פיטורים לאחר חודש מחזרה מחופשת לידה

בחור שעושה תפקיד סופרוייזר בפועל אך לא מתוגמל מעבר לשלושה חודשים של חופשת לידה, לקלוט עובד חדש.

סעיף 9א(א) חוק עבודת נשים קובע כי: "לא יפגע מעסיק בהקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9," בפרשת אורלי מורי נקבע: "תכליתה של ההוראה האוסרת על פיטורי עובדת לאחר תום חופשת הלידה הנה ברורה ועולה כחוט השני לכל אורך הליכי החקיקה. התכלית היא למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה היזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההעדרות הממושכת מהעבודה". (ע"ע(ארצי) 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ. ילו בע"מ לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).

...

סוף דבר על יסוד כל האמור, תשלם הנתבעת לתובעת כדלקמן: פיצוי בגין אי קיום שימוע כדין בסך של 30,000 ₪.

תביעות התובעת לפיצוי בגין נזקי הסתמכות ולהפרשי פיצויי פיטורים - נדחות.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

עיון בדו"חות הנוכחות של התובעת בתקופה לאחר חזרתה מחופשת הלידה ועד למועד פיטוריה, קרי מחודש 9/2014 ועד לחודש 12/2014, מוכיח, כי בתקופה זו הועסקה התובעת במשמרות בוקר בלבד וזאת ללמדך שהנתבעת הקפידה, כי התובעת תעבוד במהלך 'התקופה המוגנת' ואף מעבר לה בתנאים זהים לאלה בהם עבדה טרם ליציאתה לחופשת הלידה.

ובהמשך: "הדבר הראשון ששאלתי עם חזרתה, אם היא יכולה לעבוד ערב. היא אמרה בפירוש לא. מבחינת החוק, אני לא יכול להזמין עובדת שחזרה מחופשת לידה בחודשיים שלושה הראשונים. שאלתי אותה שוב לאחר חודשיים שלושה אם היא יכולה לעבוד פעמיים בשבוע ערב. אפילו אמרתי שתיתן פעם אחת ואני אתן פעם נוספת ונסתדר, ואכריח את שרית לעבוד ערב למרות שאישרתי לה והתובעת לא הסכימה, ולכן היא זו שזומנה לשימוע ולא מאור. (בעמ' 19 ש' 18-22).

...

נקבע, כי הנתבעת לא הלינה את תשלום פיצויי הפיטורים, על כן נדחית התביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

ההוצאות בתיק בשים לב לתוצאות אליהן הגענו, כך שכל הסעדים המבוקשים על ידי התובעת נדחו ובשים לב לכך שהתביעה כולה הוגשה על סך 176,068 ₪, אנו סבורים שבמקרה זה ראוי לפסיקת הוצאות משמעותיות לחובת התובעת, אשר גררה את הנתבעת להליך סרק ולהוצאות מיותרות.

לפיכך, אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

התובעת הסתמכה על חוות דעת הרופא המטפל וכתוצאה מכך היא לא קיבלה שכר בגין התקופה שבה ניתן לה אישור בדבר שמירת הריון ובסופו של יום היא פוטרה לאחר 3 חודשים ממועד חזרתה מחופשת הלידה.

...

לא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בחוות הדעת, כל שכן צידוק- עובדתי או משפטי, לחרוג מהאמור בה ולפיכך אנו מקבלים אותה כלשונה.

טענת התובעת לפיה הסתמכה על חוות דעתו של ד"ר ויסמן, שהינו רופא בכיר ומוערך בתחום, ודי בה כדי להצדיק את קבלת התביעה- להידחות.

על יסוד כל האמור לעיל, חרף ההבנה ללבה של התובעת אשר נותרה ללא מקור פרנסה במשך חודשיים בהם שהתה בשמירת הריון לפי המלצת הרופא המטפל, התביעה נדחית .

החברה טענה כחיזוק לגירסתה כי מזכירה נוספת אותה החליפה בלישכת היו"ר פוטרה באותן נסיבות מס' חודשים לאחר חזרתה מחופשת לידה של העובדת הקבועה, מאחר ולא הייתה עבודה מספקת לשתיהן.

...

לאחר ששקלנו את הנחיות פסק הדין אילוז, את חוות דעת הממונה ואת נסיבות המקרה נשוא הליך זה, מצאנו כי לא נפלה בהחלטת הממונה טעות משפטית וכי לא היתה בהחלטתה חוסר סבירות או פגמים אחרים המצדיקים התערבות בית הדין בהחלטה זו. במה דברים אמורים, חוות הדעת מפרטת בצורה ברורה את העובדות ואת הראיות שהובאו בפני הממונה.

מסקנתה של הממונה כי טיפולי הפוריות וההריון לא היוו גורם בהחלטת הפיטורים וכי העילה לפיטורים נבעה מהתייתרות תפקידה הזמני של המערערת והיעדר תפקיד חלופי לשיבוצה היא המסקנה המתבקשת מהנסיבות כפי שהובאו לפניה ולפנינו.

לאחר ששקלנו את שאלת ההוצאות ובין היתר את העובדה כי החברה שילמה למערערת משכורות גם בלא עבודה בפועל מחד, ואת העובדה כי הליך זה הוגש בטרם פסק דין אילוז, אשר ביסס את מדיניות בית הדין לעבודה לעניין התערבות בהחלטת הממונה מאידך, מצאנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

דרישה זו נבעה מכך שעובדת אחרת צריכה היתה לחזור מחופשת לידה, וכן לאור לחצים שהופעלו על ידי עובדות אחרות שדיברו על תנאי העסקתה המועדפים.

התובעת פוטרה לאחר 5 חודשי עבודה, ונגרם לה נזק לאחר שעזבה מקום עבודה קודם בו עבדה 15 שנים.

כפי שפורט לעיל, זמן קצר לאחר הדברים שנאמרו על ידי הנתבע 2 בעידנא דריתחא, פנו הנתבעים לתובעת ובקשו ממנה לחזור לעבודה, תוך שצוין באופן ברור כי התובעת לא פוטרה.

...

באשר לתביעה שכנגד לקיזוז ימי חופשה ששולמו ביתר, מצאנו כי יש לקבלה, ונפרט.

כמו כן, לא הוכחו עבירות המשמעת הנטענות, ולא הוצגו אסמכתאות של הנתבעים בזמן אמת על כך. לסיכום הדברים, מן העדויות עולה כי הצדדים התקשרו בחוזה עבודה לאחר שניהלו משא ומתן במשך מספר חודשים, בהם התובעת אף ביצעה עבודות עבור הנתבעים.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה העיקרית להדחות, למעט רכיב הפרשי השכר והלנתו, כך שהתובעת זכאית לסך של 13,229 ₪ בעבור שכר עבודה והלנתו של חודשים 12/15 ועד 4/16.