גם מחלוקת זו נוהלה באמצעות המייל, כשכל אחד מהצדדים מתבצר בעמדתו לגבי אופן העברת הדיווח בעבר, כאשר בשלב מסוים התובעת השיבה לנתבע:
".. לא אענה עוד על מיילים שיש בהם הטרדה מכל סוג ומין מכאן ואילך".
בסופו של דבר, לאחר התכתבות נוספת, התובעת זומנה לשימוע לפני פיטורים בגין הנימוקים הבאים: היחס האישי שלה; רישום כוזב של צבירת ימי חופשה בתלוש השכר ופדיון ימי חופשה ללא אישור החברה; סרוב להתייצב לעבודה בימי שלישי.
בהקשר זה ובשונה מעמדתנו בנוגע למודעות הנתבע לחישובי ההבראה שערכה התובעת, הנתבע ראה את דוחות הנוכחות של התובעת ואת שעות התקן לעומת שעות העבודה בפועל והעובדה שהוא לא דרש מהתובעת את שעות ההעדרות משכר בזמן אמת היא הנותנת כי הוסכם שלא לנכות מהתובעת את שעות ההעדרות, בין היתר, על רקע הקזוז מימי החופשה וכן היחס של הנתבע לתובעת כעובדת בכירה בנתבעת.
...
לנוכח העובדה שבפועל התובעת עבדה פחות משעות התקן, אנו סבורים שהייתה מחלוקת אמיתית ו/או טעות כנה בדבר קיזוז שעות ההיעדרות, כך שאין הצדקה לחיוב בפיצויי הלנת שכר.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה המזערי, כך שהנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים:
א. שכר עבודה לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2017 בסך 8,294 ₪.
לאור כל האמור, התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.