פיטורים ללא הודעה מוקדמת של עובד מהשטחים

הרקע להגשת הבקשה הנו בתביעת התובע לתשלום זכויותיו בסך 25,783 ₪ עבור הפרישי פצויי פיטורין, אי מתן הודעה מוקדמת, הפרישי שכר מינימום ענפי, פדיון ימי חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, הוצאות נסיעה, גמול שעות נוספות, שי לחג, אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי עבדותו ופיצויים בגין פיטורים בחוסר תום לב ובהיעדר שימוע.

לטענת התובע, הוא הועסק ברציפות על ידי הנתבעת מחודש 3/2014 ועד לפיטוריו שלא כדין בחודש 11/2014.

עם זאת, יש להראות ראשית ראיה באמצעות אסמכתות המוכיחות את התביעה בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבעת בתקופה המנויה בכתב התביעה וכי יש יסוד לכך שהנתבעת לא שילמה את שכרו של התובע כפי שהתחייבה או לא קיימה חובה אחרת שלה.

בעניינינו אין חולק כי התובע הנו תושב השטחים, משכך חל בעיניינו האמור בתקנה 116א(ב) לתקנות ויש לבחון עם בענייניו מיתקיים אחד או יותר מהתנאים המתירים לפטור אותו מהגשת הערובה.

...

דיון והכרעה לאחר שקראתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפטור את התובע מהפקדת ערובה.

כך גם מקובלת עליי טענת התובע בתגובתו, כי הנתבעת, בתלושי השכר שהנפיקה היא עצמה ציינה תשלום בעד שעות נוספות, מידי חודש בחודשו, בעוד במסגרת כתב הגנתה טענה כי התובע כלל לא עבד בשעות נוספות.

לאור המפורט לעיל – הבקשה נדחית.

לפנינו תביעה לתשלום זכויותיו הנטענות של התובע, תושב הרשות הפלסטינית שהועסק אצל הנתבע בענף הבניין, בגין תקופת עבודתו וסיומה.

התובע הצהיר, כי בעקבות ההודעה על ביטול רישיון העבודה יצר קשר עם אישתו של הנתבע, וכלשונו: "הריני להצהיר כי הנתבע סיים את העסקתי בלי הודעה מראש. באמצע חודש 0/17 ירדתי למעבר הגבול לצורך כניסה לשטח מדינת ישראל, ובמעבר נימסר לי ע"י אנשי הבטחון כי היתר העבודה שלי הופסק ע"י מעסיקי. בעקבות הודעה זו יצרתי קשר עם אישתו של המעסיק לצורך בירור העניין, והאחרונה מסרה לי כי טרם שילמו עבור הרישיונות וכי הם ידאגו לשלם, היא הבטיחה לבדוק את העניין ולהחזיר לי תשובה אך הדבר מעולם לא נעשה, היא לא חזרה אלי ולא עידכנה אותי בכלום, ובכך ניתק המעסיק קשר איתי וסיים את העסקתי ללא מתן הודעה מוקדמת ובנסיבות שמזכות אותי בקבלת פצויי פיטורין" (סעיף 6 לתצהיר התובע).

...

לפיכך, ישלם הנתבע לתובע שכר בסך 300 ש"ח בגין יום עבודה בחודש ספטמבר.

בנסיבות אלו, טענת הקיזוז לא הוכחה והיא נדחית.

סיכום התביעה נדחית.

את משכורתו קיבל התובע במזומן בשטחי המפעל של הנתבעת, או מחוצה לו. כמו כן, טוען התובע כי לא בוצעו ההפרשות הנדרשות בהתאם לחוק קרן הפקדון, המחייב מעסיק לנכות 20% משכר הבסיס של העובד ולהפקידו בחשבון פקדון מיוחד.

בכך, מנע התובע מהנתבעת את האפשרות להיתגונן בעיניין זה. לא רק זאת, התובע אף מסר מספר גרסאות שונות באשר לנסיבות פיטוריו במהלך עדותו – פעם טען שפוטר על ידי מנכ"ל הנתבעת, מר מני שלם, ללא הודעה מוקדמת, ובמקרה אחר טען שניתנה לו הודעה מוקדמת של שבועיים.

...

סעיף 26א(ב)(1) ו-(3) לחוק הגנת השכר קובע כדלקמן: (ב)  (1)   מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור; .

