פיטורים לאחר לידה בשל איחורים

כמו כן נטען, כי ההודעות אינן מנוסחות בסגנון ובשפה המאפיינים את התובעת, ואף ברור שהתובעת לא היתה שולחת הודעות מסוג זה לגב' יצחק, יד ימינו של מנהל הנתבעת, ובפרט משהיחסים בין השתיים לא היו קרובים; לאור כל האמור, ומאחר שהתובעת פוטרה מחמת הריונה; בנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה ותוך שנגרמו לה נזקים בלתי הפיכים ונמנעה ממנה האפשרות לשוב ולהשתלב בשוק העבודה מחמת הריונה המתקדם – יש לפסוק לזכותה את הרכיבים הבאים: הפסד שכר מיום הפסקת העבודה ועד ליום הלידה בתוספת פיצוי בגובה דמי הלידה שנמנעו מהתובעת מחמת פיטוריה, וכן פיצוי עבור התקופה המוגנת שלאחר חופשה הלידה (30 הימים) בתוספת דמי הודעה מוקדמת.

כמו כן, התובעת לא היתה מבקשת אישור לאחר או להיעדר אלא היתה עושה כן על דעת עצמה, תוך אי ציות לכללי ההיתנהגות הבסיסיים במקום העבודה; התובעת ידעה בבירור כי מנהל הנתבעת מתכוון לפטרה בשל איחוריה, וראיה לכך היא תיכתובת ה"ווטספ" בינה ובין גב' יצחק, ממנה עולה במפורש שהתובעת ידעה כי מר אוזן קץ באיחוריה (להלן: "תיכתובת הואטסאפ").

...

בסופו של דבר לא איחרה התובעת לעבודתה ביום זה; לבקשת מר אוזן הכינה גב' יצחק, ביום 15.8.2013, טיוטת מכתב פיטורים לתובעת, והעבירה אותה בהודעת דוא"ל לידי מר אוזן (להלן: מכתב הפיטורים); ביום 20.8.2013 זומנה התובעת למשרדו של מר אוזן בכוונה להודיע לה על פיטוריה, והצדדים חלוקים על תוכן השיחה והאם ומתי במהלכה הודיעה התובעת למר אוזן על היותה בהיריון.

לכך יש להוסיף, כי השתכנענו מעדותה המהימנה של גב' יצחק בנוגע לתכתובת, וקטעים מן התכתובת אף הוכחו בראיות אחרות (לרבות איחוריה של התובעת כפי שעולים מדוח הנוכחות שלה לחודש 7/2015 וכן עדותו של מר אוזן, בעמ' 9 ש' 21-23 ובעמ' 10 ש' 26-28); לבסוף, התובעת טוענת, כאמור, כי תכתובת הוואטסאפ מנוסחת בסגנון ובשפה שאינם אופייניים לה, אולם לא הובאו בפנינו תכתובות אחרות של התובעת או ראיות אחרות לחיזוק טענה זו. לאור כל האמור אנו סבורים, כי יש לקבל את תכתובת הוואטסאפ כראיה מחזקת למסקנותינו בדבר איחוריה של התובעת לעבודה וכעסו של מר אוזן על כך, באופן שהיווה סיבה לנתבעת להחליט על פיטוריה.

לאור כל האמור השתכנענו, כי החלטת הפיטורים לא היתה קשורה לדבר הריונה של התובעת, שכן עד למעמד הפיטורים לא ידעו נציגי הנתבעת כי היא בהיריון.

למעלה מן הדרוש נציין, כי השתכנענו מעדותו של מר אוזן כי שוחח עם התובעת מספר פעמים בנוגע לאיחוריה והזהיר אותה (עדות מר אוזן, עמ' 7 ש' 25-26 וש' 32-33; עמ' 10 ש' 5), ואף מתכתובת הוואטסאפ עולה כי התובעת ידעה שאיחוריה מעלים את חמתו של מר אוזן, וכלשונה– "עוד איחור אחד הוא מעיף אותי אני על הכוונת שלו אני יודעת את זה". סיכום לאור כל האמור, ומשלא הוכח כי נפל פגם החלטת הפיטורים, נדחית התביעה על כל רכיביה.

עוד זקף בית הדין לחובת הבנק את אי זמונם של הממונים הישירים לעדות, אך לא ברור אם מר שיינדל נבו עדיין מועסק בבנק (כאשר ידוע שכבר אינו מנהל הסניף בו עבדה העובדת), וביחס לגב' רוב הגיש הבנק מספר בקשות להגשת תצהירה באיחור (בשל היותה בחופשת לידה) אך הדבר לא התאפשר לו. אין חולק שעדותם הייתה מסייעת להבנת התמונה הכוללת, אך איננו סבורים שאי זמונם בנסיבות המקרה תומך בקביעה כי הבנק לקח בחשבון שיקולים זרים ומפלים.

עוד טוען הבנק כי מבחינת העובדת - עדיף היה להמשיך ולעבוד משך כל התקופה המוגנת על פני האופציה שפיטוריה יותרו על ידי הממונה תוך כדי שהיא בהיריון, אך בכך מיתעלם הבנק מהאפשרות לבקש היתר לא לפיטוריה לאלתר של העובדת מיד בתום תקופת הניסיון, אלא למשלוח הודעת פיטורים אליה תוך כדי ההיריון המודיעה לה על פיטוריה ביום ה - 90 לאחר שובה מחופשת הלידה, בדיוק כפי שעשה הבנק בפועל בלא לקבל היתר.

