במסגרת התחייבויות התובעת בהסכם נקבע כי עליה לפעול במסגרת הנהלים, סדרי העבודה, המשמעת וההתנהגות המקובלים בנתבעת; התובעת לא תעסוק במישרין או בעקיפין, בכל עבודה או עיסוק נוספים, אלא אם כן קיבלה את אישור הנתבעת לכך מראש ובכתב; לא תקבל כל תשלום מתנה או טובת הנאה מצד שלישי, בקשר ישיר או עקיף עם עבודתה; הובהר כי דו"ח שעות הנוכחות בעבודה נקבע בהתאם לשעון הנוכחות המוצב במשרד, והתובעת רשאית לנהל דו"ח שעות נוכחות מטעמה על מנת לאמת את הנתונים של שעון הנוכחות; על התובעת להודיע ולדווח על כל שינוי במצבה הבריאותי ו/או יכולת תפקידה במשרד ו/או על כל העדרות ו/או איחור לעבודה (סעיף 6 להסכם העבודה).
למחרת היום (14.7.16), התייצבה התובעת לעבודה כפי שנדרשה לעשות במעמד השימוע ובמכתב הפיטורים מיום 13.7.16, או אז קיבלה התובעת מכתב פיטורים עדכני ובו נימסר לה כי פיטוריה יהיו לאלתר (נספח יב' 2 לתצהיר התובעת).
עוד טענה התובעת כי פיטוריה הנם פיטורים פסולים, מקוממים, מנוגדים לכל דין לרבות כללי הצדק הטבעי, אשר נעשו מטעמים פסולים שכן ניתן ללמוד ממסירותה לעבודה ומשביעות הרצון של מנהל הנתבעת משיפור תנאי העסקתה באופן עיקבי לאורך כל תקופת העסקתה אצל הנתבעת.
במסגרת מכתב הזימון לשימוע מיום 8.7.16, נכתב כי השיקולים לזימונה לשימוע הנם "בשל היתנהלות שאינה מקובלת ובשל אי קיום נוהלי העבודה במשרד".
בצֶבֶר הדברים שהובאו בפנינו, סבורים אנו כי מנהל הנתבעת, שעה שהחליט על פיטוריה של התובעת, לא השכיל לבחון את הדברים נכונה, ולא שמע את התובעת באמת, בלב פתוח ובנפש חפצה.
אם אני מבין נכון, מאחר והיא נתנה את מספר השעות, ואם היא לא נתנה אז ממילא יש את הנכוי הממוחשב, הנכוי הידני הוא סנקציה בגלל האיחור?
כן.
.
...
מאותם הנימוקים גם לא מצאנו להורות על השבת תשלום פיצויי הפיטורים, שכן משעה שדחינו הטענות לעניין אישורי המחלה, אזי גם התביעה להשבת פיצויי פיטורים – נדחית.
סוף דבר
על הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
א. דמי מחלה צבורים בסך 13,864 ₪.
התביעה שכנגד – נדחית.
