעת לא הבהירה לנתבעים שחל איסור חוקי על פיטוריה ואף סירבה להצעה להמשיך לעבוד בחברה גם לאחר תקופת ההודעה המוקדמת (הצעה שהיה בה כדי להקטין את נזקה ואולי אף לייתר את ההליך), התביעה ברכיב זה נדחית.

מסיבות דומות נדחית גם התביעה לפיצויים בגין עגמת נפש, שאף הוא נזק בלתי ממוני.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2013 ועד התשלום בפועל; פיצויים ממוניים בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים בסך 48,200 ₪ף בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.7.2014 (סעיף 44 סיפא לסיכומי התובעת) ועד התשלום בפועל.

להשלמת התמונה נציין כי מאז פיטורי התובעת תוקן פעמיים חוק עבודת נשיםוכיום קובע סעיף 9(ה) לחוק כך: -"(1) לא יפטר מעביד עובדת העוברת טפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם העדרות כאמור או עם טיפולים כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול גם לגבי עובד או עובדת שהם הורים לילדים מבני זוג קודמים, העוברים טיפולים כאמור בפסקה זו לקראת ילדם הראשון או השני מבן הזוג הנוכחי; (2) הוראת פסקה (1) לא תחול על מעביד, לגבי עובד או עובדת כאמור, שחלפו שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם מעבודה אצלו או באותו מקום עבודה, לפי הפסקה האמורה; (3) הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טפולי הפוריות או טפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר, כפי שאישר הרופא המטפל בכתב, ובילבד שהעובדת או העובד, לפי העניין, הודיעו למעביד על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים – ממועד הפיטורים, ומסרו למעביד אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד, לפי העניין; הוראות פסקה זו יחולו הן על עובדת או עובד קבועים והן על עובדת או עובד ארעיים או זמניים, ובילבד שעבדו אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות; שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע סוגים של טפולי פוריות שהוראות פסקה זו לא יחולו עליהם." (הדגשה הוספה – א.א.) כיום הצורך בקבלת היתר אינו מותנה עוד בהעדרות מהעבודה בפועל.

גם בבג"צ 554/05 בעניין אשכנזי, שניתן בטרם תוקן החוק, נכתב: "הריון במובנו הרחב ועל פי פירוש תכליתי של מונח זה, עשוי לכלול גם טפולי פוריות. על כן ככל שיהיה בידי עובד או עובדת להראות כי פוטרו בשל טיפולים כאמור, גם אם הדבר לא היה כרוך בהעדרות מן העבודה, נראה כי אין להוציא מכלל אפשרות את המסקנה כי מדובר בהפליה מחמת הריון ואף מחמת מינה של העובדת כאישה. ככל שרצונה להרות הוא לצנינים בעיני המעביד...

כאמור קבענו כי הנסיבות הקשורות בטיפולי הפוריות של התובעת או בתכניותיה להרות היוו שיקול בהחלטה לפטרה, ולכל הפחות היוו שיקול מרכזי בכל הנוגע לעיתוי שבו נתקבלה החלטה זו. הפסיקה קובעת כי לצורך קביעת הסעד המגיע לעובדת, אין להתעלם משיקולים נוספים, אם היו, בפיטוריה.

...

התביעה להפרשי הודעה מוקדמת ולהפרשי פדיון חופשה נדחות.

לגבי יתר הרכיבים, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 30,000 ₪.

כמו כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.