סוף דבר לאור קביעתנו כי הנתבעת הייתה מעסיקתו הישירה של התובע לאורך כל תקופת העסקתו, מקבלים אנו את תביעתו של התובע בחלקה, וקובעים כי על הנתבעת לשלם לו פיצויים כדלקמן: 66.1.

תביעותיו של התובע בגין הליך פיטורין שלא כדין והודעה מוקדמת – נדחות.

הנתבעת הגישה הודעת קזוז בגין עזיבתו של התובע ללא מתן הודעה מוקדמת (4,729 ₪) ובגין דמי נסיעות ששולמו ביתר ובטעות (7,990 ₪).

על פי דוח המת"ש בחודש 7/18 במשך 12 ימים עבד התובע בנ. סבאג בע"מ. התובע טען בתביעתו ובגירסה דומה בתצהירו כי: "אני מצהיר בזאת כי פוטרתי בתחילת חודש 7/18 מסיבות לא ידועות לי ובאופן פיתאומי וללא הודעה מוקדמת עקב הפסקת רישיון עבודתי בישראל ע"י הנתבע ואשר נודע לי בנקודת המעבר, ולכן נבצר ממני להכנס לארץ לצורכי עבודה" (סעיף 4 לתצהיר התובע).

לא מצאנו לקבל טענה זו. הלכה פסוקה היא, כי מערכת היחסים שבין תושב שטחים לבין מעסיק מוסדרת בחוק שירות התעסוקה והרישומים הנערכים על ידי שירות התעסוקה על פי דיווחי המעסיק משקפים נכונה את מערכת היחסים הזו.

...

הכרעה לאחר ששמענו את עדות התובע ואת עדות הנתבע, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

דין טענת הקיזוז בדבר החזר דמי נסיעות להידחות.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובע את הרכיבים הבאים: דמי נסיעות בסך של 15,350 ₪ דמי הבראה בסך של 8,910 ₪ דמי חופשה ודמי חגים בסך של 10,494 ₪ בקיזוז דמי ההודעה המוקדמת בסך של 4,729 ₪ הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.18 ועד התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪.

העובד עתר לחייב את החברה והעירייה לשלם לו פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, פיצוי בגין תלושי שכר פקטביים, גמול שעות נוספות, חופשה שנתית, ימי חג, פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה וקרן הישתלמות, דמי הבראה, דמי נסיעות, תוספת ותק, שי לחג, פצויי הלנת שכר, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטוריו, פצויי פיטורים ופצוי בגין פיטורים שלא כדין.

לעניין מתן הודעה לעובד נכתב בתצהירו כי "על פי ייעוץ משפטי שקבלתי, הנתבעת 2 תטען כי בתחילת העסקתו של התובע בשורותיה נימסרה לו בהתאם לחוק הודעה על תנאי עבודה והתובע גם חתם עליה", כאשר צירף לתצהירו שני טפסי הודעה לעובד עליהם חתימה שנטען כי היא חתימת העובד, האחד בעברית והשני בעברית עם תירגום לטיגרית, כאשר על גבי הטופס הראשון מצוין כי נחתם ביום 31.1.17.

בחקירתו הנגדית נישאל מר עאצי אם הוא זוכר את ההודעה שנמסרה לעובד, והשיב: "לפי הזכרון שלי וגם לא לפי הזכרון שלי ההודעה נמסרת או אם העובד הגיע למשרדים שלנו בתחילת העבודה או מהשטח יש לנו מנהל ראשי שהוא נמצא בשטח... לגבי התובע פה אני לא זוכר במדויק" (עמ' 9).

...

בנסיבות אלה, כאשר הטבלה אינה חד-משמעית ולכאורה ארבעה חודשים אקראיים בלבד תומכים בטענת העובד, ובעיקר בהצטרף לשינוי גרסת העובד עצמו בחקירתו הנגדית כמפורט לעיל, שוכנענו כי החברה הצליחה בנסיבותיו של הליך זה להרים את הנטל.

משנדחתה טענת העובד כי סוכם עמו על שכר שעתי של 30 ₪ נטו לשעה, נדחית כפועל יוצא מכך טענתו כי רכיבי השכר האחרים שפורטו בתלושים הם פיקטיביים.

סוף דבר - הערעור נדחה.