לטענתו, השימוע שנערך לו היה למראית עין בלבד, טענותיו כלל לא נרשמו וזאת כאשר בנסיבות העניין, לנוכח מצבו הרפואי שהיה על פי הנטען ידוע לנתבעת, היה על הנתבעת לשקול חלופות לפיטוריו, כדוגמת מתן היזדמנות לשפר את התיפקוד, תפקיד חלופים, הכשרה ולווי, לשקול פיטורים של עובד אחר, וזאת על מנת שלא לפטר את התובע לפני הגיעו לגיל פרישה, באופן שפגע בהכנסתו החודשית ובזכויותיו הפנסיוניות.
ודוק, איננו מבקשים לקבוע כי לא ניתן לפטר עובד בשנתיים הסמוכות לצאתו לגימלאות שהרי בתנאי השוק דהיום גם פיטורים בגיל 55 או 60 או 62 הם פיטורים קשים, שבצידם חשש ממשי מפני חוסר יכולת להישתלב בשוק העבודה.
...
עם זאת, אנו סבורים כי בנסיבות בהן עובד השקיע את מיטב שנותיו בשירות המעביד, ובפרט מקום מדובר במעביד המעסיק למעלה ממאה עובדים, ראוי הוא ליתן לעובד פרק זמן סביר בו יוכל להתייעץ ויוכל להעלות בפני המעביד אלטרנטיבות לפיטורים, לרבות שקילת האפשרות להעסיקו בשכר נמוך יותר או במשרה חלקית, באופן שאפשר שיביא תועלת לשני הצדדים, יאפשר בחינה של האפשרות לצאת לפנסיה מוקדמת מטעמי בריאות ועוד כיו"ב.
בנסיבות דנן התרשמנו כי הזריזות בה נערכו השימוע והליך הפיטורים, כאשר אף ההתדרדרות במצבו הרפואי של התובע לא הובילה לשקילה מחדש של הפיטורים, ושל האלטרנטיבות הקיימות (מעבר לאישור ימי מחלה כמתחייב), איננו הולם את תקופת עבודתו הארוכה התובע בשירות והוא נגוע בחוסר תום לב.
בשיקלול מכלול נסיבות העניין, לאחר שנתנו דעתנו גם לכך שהתובע זכה למענק פרישה מוגדל, אנו סבורים כי יש להעמיד את הפיצוי בגין הפגמים בהליך הפיטורים על כ- 7 משכורות, ובסך הכל 76,580 ש"ח.
הפרשות לפנסיה בשנים 1992-1993
התובע טוען כי הנתבעת היתה מחוייבת להפריש עבורו תשלומים לקרן פנסיה מראשית עבודתו, וכי נמנעה מביצוע ההפרשות עבורו לפנסיה במשך מספר חודשים בשנים 1992-1993.
בנסיבות העניין דין התביעה ברכיב זה – להדחות, ואין צריך שנכריע במחלוקת שבין הצדדים לעניין זכותו של התובע להפרשות לפנסיה באותה תקופה.
כללו של דבר:
הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 76,580 ₪ בגין הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים.
