פיטורים במהלך חופשת מחלה ללא הודעה מוקדמת

לטענת התובע הוא פוטר מעבודתו בתקופת היותו בחופשת מחלה, מבלי ששולמו לו זכויותיו, ולפיכך נגרמה לו עגמת נפש רבה והוא זכאי לפצוי בגינה.

פנייתו של התובע לנתבעת לשוב לעבודה במשרה חלקית, לאחר שניתק עימה קשר כשנה, לא המציא אישורי מחלה ולא נענה להפצרותיה לשוב לעבודה או לבוא לסיים את העסקתו בצורה מסודרת, היא בבחינת הצעה חדשה להעסקתו בהסכם עבודה שונה מזה שהועסק בו בעבר.

בנסיבות הפסקת עבודתו של התובע לא מצאנו לקזז ימי הודעה מוקדמת ובהיתחשב כי הטענה בעיניין זה לא נטענה מפורשות, אנו מוצאים לנכון לחייב את הנתבעת בפדיון חופשה בהתאם ליתרת ימי החופשה שעמדה לזכותו במועד הפסקת עבודתו.

...

התובע לא הוכיח, ולו בראשית ראיה, קיומו של הסכם לתשלום הוצאות בגין האופנוע הפרטי שלו, אף לא צירף אסמכתאות כלשהן לביסוס סכום ההוצאות שהוא טוען להם ומטעמים אלה דין תביעתו גם בעניין זה להידחות.

מעבר לאמור יוטעם כי מצאנו לקבל את עדותו של מר מימרן ממנה עלה כי לא הייתה כל מניעה שהתובע יקבל רכב החברה כפי שמקבלים כל יתר העובדים האחרים בחברה[footnoteRef:27], וההסדר שהוסכם עליו לתשלום סך של 500 ₪ עבור שימוש באופנוע הפרטי של התובע, הוא הסדר שהגיעו אליו הצדדים לבקשתו של התובע שהעדיף להשתמש באופנוע הפרטי שלו לצרכי העבודה.

] סוף דבר לסיכום, הנתבעת תשלם לתובע סך של 6,348 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.4.19 (יום הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל, לפי הפירוט שלהלן: דמי מחלה בסך 3,124 ₪; דמי הבראה בסך 1,103 ₪; פדיון חופשה בסך 2,121 ₪; בשים לב לתוצאה אליה הגענו, ולפער הגדול בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לזכות התובע, מצאנו לא לפסוק לזכותו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וכל צד יישא בהוצאותיו הוא.

נדגיש כי התובעת אינה מודה בכך שהיה בין גלית ובינה סיכום, עוד קודם ליציאתה לניתוח, על כך שעבודתה תסתיים ביום 8.8.18, אך אנו קובעים עניין זה כממצא עובדתי הן נוכח המסרון ששלחה גלית לתובעת ביום 20.6.18 שבו ביקשה ממנה "להכין את המכתב התפטרות שאת מסיימת 9.8 בגן חמד" (שאנו מבינים אותו כמשקף את ההסכמות בין הצדדים); הן נוכח המסרון ששלחה התובעת לגלית ביום 28.6.18 שבו ציינה כי "במכתב השיחרור כתבו לי 6 שבועות של מחופשת מחלה וחודשיים לא להיות במאמץ פיזי. אם כך זה אומר שכלל לא איחזור לגן. אגיע רק למסיבה של הילדים וגם זה בסימן שאלה"; הן נוכח המשך חילופי המסרונים עם גלית, שמהם ברור שהיו הסכמות על כך שהתובעת תסיים את עבודתה עם סיום שנת הלימודים, ובכלל זה המסרון מיום 10.7.18 שבו כתבה התובעת "יש זמן עד לסיום שנת הלימודים ואני מבקשת שתכבדו את זה" והמסרון מיום 7.8.18 שבו נכתב "הילדים לא אשמים וצר לי מאד שככה מסתיימת לה השנה שלי בגן. אני מזכירה לך שהייתי אמורה לחזור לעבודה ולסיים כראוי אך אתם ביצעתם מהלך לא הוגן במחלך חופשת המחלה שלי"; והן מחילופי הדברים שבין התובעת לגלית בעמ' 19 ש' 4 לתימלול ("גלית. אז אנחנו ניפגש בראשון לשמיני, שזה אומר שנשאר לך שבוע אחד בגן... ? התובעת: נכון"; וראו גם בהמשך בעמוד 23 ש' 1); תשיעית לאור התמשכות חופשת המחלה של התובעת, היא לא חזרה בסופו של דבר לעבודה, והגיעה רק למסיבה סיום השנה של ילדי הגן שהתקיימה ביום 8.8.18, אף שיצוין שעוד קודם לכן, ביום 30.7.18, שלח בא כוחה את המכתב – שאותו צטטנו במלואו מוקדם יותר – שבו היא טענה בין היתר שהיא פוטרה במהלך חופשת המחלה, ועל כן היא זכאית למכתב פיטורים, או לחלופין לכך שינוהל ויושלם עמה משא ומתן על המשך עבודה בשנה שלאחר מכן, וכן נשלח מכתב התשובה של גלית – שגם אותו צטטנו קודם לכן, שבו היא טוענת שהתובעת היא שהתפטרה ללא הודעה מוקדמת.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