...

ערעור העובדת מתקבלת בחלקו, ואנו קובעים כי הבנק הפר את חוק עבודת נשים בכך ששלח לעובדת הודעות פיטורים במהלך תקופות מוגנות לפי החוק, מבלי שפנה לקבלת היתר מהממונה על חוק עבודת נשים.

הערעורים נדחים בשאר היבטיהם.

להסרת ספק נציין כי לא מצאנו הצדקה להתערב בפסיקת ההוצאות בבית הדין האזורי.

עוד טוענת, כי הנתבעת פעלה בנגוד להחלטת הממונה ולא החזירה אותה לעבודה ואף לא ערערה על החלטת הממונה; הנתבעת שילמה לתובעת את השכר המגיע לה עבור חודשים ינואר-אפריל בהם התבקשה שלא להתייצב לעבודה באיחור, מבלי הצדקה ותוך הפחתתו באופן שיצר נזק כלכלי לתובעת; הנתבעת מסרה לתובעת את תלושי השכר לתקופת הריונה באיחור באופן שלא אפשר לה להלין על הטעויות בהם; הנתבעת לא פנתה לממונה לקבלת היתר לפטרה בתקופה המוגנת שלאחר הלידה.

...

נוכח כל האמור, טוענת התובעת כי יש לפסוק לזכותה פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים בגובה של 25,000 ₪.

] שנית, אף אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לקיזוז שכר שקיבלה התובעת בתקופה בה עבדה אצל הנתבעת.

גם טענת הקיזוז השלישית נדחית, שכן ככל שהנתבעת שילמה כספים לתובעת, חזקה כי היא רצתה לשלם אותם ואין מקום לקזזם, זאת כאשר אף לא הוכח בפנינו כי התובעת אכן הייתה זכאית לגמלת שמירת הריון מהמוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך של 12,000 ₪.

בשל אי ההתאמה כמו גם בשל האיחורים החוזרים החליטה החברה על פיטורי העובדת לאחר שניתנה לעובדת אפשרות להישתלב בעבודה והזדמנות להשמיע את טענותיה.

חזוק נוסף לכך שהחברה שקלה שיקולים עניינים בלבד הוא שבמועד הפיטורים לילך נימצאת בחודש התשיעי להריונה, עומדת לצאת לחופשת לידה, והיא נחושה וכמעט נואשת למצוא עבוד מתאים שיחליף אותה בתפקידה.

...

לא מצאנו לחייב את החברה בפיצויי הסתמכות.

ביום 11.8.20, יום עבודתה האחרון של התובעת בחברה, עדיין עומדת לתובעת האפשרות להמשיך או לחזור לעבוד בפרנקל אלא שהתובעת מסרבת לעשות כן ומשיבה לנציגת פרנקל במסרון (ת/1) "בוקר טוב מירית, חשבתי על זה ונשארתי באותה דעה, תודה רבה. יום טוב." בשעות אחה"צ ביום 11.8.20 פונה נציג פרנקל גיא לתובעת בשעה 15:00 באלה המילים: "הי אנה, הבנתי שהחלטת לעזוב אותנו בהצלחה בדרך החדשה הייתי שמח להבין למה החלטת". מהאמור משתמע שבמועד פיטוריה מהחברה ספק אם המעסיק הקודם ידע על סיום העבודה בשירותו או למצער שהיתה פתוחה בפני התובעת האפשרות לחזור ולעבוד שם. לאור האמור מסתברת המסקנה שכלה ונחרצה עם התובעת לסיים את עבודתה בפרנקל גם ללא קשר להמשך עבודתה בחברה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

הנתבעת טוענת, כי התובעת זומנה ביום 14.5.19 לשימוע שאמור היה להערך ביום 21.5.19 בנוכחות נציג ארגון המורים וכאשר הסיבות שבעטיין זומנה לשימוע היו מוכרות לה היטב לאור שיחות בירור ונזיפות רבות שנערכו לה בין היתר נוכח איחורים והעדרויות רבות, אי הגעה להשתלמויות ואי עמידה בדרישות רכזת המיקצוע.

התובעת לא נתנה כל הסבר להתנהגותה זו. העולה מכל האמור הוא, כי התרשמותנו שהתובעת היתה מודעת היטב לסיבת פיטוריה ולטענות הנתבעת כלפיה, לא הודיעה על הריונה והמתינה עד לאחר הלידה על מנת לפנות בתביעתה זו. עוד התרשמנו שהתובעת היא אשה דעתנית ואסרטיבית אשר ידעה בדיוק מהן הטענות כלפיה, וביקשה לנצל את מצבה על מנת לקבל כספים שלא כדין.

...

אחרית דבר על יסוד כל האמור, לא מצאנו שהתובעת הרימה את הנטל להוכיח כי פוטרה בשל הריונה וכי פיטוריה נעשו מבלי שזומנה לשימוע כדין.

משכך, דין תביעתה להידחות על כל רכיביה.

משנדחתה התביעה ומשמצאנו כי התובעת התנהלה בתביעתה זו בחוסר תום לב בניסיון לנצל את הוראות החוק מקום שלא היתה זכאית להן כאשר גרסתה משתנה כל העת, תשא התובעת בהוצאות הנתבעת בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.