מעבר לכך, הנתבעת טוענת שתלונתה של התובעת הוגשה בחוסר תום לב, ומצאנו כי נוכח מכלול הראיות יש טעם גם בטענה זו. כבר נפסק כי "על העובד לפעול בתום לב ובמטרה למנוע מעשים בלתי תקינים ובעניין זה ראוי להבחין בין עובד החושף מעשים בלתי תקינים בתום לב לבין עובד הטוען למעשים בלתי תקינים רק כדי לבוא חשבון עם עובדים אחרים או עם מעסיקו, בגלל שפוטר או משום שהוא אינו מרוצה ממצבו במקום העבודה... גם מן העובד נידרשת מידה של נאמנות והתנהגות שבתום לב כלפי מעבידו... תכלית החוק היא להעניק הגנה לעובדים כאלה, תוך הגבלת ההגנה, זאת על מנת למנוע שימוש לא סביר בה" (ע"ע (ארצי) 48067-10-11 חזות - רכבת ישראל (4.6.13)).נפסק גם כי "אין לשלול את האפשרות שעובד ייחשב כמי שפעל בתום לב גם שעה שבינו לבין הנילון קיימת עוינות או איבה העשויה להשליך על המוטיבציה בהגשת התלונה" (עניין עדני), אך יש לתת את הדעת גם למצב דברים בו העובד מעלה את טענותיו אך ורק לאחר שמסתבר לו כי קיימות טענות כנגדו או בתגובה להחלטות המעסיק המצויות בפררוגטיבה הניהולית שלו שפוגעות בתנאי עבודתו (ע"ע (ארצי) 23044-04-20 בכר - שירותי בריאות כללית (19.1.21)).
...
על כן, אף אם לא מצאנו כי הפגמים בהחלטת הניוד ובשימוע נובעים מהתנכלות כלפי התובעת, אין להתעלם מכך כי היה בהם כדי לגרום עוגמת נפש לתובעת, כפי שגם עלה בבירור משיחת השימוע.
לאחר שבחנו את מכלול הנסיבות לרבות משך עבודתה של התובעת בגזברות, מהות הפגמים בהליך והעובדה כי הם תוקנו תוך זמן קצר יחסית, אך גם כי התובעת נאלצה לפתוח בהליך לסעד זמני, מצאנו כי יש להעמיד את הפיצוי בגין הפגמים בשימוע על סך של 40,000 ₪.
סיכום
על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 40,000 ₪.