כל הסכומים שנפסקו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי העבודה (8.8.18) ועד למועד התשלום בפועל (בנסיבות העניין ונוכח קיומה של מחלוקת כנה בין הצדדים, לא מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מעבר להפרשי הצמדה וריבית).

כמו כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

הנתבעת פעלה בחוסר תום לב עת החליטה לפטרו בעת שהיה מצוי בחופשה מחלה וללא הודעת מוקדמת ומבלי שנערך לו שימוע ומבלי שנימסר לו מכתב פיטורים או גמר חשבון.

...

ומשכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר הנתבעת תעביר לפיקדון מסתננים על שם התובע, לא יאוחר מיום 3.8.22 סך של 5,849 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.10.2019 (אמצע תקופת העסקה) ועד למועד התשלום בפועל.

ככל שלא ניתן לבצע הפקדה לפיקדון עד למועד זה , הנתבעת תשלם לתובע סכום כאמור, עובר למועד יציאתו מהארץ.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע, תוך 15 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.6.2020 (סיום יחסי עבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

משקיבל התובע בגין פצויי הפיטורים סך של 13,381 ₪ אין הוא זכאי לכל תשלום נוסף בגין רכיב זה. אשר לפצוי בגין פיטורים שלא כדין - הצדדים נחלקו למעשה בשאלה – האם עובר לפיטוריו שהה התובע בחופשת מחלה שאז פיטוריו נעשו בנגוד לדין ותוך שלילת זכאותו לחלף הודעה מוקדמת או שמא לא שהה בחופשת מחלה בעת פיטוריו ובמקרה שכזה, אין לתביעותיו כל יסוד.

משקיבל התובע את התשלום בגין התקופה שעד למועד סיום יחסי העבודה (21.12.19) אין ברשום בדיעבד של תקופה זו כתקופת מחלה כדי לחייב את הנתבעת בתשלום ימי מחלה ואין לרישום בתלוש השכר כדי לחייבה בתשלום נוסף של חלף הודעה מוקדמת.

...

משכך, התביעה לתשלום חלף הודעה מוקדמת, נדחית.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע בעבור הפרשי הפרשות לפנסיה סך של 923 ₪.

לאור התוצאה שאליה הגענו, משזכה התובע רק בחלק קטן מתביעתו מצאנו כי מן הראוי הוא שכל צד יישא בהוצאותיו.

בסיכום המכתב מצוין כי היות שמנהלת המחלקה אינה רוצה בהמשך עבודתה של התובעת במחלקה, ולאור ההתרשמות מהתנהלות והתנהגות התובעת, ועל מנת שניתן יהיה למצוא אפשרות לשלב את התובעת ביחידה אחרת, היא מופנית למחלקה תעסוקתית בקופת החולים שבה היא מבוטחת, על מנת לקבל חוות דעת מקצועית אודות כושר עבודתה.

מכלל האמור לעיל, עולה כי בא-כוח התובעת לא הציג בפנייתו לנתבעת אישור מחלה, שמלמד כי במועד שבו נימסרה לתובעת הודעה מוקדמת בדבר פיטוריה, ביום 15.12.2015, היא שהתה בחופשת מחלה.

...

מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.

] "פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית." לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.

על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.